|
טקסט הדף מנוקד
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּיךְ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ לִישַׁנֵּי לֵיהּ כָּאן כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו כָּאן כְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ שְׁמַע מִינַּהּ
וּמַאי טַעְמָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר שַׁדְּרֵיהּ רַבִּי מֵאִיר לְאֵתוֹיֵי חַמְרָא מִבֵּי כוּתָאֵי אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא סָבָא אֲמַר לֵיהּ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי מֵאִיר וְגָזַר עֲלֵיהֶן מַאי טַעְמָא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּמוּת יוֹנָה מָצְאוּ לָהֶן בְּרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין אוֹתָהּ וְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא וְגָזַר רוּבָּא אַטּוּ מִיעוּטָא וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נָמֵי כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לְהוּ פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב בְּתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה אִם יוֹדֵעַ תַּלְמִיד בְּרַבּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַחֲזִיר לוֹ טַעַם בִּין וְאִם לָאו תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה פְּרוֹשׁ הֵימֶנּוּ רַבִּי יִצְחָק בֶּן יוֹסֵף שַׁדְּרֵיהּ רַבִּי אֲבָהוּ לְאֵתוֹיֵי חַמְרָא מִבֵּי כוּתָאֵי אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא סָבָא אֲמַר לֵיהּ לֵית כָּאן שׁוֹמְרֵי תוֹרָה הָלַךְ רַבִּי יִצְחָק וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי אֲבָהוּ וְהָלַךְ רַבִּי אֲבָהוּ וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי וְלֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁעֲשָׂאוּם גּוֹיִם גְּמוּרִין לְמַאי אִי לִשְׁחִיטָה וְיֵין נֶסֶךְ מֵהָתָם גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן אִינְהוּ גְּזוּר וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ אֲתוֹ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי גְּזַרוּ וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ מַאי גּוֹיִם גְּמוּרִין אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְבַטֵּל רְשׁוּת וְלִיתֵּן רְשׁוּת וְכִדְתַנְיָא יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק מְבַטֵּל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתֵן רְשׁוּת וּמְבַטֵּל רְשׁוּת וּבְגוֹי עַד שֶׁיִּשְׂכּוֹר כֵּיצַד אָמַר לוֹ רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָךְ רְשׁוּתִי מְבוּטֶּלֶת לָךְ קָנָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִזְכּוֹת רַבִּי זֵירָא וְרַב אַסִּי אִיקְּלַעוּ לְפוּנְדְּקָא דְּיָאֵי אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בֵּיצִים הַמְצוּמָּקוֹת בְּיַיִן רַבִּי זֵירָא לָא אֲכַל וְרַב אַסִּי אֲכַל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי וְלָא חָיֵישׁ מָר לְתַעֲרוֹבֶת דְּמַאי אֲמַר לֵיהּ לָאו אַדַּעְתַּאי אָמַר רַבִּי זֵירָא אֶפְשָׁר גָּזְרוּ עַל הַתַּעֲרוֹבֶת דְּמַאי וּמִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא דְּרַב אַסִּי לְמֵיכַל אִיסּוּרָא הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן נְפַק רַבִּי זֵירָא דַּק וְאַשְׁכַּח דִּתְנַן הַלּוֹקֵחַ יַיִן לָתֵת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָיס אוֹ לְתוֹךְ הָאֲלוּנְתִּית כַּרְשִׁינִין לַעֲשׂוֹת מֵהֶן טְחִינִין עֲדָשִׁים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן רְסִיסִין חַיָּיב מִשּׁוּם דְּמַאי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִשּׁוּם וַדַּאי וְהֵן עַצְמָן מוּתָּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן תַּעֲרוֹבֶת וְלֹא גָּזְרוּ עַל תַּעֲרוֹבֶת דְּמַאי וְהָתַנְיָא הַנּוֹתֵן לִשְׁכֶנְתּוֹ עִיסָּה לֶאֱפוֹת וּקְדֵירָה לְבַשֵּׁל אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִשְׂאוֹר וְתַבְלִין שֶׁבָּהּ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְאִם אָמַר לָהּ עֲשִׂי לִי מִשֶּׁלִּיכִי חוֹשֵׁשׁ לִשְׂאוֹר וְתַבְלִין שֶׁבָּהּ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעֲשֵׂר שָׁאנֵי הָתָם דְּכֵיוָן דְּקָאָמַר לַהּ עֲשִׂי לִי מִשֶּׁלִּיכִי כְּמַאן דְּעָרֵיב בְּיָדַיִם דְּמֵי רַפְרָם אָמַר שָׁאנֵי שְׂאוֹר וְתַבְלִין דִּלְטַעְמָא עֲבִיד וְטַעְמָא לָא בָּטֵיל וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן וְהָתְנַן הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָהּ מַחְלֶפֶת הַמִּתְקַלְקֵל הָתָם כִּדְתַנְיָא טַעְמָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה רוֹצֶה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ רש"יואי ס''ד לא קבלה. רבי זירא מרבי יעקב דר''ג לגמרי אסר מאי קשיא ליה: לישני ליה. לנפשיה כי אסר ר''ג כשאין ישראל עומד על גביו דלית ליה לפני עור לא תתן מכשול וכי אכל רבי יוחנן כשישראל עומד על גביו: ושמת סכין בלועך. פסוק הוא בספר משלי: אם בעל נפש אתה. אם אדם כשר אתה כדאמר בפסחים (דף מ.) בעל נפש לא ילתות אדם כשר: בלועך. בלחייך כלומר התחזק על יצרך ולא תעשה זאת: מצאו להן. אותם היושבים בהר גריזים ונעשו מומרים לעבודת כוכבים ואע''ג דרוב כותים לאו מהר גריזים היו רבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא ביבמות (דף סא:) קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר''מ אמרו לו לר''מ יפה אמרת לא חולצין איש כתיב בפרשה מפני מה לא מיבמין אמר להן קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערוה ולא אמר רוב קטנים אינם סריסים: את מושל. גדול בתורה: אם יודע ברבו. שאם ישאלנו ישיב לו טעם: בין. שאל: ואם לאו תבין את אשר לפניך. מעצמך ואל תשאל ותביישנו ושמת סכין בלועך בתריה דהאי קרא כתיב כלומר התחזק עצמך ועצור פיך מלשאול: אם בעל נפש אתה. ומתאות לשאול ולעמוד על העיקר מאי תקנתיה פרוש הימנו: מהתם גזרו. ר''מ על היין ורבן גמליאל אחריו על השחיטה: וקבלו מינייהו. לא שאלו גדולים הימנו אלא שבדורו של ר''מ לא רצו לקבל עליהם לפרוש מן הכותיים לפי שהיו רגילים בהם ובדורו של רבי אמי היה אפשר להם לפרוש: לבטל רשות. אם דר כותי במבוי צריך לשכור את רשותו ואפילו נתן להם במתנה אינה מבוטלת עד שישכור והיינו כעובד כוכבים וישראל ששכח ולא נתן בערוב עם בני המבוי והוא דר עמהם ואוסר עליהם מבטל להם רשותו ועובד כוכבים עד שישכור ישראל הימנו וטעמא מפרש בהדר את העובד כוכבי' (דף סט:): משמר שבתו בשוק. בפרהסיא אעפ''י שהוא מומר לחללו בצנעה הרי הוא כישראל ואם לא עירב עם שכניו בחצר או במבוי נותן להם רשותו ודיו: לזכות. בקנין חליפין: לפונדקא דיאי. שם העיר ועמי הארץ היו וחשודין על הדמאי ומשום דאייתינן לעיל בהמתן של צדיקים כו' נקט ואתי להנך שמעתא דמיירי נמי בכי האי גוונא: מצומקות. צלויות הרבה לשון מצטמק ויפה לו דשבת (דף לז:): ביין. ואח''כ ערבום וטרפום ביין ואיכא ביין משום דמאי והכא משום דליתיה בעיניה וע''י תערובת אייתי לקמייהו לא חשו למילתא: אפשר. אי איתא דגזרו חכמים על תערובת דמאי מסתייע מילתא דיגרום עון שלא ישים על לבו דגזרו עליו וישכח הגזרה ויאכל בשוגג: דק ואשכח. דלא גזרו: לתת לתוך המורייס. דסופו לאוכלו ליין זה על ידי תערובת דמורייס וכן לתת לתוך אלונתית פזוישו''ן שנותן מים ויין ושמן אפרסמון כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף ל.): טחינין. מאכל של גריסין ותבלין מעורבין בו וכן רסיסין מעדשים אע''פ שסוף כל אלו לערב הואיל ובאין לידו של חבר מעם הארץ בעינייהו שלא בתערובת חייב להפריש דמאי אם ספק הוא כגון שלקחו מעם הארץ ואין צריך לומר משום ודאי אם אמר לו המוכר לא הפרשתי מהם: והם עצמם. הלוקח מעם הארץ את האוכלין עצמן אין צריך להפריש דמאי הואיל ובתערובת בא לידו: לשכנתו. אשת עם הארץ: עיסה לאפות. ומסר לה שאור: וקדרה לבשל. ונתן לה התבלין אינו חושש שמא החליפה ונתנה משלה שאין מתוקן לפי שאין חשודין על הגזל: עשה לי משליכי. השאור והתבלין: חושש. וצריך להפריש עליהם דמאי ואע''ג דתערובת הוא: כיון דאמר לה עשי לי משליכי. הוי כמו שלקחן הימנה קודם תערובתן ואח''כ צרפן דהא ע''פ עשתה ונעשית שלוחו: וטעמא לא בטיל. לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר ואפילו לקח קדרה מבושלת מעם הארץ שלא נעשה שלוחו כשעירבן אסור אבל יין במורייס ויין בביצים אינו עיקר: ולחלופי לא חיישינן. דקתני אם נתן לה הכל אין חוששין שמא החליפה: הנותן לחמותו. עיסתו לאפות: מפני שחשודה מחלפת המתקלקל. אם יתקלקל הלחם מחליפתו הלכך מעשר את שהוא נותן לה דאי מיחלפא ליה שלא יהא חבר זה נותן לפניה מכשול: ואת שהוא נוטל הימנה. שמא החליפה אלמא מיחלפא: התם כדקתני טעמא. דלטובה היא מתכוונת אבל על הגזל כגון לאדם נכרי שאין דעתה להחליף להטיב לו אף להרע אינה חשודה: תוספותאשכחיה ההוא סבא. י''מ דכל מקום שהוא מזכיר ההוא סבא הוא אליהו ואי אפשר לומר כן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) בעובדא דרבי שמעון בן יוחאי בראש הר גריזים. במדרש יש שהיא עבודת כוכבים שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם (בראשית לה): אם בעל נפש אתה פרוש הימנו. דבסיפא דקרא כתיב ואל תתאו למטעמותיו: אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום מעשר ולא משום שביעית. משמע דתבלין חייבין במעשר ותימה דבפרק בא סימן (נדה נ.) תנן כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלים ובהעור והרוטב (לקמן דף קיז:) תנן והקיפה מצטרפין לטמא טומאת אוכלין וקאמר בגמרא מאי קיפה תבלין אלמא תבלין אין להם טומאת אוכלין אלא על ידי צירוף אע''ג דחייב במעשר ויש לומר דמשום מעשר דקאמר הכא לא קאי אתבלין אלא אשאור ושביעית קאי אף אתבלין דהא במאכל בהמה נמי נהגה שביעית: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|