סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְכֵלִים דּוּמְיָא דְּאָדָם מָה אָדָם דְּבָעֵינַן כַּוּוֹנָה אַף כֵּלִים נָמֵי דְּקָא מְכַוֵּין לְהוּ אָדָם
וְכִי תֵּימָא בְּיוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה מַאי לְמֵימְרָא
מַהוּ דְּתֵימָא לִיגְזַר מִשּׁוּם חַרְדָּלִית שֶׁל גְּשָׁמִים אִי נָמֵי לִיגְזַר רָאשִׁין אַטּוּ כִּיפִּין קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא גָּזְרִינַן
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא מַטְבְּלִינַן בְּכִיפִּין דִּתְנַן מַטְבִּילִין בְּרָאשִׁין וְאֵין מַטְבִּילִין בְּכִיפִּין שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בָּאֲוִיר
אֶלָּא חוּלִּין דְּלָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה מִיהָא מְנָלַן דִּתְנַן פֵּירוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ אַמַּת הַמַּיִם וּפָשַׁט מִי שֶׁיָּדָיו טְמֵאוֹת וּנְטָלָן יָדָיו טְהוֹרוֹת וּפֵירוֹת אֵינָן בְּכִי יוּתַּן
וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּדְחוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּפֵירוֹת בְּכִי יוּתַּן
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן טָבַל לְחוּלִּין וְהוּחְזַק לְחוּלִּין אָסוּר לְמַעֲשֵׂר הוּחְזַק אִין לֹא הוּחְזַק לָא
הָכִי קָאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁהוּחְזַק לְחוּלִּין אָסוּר לְמַעֲשֵׂר
אֵיתִיבֵיהּ טָבַל וְלֹא הוּחְזַק כְּאִילּוּ לֹא טָבַל מַאי לָאו כְּאִילּוּ לֹא טָבַל כְּלָל
לָא כְּאִילּוּ לֹא טָבַל לְמַעֲשֵׂר אֲבָל טָבַל לְחוּלִּין הוּא סָבַר דַּיחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לֵיהּ נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח דְּתַנְיָא טָבַל וְלֹא הוּחְזַק מוּתָּר לַחוּלִּין וְאָסוּר לַמַּעֲשֵׂר
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מֵהָא
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף
דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר וְכוּבַּס מָה תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁנִית מַקִּישׁ תִּכְבּוֹסֶת שְׁנִיָּה לְתִכְבּוֹסֶת רִאשׁוֹנָה מָה תִּכְבּוֹסֶת רִאשׁוֹנָה לְדַעַת אַף תִּכְבּוֹסֶת שְׁנִיָּה לְדַעַת
אִי מָה לְהַלָּן בָּעֵינַן דַּעַת כֹּהֵן אַף כָּאן בָּעֵינַן דַּעַת כֹּהֵן תַּלְמוּד לוֹמַר וְטָהֵר מִכׇּל מָקוֹם
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה
וּתְנַן נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְּדַרְכָּהּ פְּסוּלָה וְהָוֵינַן בָּהּ טַעְמָא דְּנָפְלָה הָא הִפִּילָהּ הוּא כְּשֵׁרָה וְאַף עַל גַּב דְּלָא מִיכַּוֵּין וְאָמְרִינַן מַאן תַּנָּא דְּלָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה לִשְׁחִיטָה אָמַר רָבָא רַבִּי נָתָן הִיא
בִּשְׁחִיטָה אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף [מוֹדֵי] מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא מִתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים פָּסוּל מִכְּלָל דְּחוּלִּין לָא בָּעֵינַן כַּוּוֹנָה
וְרַבָּנַן נְהִי דְּלָא בָּעֵינַן כַּוּוֹנָה לִזְבִיחָה לַחֲתִיכָה בָּעֵינַן
אָמַר רָבָא בְּהָא זְכָנְהוּ רַבִּי נָתָן לְרַבָּנַן מִי כְּתִיב וְחָתַכְתָּ וְזָבַחְתָּ כְּתִיב אִי בָּעֵינַן כַּוּוֹנָה לַחֲתִיכָה אֲפִילּוּ לִזְבִיחָה נָמֵי לִיבְעֵי אִי לָא בָּעֵינַן כַּוּוֹנָה לִזְבִיחָה לַחֲתִיכָה נָמֵי לָא לִיבְעֵי
הֵיכִי דָּמֵי נִדָּה שֶׁנֶּאֶנְסָה וְטָבְלָה אִילֵימָא דְּאַנְסַהּ חֲבִירְתַּהּ וְאַטְבְּלַהּ כַּוּוֹנָה דַּחֲבִרְתַּהּ כַּוּוֹנָה מְעַלַּיְיתָא הִיא
וְעוֹד בִּתְרוּמָה נָמֵי אָכְלָה דִּתְנַן הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַסּוֹמָא וְשֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְּחוֹת מְתַקְּנוֹת אוֹתָן אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה
אָמַר רַב פָּפָּא לְרַבִּי נָתָן שֶׁנָּפְלָה מִן הַגֶּשֶׁר וּלְרַבָּנַן שֶׁיָּרְדָה לְהָקֵר
אָמַר רָבָא שָׁחַט פָּרָה וְשָׁחַט בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ לְדִבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה

רש"י

ה''ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא. אף כלים דקמיכוין להו אדם: חרדלית של גשמים. זרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר: נגזור ראשין אטו כיפין. דתנן מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע: ואין מטבילין בכיפין. שלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר: קמ''ל דלא גזרינן. לשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן: ידיו טהורות. דלא בעינן כוונה לחולין: אינן בכי יותן. דלא אחשבה להך נפילה: ואם בשביל שיודחו ידיו. נתכוין ליטול את הפירות מן המים: ידיו טהורות. כ''ש שנתכוין: ופירות הרי הן בכי יותן. ומקבלין טומאה מכאן ואילך דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון ותנן מכשירין (פ''א מ''א) כל משקה שסופו לרצון אע''פ שאין תחלתו לרצון מכשיר: לחולין. לאכול חולין הוחזק נתכוין בשעת טבילה לכך: הכי קאמר. לעולם חולין לא בעו כוונה והאי דתנא בהו הוחזק דאיצטריך לאשמועינן דאע''ג דאיכוין לטבילת טהרה לא הויא כוונת חולין כוונה למעשר: רבי יוחנן. דאמר לעיל אף לביתה לא טהרה: נגעי בגדים כתיב בהו ב' כבוסים תכבוסת ראשונה וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו וגו' לראות אם יפשה או יעמוד או יכהה וכיבוס שני לאחר הסגר שאחר כיבוס ראשון והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס בראשונה קודם הסגר וסר מהם הנגע בימי הסגר וכובס שנית לשום טבילה וטהר: מה ת''ל שנית. פשיטא דשנית הוא: מקיש תכבוסת שנייה. שהיא לשם טבילת טהרה: לתכבוסת ראשונה. שהיא להסגיר: מה ראשונה לדעת. אדם דכתיב וצוה הכהן וכבסו: אף שניה לדעת. ולא שיפול במים מאליו: מי א''ר יוחנן. דחולין בעי כוונה: מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים. שוחט קדשים שלא בכוונה דפסולין דכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו בפ''ק (לעיל יג.): ורבנן. דאמר לעיל וחכמים פוסלין: זכנהו. נצחן כלומר בזאת נראין דבריו מדבריהם: מתקינות. בודקות אותן בשעת וסתן ומטבילות אותן בשעת טבילתן: לרבי נתן. דאמר לא בעינן כוונה אפילו לחתיכה ודכוותה הכא קאמר רב אליבי' שנפלה מן הגשר שלא נתכונה אפילו לרחוץ ור' יוחנן לא מדמי טבילה לשחיטה דקדריש וכובס שנית ובשחיטה קרא קדריש להכשיר כדאמרינן מדגלי רחמנא מתעסק כו': ולרבנן. דבעו מיהא כוונה לחתיכה ודכוותה בטבילה מכשר רב אליבייהו: כשירדה להקר. ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים: שחט. פרה אדומה: ושחט אחרת עמה. חולין שנתכוין לה: דברי הכל. פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה: ה''ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה:

תוספות

וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא. פירוש אי אמרת בשלמא דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א''ש דמשמע דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב ומצפה מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב ומצפה דסתמא קתני ונפל דמשמע טפי בלא יושב ומצפה והרי''ך פירש מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא קתני טהורה משמע דקולא אתא לאשמועינן: גזירה משום חרדלית של גשמים. פירש בקונטרס ואין טובלין בחרדלית משום דתנן (טהרות פ''ח מ''ט) הנצוק והקטפרס אין חיבור ואין כאן מ' סאה במקום אחד אע''פ שיש הרבה למעלה ולמטה ובחנם פירש כן דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו מטהר בזוחלין כדתניא בת''כ אך מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה כו' ת''ל אך מעין ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ובקונטרס הביאה פרק במה אשה (שבת דף סה: ד''ה וסבר): דתנן מטבילין בראשין. קצת תימה דאי משנה היא מה צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין בראשין ושמא ההוא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין דהוי מדאורייתא ובההיא דגל שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא גזרינן: ופירות הרי הן בכי יותן. היינו לאחר שהעלם דכל זמן שהן מחוברין במים לא מיתכשרי כדתנן במסכת מכשירין (פ''ד מ''ו) נדה שהיתה מדיחה צנון במערה טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש דאז הוכשרו והא דאמר פ''ק דפסחים (דף טז.) דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי היינו כשנפלו במחוברין דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע''פ שאז הם תלושין מכל מקום אצטריך משום דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים: הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא כו'. וא''ת אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות ומה מדקדק יותר מברייתא זו וי''ל דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת ידים דטבילת גופו חמירא טפי וכן צריך לומר בסמוך דפריך מסתם משנה לר' יוחנן ומשני דשחיטה אפילו . ר' יוחנן מודה ואכתי תקשי ליה משנה דמסכת מכשירין (פ''ד מ''ז) אלא טבילת ידים שאני: נהי דלא בעינן כוונה לזביחה. פירוש להתירה בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר