סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה רַבָּנַן סָבְרִי שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר שֶׂה וְלֹא מִקְצָת שֶׂה
אָמַר רַב פָּפָּא הִלְכָּךְ לְעִנְיַן כִּסּוּי הַדָּם וּמַתָּנוֹת לָא מַשְׁכַּחַתְּ אֶלָּא בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה
דְּבֵין לְרַבָּנַן וּבֵין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְסַפְּקָא לְהוּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אוֹ לָא
וְקָא מִיפַּלְגִי בְּשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה
לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בֵּין בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה וּבֵין בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה
בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה וּלְאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי דִּילְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה אָמְרִינַן וְאָסוּר
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה לָא אָמְרִינַן
בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה וּלְמַלְקוּת רַבָּנַן סָבְרִי נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה אָמְרִינַן וּמַלְקֵינַן לֵיהּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אִיסּוּרָא אִיכָּא מַלְקוּת לֵיכָּא
אִיסּוּרָא אִיכָּא דִּלְמָא אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב וְהַאי שֶׂה מְעַלְּיָא הוּא מַלְקוּת לֵיכָּא דִּלְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב
וְשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה לָא אָמְרִינַן
אָמַר רַב יְהוּדָה כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין בְּהֵמָה הִיא אִם מִין חַיָּה הִיא רַב נַחְמָן אָמַר כּוֹי זֶה אֵיל הַבָּר
כְּתַנָּאֵי כּוֹי זֶה אַיִל הַבָּר וְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה הַבָּא מִן הַתַּיִישׁ וּמִן הַצְּבִיָּיה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה אִם מִין בְּהֵמָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִין בְּהֵמָה הִיא וְשֶׁל בֵּית דּוּשַׁאי הָיוּ מְגַדְּלִין מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא כְּשֵׁרוֹת לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת מָנָה הַכָּתוּב וְתוּ לָא
וְהָנֵי מִדְּלָא קָחָשֵׁיב לְהוּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת שְׁמַע מִינַּהּ דְּעֵז נִינְהוּ מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב וְאֵימָא אַיָּל וּצְבִי פָּרַט כׇּל בְּהֵמָה כָּלַל
פָּרַט וְכָלַל נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט אִיכָּא טוּבָא
אִם כֵּן כֹּל הָנֵי פְּרָטֵי לְמָה לִי מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי דִּלְמָא מִינָא דִּתְאוֹ אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן לְרַב אָשֵׁי אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיָמִין בַּר חִיָּיא מֵרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא מַהוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אֲמַר לֵיהּ עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן אֶלָּא בְּשׁוֹר הַבָּר
דִּתְנַן שׁוֹר הַבָּר מִין בְּהֵמָה הוּא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִין חַיָּה דְּרַבָּנַן סָבְרִי מִדִּמְתַרְגְּמִינַן תּוֹרְבָּלָא מִינָא דִּבְהֵמָה הוּא וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר מִדְּקָא חָשֵׁיב לֵיהּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת מִינָא דְּחַיָּה הוּא אֲבָל הָנֵי דִּבְרֵי הַכֹּל מִינָא דְּעֵז נִינְהוּ
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וְדִלְמָא מִינָא דְּתָאוֹ אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ
כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט וְכוּ' אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כּוּלַּהּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִמַּאי מִדְּקָא תָנֵי קָדָשִׁים בַּחוּץ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה

רש"י

בשה ואפי' מקצת שה. וכדמפרש רב פפא ואזיל: הילכך לענין כסוי הדם כו'. כלומר הואיל ואוקימנא דלתרוייהו מספקא להו ובשה ואפילו מקצת שה פליגי: לענין כסוי הדם. דקתני אין שוחטין דמשמע ודאי חייב בכסוי ספק פטור ולענין מתנות דפליגי בה: לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התיישה וכו'. והא דקתני אין שוחטין רבנן היא ומשום שמא חוששין וחייב בכסוי דאית להו צבי ואפי' מקצת צבי ושמא אין חוששין ופטור מן הכסוי דאפילו מקצת צבי ליכא דבתייש הבא על הצבייה ליכא לאוקומה דתיתוקם כרבנן דהא ודאי איכא מקצת צבי ולישחוט וליכסי לרבנן ולרבי אליעזר ודאי הוה מצי לאוקמא בתייש הבא על הצבייה שמא חוששין וליכא אלא מקצת צבי ומקצת לית ליה ושמא אין חוששין וכוליה צבי הוא ובעי כסוי אבל ניחא ליה לאוקמא כדרבנן ולעלין מתנות נמי בצבי הבא על התיישה ולר''א פטור לגמרי דשמא חוששין וליכא אלא מקצת שה דאם ושה ואפי' מקצת שה לית ליה וכיון דמספקא לן המוציא מחבירו עליו הראיה וא''ל אייתי ראיה דאין חוששין וכוליה שה הוא ושקול ולרבנן חייב מיהא בחצי מתנות ממה נפשך דאי אין חוששין כוליה שה הוא ואי חוששין מקצת שיות דאם מיהא איכא ורבנן אית להו שה ואפילו מקצת שה ושקיל פלגא דשיות ואידך פלגא אימא ליה אייתי ראיה דאין חוששין וכוליה שה הוא ושקול ובתייש הבא על הצבייה ליכא לאוקומיה דא''כ לרבנן נמי ליפטר דנהי נמי דאפי' מקצת שה אמרינן מי לימא לן דאיכא מקצת שה דלמא אין חוששין וכוליה צבי הוא המוציא מחבירו עליו הראיה: לענין אותו ואת בנו משכחת לה. לפלוגתייהו דלעיל בין בתייש כו': בתייש הבא על הצבייה ולאיסורא. בעלמא קאמרי רבנן דנוהג ואסור לשוחטה לנקבה הבאה מן התייש והצבייה עם בנה משום שמא חוששין ואיכא מקצת שה ורבנן אית להו מקצת שה אבל מלקות ליכא דשמא אין חוששין ואפילו מקצת שה ליכא הילכך הויא לה התראת ספק ולא שמה התראה ואין מלקות בלא התראה ולר''א מותר לכתחלה דא''נ חוששין ואיכא מקצת שה לית ליה מקצת שה: נהי נמי דחוששין. איכא מקצת שה דאם: בריה בפני עצמה. ולא מכלאי בהמה וחיה הוא בא דס''ל אין חיה מתעברת מבהמה ולא בהמה מחיה וה''נ אמרינן בב''ק (דף עח.) ומיהו רב יהודה לאו אליבא דר' אליעזר ורבנן נקט מילתא דאינהו ודאי סבירא להו דמכלאי בהמה וחיה הוא בא והכי נמי אמרינן בב''ק חוץ מרבי אליעזר ומחלוקתו שהיו אומרים חיה מתעברת מבהמה: איל הבר. איל זכר הגדל ביערים: בית דושאי. משפחה נקראת על שם אביה: עזי דבאלא. עזי הלבנון. באלא יער: כשרות לגבי מזבח. דלאו חיות נינהו אלא בהמות: עשר בהמות מנה הכתוב. להיתר אכילה שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (דברים יד) ואין לנו עוד בהמה וחיה כשרה בעולם והשתא להנהו עזי דבאלא ליכא לספוקי שמא מין חיה הוא שלא הוזכרה כאן דהא תו ליכא ומדלא מנינהו להנך בהדי חיות ש''מ בכלל עז הן ועז בהמה הוא: מתקיף לה רב אחא. נהי נמי דאין עוד מין חיה שלא הוזכרה כאן אכתי מנא לך דמינא דעז הוא דלמא מינא דאקו נינהו ולא ידעינן מאי ניהו או תאו או זמר הנך דלא בקיאינן בהו ודלמא הני נינהו: שרי תרבייהו. לאכילה דס''ל חיות נינהו: תאו מתרגמינן תורבאלא. שור הלבנון: אבל הני. דלא מנינהו בהדי חיות דברי הכל מין עז נינהו: ר''ש. שמעינן ליה במתניתין (לקמן דף פא:) שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא מחייב עליה משום אותו ואת בנו דקתני ר' שמעון פוטר בשוחט שור הנסקל:

תוספות

כוי בריה בפני עצמה היא. אמתניתין דכסוי הדם (לקמן פג:) קאי דתנן ונוהג בכוי מפני שהוא ספק ואין שוחטין אותו בי''ט ואם שחטו כו' ולא אכוי שנחלקו בו ר' אליעזר ורבנן קאי כדפירש בקונטרס: ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה או מין חיה. וא''ת ולבדוק בסימנין דקרנים וי''ל דאפשר דלא היו יכולין לברר בקרניו שפיר אם חדודות וכרוכות יפה: זה איל הבר. וסבר רב נחמן ות''ק דברייתא שהוא ודאי חיה ושוחטים אותו בי''ט ומכסין דמו ופליגי אמתניתין (לקמן דף פג:) אבל אין לומר דלדידהו בהמה הוה דאם כן ת''ק היינו רשב''ג: ודלמא מינא דתאו הוא. וקסבר רב אחא דתאו מין חיה הוא כרבי יוסי דאמר בסמוך שור הבר מין חיה דאי כרבנן דאמרי מין בהמה הוא א''כ כי הוי נמי מין תאו הוי כשר לגבי מזבח: מדחשיב ליה בהדי חיות ש''מ דחיה הוא. משמע דאי לאו דחשיב ליה בהדי חיות הוי בהמה לכ''ע משום דנקרא שור וקשה קצת דאיל הבר הוי חיה כדפי' לעיל אף על גב דנקרא איל: חולין בחוץ שניהם כשרים. ס''ד דמיפסל שני משום לא תאכל כל תועבה כדאמר בפרק כל הבשר (לקמן דף קטו.): הראשון חייב כרת ושניהם סופגין את הארבעים. דלא כר' יצחק אתיא דאמר בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף כג.) חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם ועוד הוה מצי למתני חולין וקדשים בחוץ ובפנים וכן קדשים וחולין וחולין וקדשים בפנים ובחוץ וכן קדשים וחולין ואי בכל הני דתני יש חדוש איכא למימר דלא תנא להני משום דליכא בהו שום חדוש ואי ליכא חדוש בכל הני דתני צ''ל תני ושייר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר