|
טקסט הדף מנוקד
יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין
גּמ' אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ וְכוּ' מַאי שְׁנָא לְתוֹךְ יַמִּים דְּלָא דְּאָמְרִי לְשָׂרָא דְּיַמָּא קָא שָׁחֵיט לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם נָמֵי אָמְרִי לְבָבוּאָה קָא שָׁחֵיט אָמַר רָבָא בַּעֲכוּרִים שָׁנוּ אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא וְכוּ' וְהָא אָמְרַתְּ אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כְּלָל אָמַר אַבָּיֵי רֵישָׁא בְּגוּמָּא שֶׁבַּשּׁוּק אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּשׁוּק עָסְקִינַן אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְאֵין לוֹ מָקוֹם בַּסְּפִינָה לִשְׁחוֹט מוֹצִיא יָדוֹ חוּץ לַסְּפִינָה וְשׁוֹחֵט וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד עַל דּוֹפְנֵי הַסְּפִינָה וְאֵין שׁוֹחֵט לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ וְאִם עָשָׂה כֵּן צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה לְשֵׁם זְבָחִים לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי לְשֵׁם פֶּסַח לְשֵׁם תּוֹדָה שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי לְשֵׁם בְּכוֹר לְשֵׁם מַעֲשֵׂר לְשֵׁם תְּמוּרָה שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה זֶה הַכְּלָל כׇּל דָּבָר שֶׁנִּידָּר וְנִידָּב הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר גְּמָ' הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה אָשָׁם תָּלוּי בַּר נִידָּר וְנִידָּב הוּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָא מַנִּי רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם פֶּסַח בַּר נִידָּב וְנִידָּר הוּא זִמְנָא קְבִיעָא לֵיהּ אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא שָׁאנֵי פֶּסַח הוֹאִיל וְהַפְרָשָׁתוֹ כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ אָמַר רַבִּי יַנַּאי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּמִימִים אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין מִידָּע יְדִיעַ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ בַּעֲלֵי מוּמִין נָמֵי זִימְנִין דִּרְמֵי לֵיהּ מִידֵּי אַמּוּמָא וְלָא יְדִיעַ הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב חַטָּאת אֲבָל מְחוּיָּיב חַטָּאת אֵימָא לְשׁוּם חַטָּאתוֹ הוּא עוֹשֶׂה וְהָא לָא קָאָמַר לְשֵׁם חַטָּאתִי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּאוֹמֵר לְשֵׁם חַטָּאתִי לְשֵׁם תְּמוּרָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֲבָל יֵשׁ לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֵימָא אֲמוֹרֵי אֲמַיר בֵּיהּ וְהָא לָא קָאָמַר לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּאוֹמֵר לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי זֶה הַכְּלָל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי עוֹלַת נָזִיר דְּמַהוּ דְּתֵימָא הָא לָא נְדַר אֵימַר נֶדֶר בְּצִינְעָא וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב לְאֵתוֹיֵי עוֹלַת יוֹלֶדֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֲבָל יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה אֵימַר לִשְׁמָהּ הוּא עוֹשֶׂה וְהָא לָא קָאָמַר לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּאוֹמֵר לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי פְּשִׁיטָא רש"ייחקה את הצדוקים. יחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק: גמ' לבבואה. פרצוף שלו הנראה במים: עכורין. לא מינכר בהו בבואה: והאמרת אין שוחטין לגומא. והדר תני אבל עושה גומא: כל עיקר. ואפי' בבית דמיחזי כמנהג צדוקים: על דופני הספינה. ומדופני הספינה למים: לנקר. לנקות: מקום. חריץ קטן: ובשוק לא יעשה. שאין אדם חש לנקר את השוק: בדיקה אחריו. שמא מין הוא לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו: מתני' השוחט. חולין בחוץ: לשם עולה. דכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו': אשם תלוי. בא על ספק חיוב כרת כגון ב' חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור שבא על אשתו ונחלף ולא ידע למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן במטה והוא לא היה יודע מביא אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע לו אם חטא ודאי מביא חטאת ובגמ' פריך והא לאו נידר ונידב הוא והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין שם אשם תלוי אא''כ היה מחוייב וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ' פריך: ור' שמעון מכשיר. לא חייש למראית העין: אשם ודאי. אשם גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו קרי להו להני אשם ודאי: לשם בכור לשם מעשר. מידע ידעי דשקר הוא דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו: זה הכלל. בגמ' מפרש לאתויי מאי דהא חשבינהו לכולהו: גמ' בר נידר ונידב הוא. בתמיה: בכל יום. שבכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי אנן סהדי דכל יומא בספק חטא קאי: זימנא קביעא ליה. בערב הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח הן: הואיל והפרשתו כל השנה. כל ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות השנה וקי''ל דשלמים הוא ואמרי קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו: מידע ידיע. דמשקר ולא נפיק חורבה מיניה: דרמי מידי אמומא. שיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא: לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת. דלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו: אבל מחוייב חטאת. מאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו: והא לא קאמר לשם חטאתי. דמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב: באומר לשם חטאתי. והיכא דאינו מחוייב חטאת אפי' [אמר] לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר: שאין לו זבח. דליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה: אימר אמורי אמיר ביה. ומאן דחזי סבר השתא מימר לה בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע''ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה (דף כז.) תחת חטאת תחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימין: והא לא קאמר לשם תמורת זבחי. דלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה (שם) תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום: לשם תמורת זבחי. ואשמועינן מתני' דהיכא דאין לו זבח כשר ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ''ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי: עולת נזיר. דאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה ואע''ג דנזיר נידר ונידב הוא דע''י נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא: דמהו דתימא. ליכא למיחש לחורבה דמידע ידעי דהא לא נדר: קא משמע לן. דמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו: לאתויי עולת יולדת. שאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה: מהו דתימא. כלומר ואיצטריך רבי אלעזר לאשמועינן דכי יש לו אשה פסולה אף על גב דאמרה רבי אלעזר לעיל גבי תמורה: תוספותורבי שמעון מכשיר. פי' הקונט' דלא חייש למראית העין וריב''א מפרש דלא שייך כלל לר' שמעון מראית העין דדומה כמקדיש על מנת לשחוט בחוץ ור' שמעון לטעמיה דמפרש בפ' הרי עלי עשרון (מנחות דף קט.) הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה לבית המקדש ר''ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבים כדתנן בפ' המנחות והנסכים (שם דף קג.) הרי עלי מנחה להביא מן השעורין כו' ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא ר' שמעון מכשיר שאין כיוצא בזה מתנדב אמר ר' שמעון ומה אם אמר הרי עלי עולה לשוחטה בעבר הירדן שמא עולה היא: והא לא אמר לשם חטאתי. אם לא אמר לשם חטאת ואפי' אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום כדאמרינן בפ''ק דנדרים (דף ו.): אימר נדר בצינעא. ולעיל דלא חיישינן שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצינעא דאית ליה קלא שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה: לא שנו אלא שאין לו אשה. מה שהקשה בקונטרס אי שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי נחוש לה יש לומר אין לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו וכן אין לו זבח דלעיל אבל בידוע דאין לו לא איצטריך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|