סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בַּר קְטָלָא הוּא אֶלָּא דְּלָא גְּמַר דִּינֵיהּ וּבָעֵי לְאֵתוֹיֵיהּ לְבֵי דִינָא וְקַיּוֹמֵי בֵּיהּ וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ
הָנֵי מוּקְדָּשִׁין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דַּהֲוָה לֵיהּ קֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאַקְדְּשֵׁיהּ מִי מִיחַיַּיב כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר פְּרָט לִמְזוּמָּן
אֶלָּא דַּחֲזָא קֵן בְּעָלְמָא וְאַקְדְּשֵׁיהּ וּמִי קָדוֹשׁ אִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ אָמַר רַחֲמָנָא מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ
אֶלָּא דְּאַגְבְּהִינְהוּ לְאֶפְרוֹחִים וְאַקְדְּשִׁינְהוּ וַהֲדַר אַהְדְּרִינְהוּ הַאי אֲפִילּוּ בְּחוּלִּין נָמֵי לָא מִיחַיַּיב דִּתְנָא נָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחְזִירָן לַקֵּן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ
אֶלָּא דְּאַגְבְּהַהּ לְאֵם וְאַקְדְּשַׁהּ וַהֲדַרָה מֵעִיקָּרָא אִיחַיַּיב לֵיהּ בְּשִׁילּוּחַ מִקַּמֵּי דְּאַקְדְּשַׁהּ דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר הִקְדִּישׁ חַיָּה וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת שְׁחָטָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ חַיָּיב לְכַסּוֹת שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בְּכִסּוּי קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי הֶקְדֵּשׁ
רַב אָמַר בְּמַקְדִּישׁ פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ וּמָרְדוּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת
בִּשְׁלָמָא שְׁמוּאֵל לֹא אָמַר כְּרַב דְּקָא מוֹקֵים לַהּ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֶלָּא רַב מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמוּאֵל
אָמַר לְךָ רַב דַּוְקָא קָפָטְרִי מִשִּׁילּוּחַ כְּגוֹן פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נִינְהוּ דְּכֵיוָן דְּקָדְשִׁי קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה קְדוּשְׁתַּיְיהוּ מִינַּיְיהוּ אֲבָל בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת דְּלָאו קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים בְּעָלְמָא הוּא כֵּיוָן דִּמְרַדָה פְּקַעָה קְדוּשְׁתַּיְיהוּ וְחַיֶּיבֶת בְּשִׁילּוּחַ
וּשְׁמוּאֵל אָמַר כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ דִּכְתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת וּמָרְדָה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְכֵיוָן שֶׁמָּרְדָה פְּקַעָה לַיהּ קְדוּשְׁתַּהּ אֲמַר לֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתַאּ דִּכְתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ
וּרְמִי דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן וּרְמִי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ
דְּאִיתְּמַר מָנֶה זֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶבְדוּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לִידֵי גִזְבָּר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ דִּכְתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן
דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּי דְּשַׁמְעֵיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ הָא לְבָתַר דְּשַׁמְעֵיהּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ
אֶלָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר עָלַי הָא דְּאָמַר הֲרֵי זוֹ
מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלַי לָא מְחַיֵּיב
וְהָתַנְיָא אֵיזֶהוּ נֶדֶר וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה נֶדֶר הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה נְדָבָה הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה וּמָה בֵּין נֶדֶר לִנְדָבָה נֶדֶר מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ נְדָבָה מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ
אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ הָנֵי מִילֵּי קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ דִּמְחוּסַּר הַקְרָבָה אֲבָל קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת דְּלָאו מְחוּסַּר הַקְרָבָה אַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלַי לָא מְחַיֵּיב
וְהָתְנַן הָאוֹמֵר שׁוֹר זֶה עוֹלָה בַּיִת זֶה קׇרְבָּן מֵת הַשּׁוֹר נָפַל הַבַּיִת אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה בַּיִת זֶה עָלַי קׇרְבָּן מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת חַיָּיב לְשַׁלֵּם
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת חַיָּיב לְשַׁלֵּם דְּלֵיתַנְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ דִּכְתִיב לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ
אָמַר רַב הַמְנוּנָא הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲרָכִין אַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלַי לָא מִיחַיַּיב מַאי טַעְמָא דְּלָא מִיתְּמַר לֵיהּ בְּלָא עָלַי
הֵיכִי לֵימָא לֵימָא עֶרְכִּי אַמַּאן לֵימָא עֵרֶךְ פְּלוֹנִי אַמַּאן
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא לֵימָא הֲרֵינִי בְּעֶרְכִּי הֲרֵינִי בְּעֵרֶךְ פְּלוֹנִי וְעוֹד תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה' מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּהֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁמִּתְחַלְּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּחוּלִּין נִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ אֵינָן חַיָּיבִין בְּאַחְרָיוּתָן

רש"י

בר קטלא הוא. ומהיכן נמלט: ובערת הרע. מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב''ד כדי לבער רשעים מישראל: מי מיחייב. אפילו כשהוא חולין: אלא דחזא קן בעלמא. במקום שאין קנוי לו והביצים אינן שלו דהא כל מקום שהביצים שלו אפילו ע''י זכיית חצר המשתמרת לאדם שלא מדעתו חשיב ליה מזומן בהשואל את הפרה (ב''מ דף קב.): אלא דאגבהינהו לאפרוחים. וזכה בהו ואקדשינהו . ומאחר דאפרוחין קדושים נפטר מלשלח את האם: והדר אהדרינהו. וחזרה האם עליהן: פטור מלשלח. דהא כיון דזכה בהו מזומן קרינא בהו: איחייב ליה בשילוח. כשמצאן ומשום דאקדשה בתר הכי לא פקע ליה שום מצוה מינייהו דתניא וכו' מוקדשים אין כסוי הדם נוהג בהן כדאמרינן בפרק כסוי הדם (לעיל דף פג:) משום שחיטה שאינה ראויה שאסורים בהנאה: שחטה ואחר כך . הקדישה חייב לכסות. דחיובא דחייל עליה לא פקע: רב אמר. לתרוצי למתני': במקדיש פירות שובכו. גוזלות שובכו למזבח לעולת נדבה ואחר כך כשגדלו אותן פירות מרדו ויצאו וקננו במקום אחר דמעיקרא כי אקדשינהו דידיה הוו וחל הקדש עלייהו והשתא דמצאן לאו מזומן הוא ואי הוו חולין הוו מיחייבי והאי דנקט פירות ולא אמר מקדיש שובכו עצמו משום דיונים אינן ראויין אלא כשהן קטנים ורב לא אמר למילתיה אלא בקדשי מזבח: דקא מוקים ליה אפילו בקדשי בדק הבית. ואשמועינן רבותא דאע''ג דקדושת דמים בעלמא הוא פטור מלשלח כדאמרן טעמא שאתה מצווה להביאו לידי גזבר: לא פקעה קדושתייהו. במרידתן לא יצאו מכח הקדש: פקעה קדושתייהו. ומיחייבי בשילוח: לה' הארץ. אינן אבודין שבכל מקום שהם של הקדש הן: הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן רבו. הוה קים ליה כיון דמרדה פקעה לה קדושתה ובתר דשמעיה מרבי יוחנן דתריץ ליה לה' הארץ ומלואה קבלה ממנו ומשום הכי פטור במקדיש ואבד: הא דאמר הרי עלי. להביאו וכשהפרישה אחר כך נגנבו ואבדו אע''ג דבי גזא דרחמנא הוא לא קיים נדרו: נדר האומר הרי עלי עולה. ואח''כ הפריש בהמה ואמר הרי זו לנדרי אם מתה חייב באחריותה הואיל ומעיקרא ארכבה אכתפיה: דמיחסר הקרבה. דכי אמר עלי הכי קאמר עלי. להביאו לעזרה אבל בדק הבית גמרו בהפרשתו ואי משום דלא הביאו ליד גזבר הכל גזברים הן דלה' הארץ: ובית זה קרבן. לבדק הבית שאף הן נקראים קרבן כענין שנאמר (במדבר לא) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב וקדושת דמים הם: שור זה עלי עולה. אע''ג דאמר זה כיון דקאמר עלי עלי להביאו קאמר וכן בבית לבדק הבית למוכרו להביא דמיו ליד גזבר: אבל היכא דאיתנהו. כגון מעות שאבדו בי גזא דרחמנא אתנהו ואם הוציאן הגנב הוא מעל ועליו לשלמן להקדש: בערכין. האומר ערכי עלי והפריש ערכו: דלא מיתמר ליה בלא עלי. דלא אפשר למימר הרי זה בלשון ערך דהא עדיין לא קבל חובת ערך עליו: דאי נימא ערכי. ולא עלי אמאן רמי האי נדר לשלומי: אם אמר ערך פלוני. ולא אמר עלי אמאן רמי: ועוד תניא. דחייב באחריותו: ונתן את הערכך. בפודה שדה מקנה מן ההקדש כתיב וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל ונתן את הערכך הו''ל למכתב ונתן אותו או ונתנו מה ת''ל הערכך ש''מ אערכין קמהדר: לפי שמצינו בהקדשות ומעשר שני שהן מתחללין על המעות. כשהפריש פדיונן ואבד אינו חייב באחריותן דהא כתיב ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו ולא כתיב ביה נתינה אלא משהפרישו ואמר הרי זה מחולל על זה נקרא ערך להקדיש דמיו ויצא לחולין ההקדש:

תוספות

כיון דמרדו פקעה קדושתייהו. שמעינן מהכא דאווזים ותרנגולים של חולין שמרדו בבעליהם והלכו להן הוו הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוו הפקר וחייבין בשלוח: דוקא מת ונפל דליתנהו. לאו דוקא נקט מת דהא שור אפילו נגנב או נאבד נמי חייב באחריותו שהוא קדשי המזבח ולרבי יוחנן נפל נמי לאו דוקא: לפי שמצינו בהקדשות ומעשר שני כו'. תימה באיזה הקדש מיירי אי דאמר הרי זה מאי איריא דנקט לאחר שנתחללו אפילו הקדש עצמו נגנב או נאבד אין חייב באחריותו אלא על כרחך דאמר עלי אף על גב דבהקדש גופיה חייב באחריותו כיון שנתחלל אינו חייב באחריות המעות ואם כן מה קאמר יכול אף זה כן היאך דומה ערך להקדש שנתחלל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר