מתני' הושיט הרועה את ידו. לתוך מעיה: טהור. טעמא דתרווייהו מפרש בגמ': גמ' ק''ו. כלומר אפי' לר' עקיבא דאמר לקמן (דף עב.) טומאה בלועה כגון עובר במעי אשה טמאה הכא מודה מק''ו אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע''פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא: איתקש. נבלת טמאה לנבלת טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה: על כפיו. שאין פרסותיו סדוקות: מהלכי כפים בחיה. בתוך גופה של בהמה חיה דהיינו עובר טמא במעי אמו: טמאתי לך. משום נבלה דכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא: קלוט. מת: במעי פרה ליטמא. שהרי מהלכי כפים הוא: ומשני מהלכי כפים במהלכי ארבע. בעינן דהכי כתיב הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע שאין לאמו אלא ד' רגלים כגון טמאה שאין פרסותיה סדוקות: פרה במעי גמל. טמאה שעוברה מין טהור: לא תטמא. במעי אמו דהאי לאו מהלך על כפים הוא ור' יוסי פסיק ותני בטמאה טמא: קלוט במעי קלוטה. ואמו טהורה היא אלא שנולד כך: ליטמא. במעי אמו ומתני' פסיק ותני בטהורה טהור: קל וחומר דרב חסדא. אם הועילה לו אמו כו': אלא איזה זה. נבלה שחלוקה בין נבלת טמאה לטהורה: זו נבלת עובר. דהא בנולדה ליכא לאוקמה דהא נבלת טהורה מטמאה דכתיב [וכי] ימות מן הבהמה אשר היא לכם וגו' אלא בנבלת עובר מיתוקמא שבטהור' טהור מקל וחומר ובטמאה טמא דליכא קל וחומר דקם ליה ממילא בטומאת נבלות מאחר שמת ולא דרשי' היקשא: אי לאו דר' יצחק הוה אמינא כוליה האי קרא לכדרבי אתא. דאמרי' לקמן (דף עא.) אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו' ועובר טמאה דטהור תיפוק לן מהקישא דלעיל ואע''ג דרבי מבהמה טמאה נפקא ודרב נחמן תיפוק מחיה הא קיימא לן (שבועות דף יט.) פרשה שנאמרה ונשנית מפני חידוש אחד נשנית השתא דכתיב כל הולך על כפיו דאפקנא מהיקשא דלא נקיט דרשי' מבנבלת חיה טמאה ואמרינן לדרשה אתא לאתויי עובר: הכי גרסי' תניא אמר ר' יונתן נמתי לו לבן עזאי. נמתי אמרתי למדנו כו' דכתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הרי חיה טמאה ובהמה טמאה ובהמה טהורה אבל נבלת חיה טהורה לא למדנו שתטמא ומנין: בכל החיה. להביא חיה טהורה וכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא: למהלכי כפים בחיה. עובר טמא במעי אמו כדאמרן: נמתי לו וכי ימות מן הבהמה וגו'. וכיון דפרט לך בהמה טהורה וטמאה הרי חיה טהורה בכלל לפי שלמדנו במקום אחר חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה כדאמרינן לקמן ומעתה תהא לך חיה טהורה בכלל בהמה טהורה אם תצטרך ללמוד חיה טהורה מבהמה טהורה כלום: וחיה טמאה בכלל בהמה טמאה. לכשתצטרך ולקמן מפרש למאי הלכתא. וסידרה ה''ג ולמדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה חיה טמאה בכלל בהמה טמאה בהמה טמאה בכלל חיה טמאה בהמה טהורה בכלל חיה טהורה: חבל על בן עזאי. הפסד וחבלה היא בעולם תלמיד ותיק כמותי אני בן עזאי שלא שמשתי את ר' ישמעאל כל חבלה שבש''ס לשון חבלה והפסד הוא כמו (סנהדרין דף נט:) חבל על שמש גדול שאבד מן העולם גבי נחש: זאת הבהמה אשר תאכלו. ומפרש בתריה איל וצבי אלמא חיה בכלל בהמה: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה. והכי משמע מכל הבהמה אכול את המפרסת ומעיקרא מתחיל לאישתעויי בחיה זאת החיה אשר תאכלו ומפרש סימני בהמה דקאמר מכל הבהמה כל מפרסת אלמא בהמה בכלל חיה ומעתה תלמוד לכל הצריך לך: חיה טהורה בכלל בהמה טהורה כו'. והשתא מפרש לארבעה בבי דמתניתא למאי ניבעי להו: חיה טהורה בכלל בהמה טהורה לסימנין. שלא מצינו סימנין מפורשים אלא בבהמה דכתיב בויקרא כל בהמה מפרסת פרסה ובמשנה תורה (יד) מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה סימנין אבהמה קיימי ובחיה לא ידעינן אלא משום דאשכחן חיה בכלל בהמה כדלעיל זאת הבהמה ומפרש איל וצבי ויחמור והוא הדין נמי דאצטריך לן חיה טהורה בכלל בהמה טהורה לטומאת נבלות כדבעינן לעיל נבלת חיה טהורה לא למדנו ונפקא לן מבהמה טהורה ולהרבעה נמי אצטריך דהא הרבעת כלאים בבהמה כתיב ולא בחיה אלא חדא מינייהו נקט: ה''ג חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה וכדפרשי' דהרבעה בבהמה כתיבא ומשמע בין טמאה ובין טהורה וחיה מבהמה נפקא והוא הדין נמי דחיה טהורה להרבעה בכלל בהמה טהורה אלא בכל כללי דברייתא מפרש חדא מילתא לאשמועינן דמכולהו איכא למילף:

מאי טעמא דתנא קמא. וא''ת ומאי קבעי והא טומאה בלועה היא ולא מטמא וי''ל דמשום דר' עקיבא מטמא לקמן (דף עב.) עובר במעי אשה אצטריך ליה הכא גבי בהמה ק''ו כדפירש בקונטרס דאפי' ר' עקיבא מודה הכא א''נ משום דהיה לנו לטמאות מוכל הולך על כפיו דבסמוך אפילו קלוט במעי קלוטה אי לאו ק''ו והשתא דאיכא ק''ו מוקי לה תנא קמא לדרשא אחריתי: קלוט במעי פרה ליטמא. הוה מצי לשמויי דלהכי אהני ק''ו דרב חסדא אלא דעדיפא משני: קלוט במעי קלוטה. וא''ת ומאי פריך אין הכי נמי דאליבא דר' יוסי הגלילי קיימינן דדריש אתין בפרק ד' וה' (ב''ק מא:) גבי ובעל השור נקי דדריש נקי מדמי ולדות ומשמע דמוקי את להנאת עורו ואם כן סבר כרבי שמעון דאסר קלוט כשיצא לאויר העולם דנפקא מאת הגמל בפ''ק דבכורות (דף ו:) וי''ל. דניחא ליה ליישב מילתא דר' יוסי דהכא אפילו למאן דשרי קלוט א''נ הכא איירי בראשו ורובו דומים לאמו דאפי' ר''ש מודה בההיא דשרי כדמוכח התם: חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה. דכל חד משמע חידוש כלומר דמחמת דחיה בכלל בהמה שמענו שפיר איסור הרבעה ומיהו בלאו הכי ידעינן דאפי' בעופות גמרי' הרבעה בהמתך בהמתך משבת כדאמרי' בשור שנגח את הפר' (ב''ק נד:):