|
טקסט הדף מנוקד
מִצְוָה בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ הוּא
לֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו תְּרֵי אַמַּאי נִמְלָךְ הוּא אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר לֹא יֹאכַל תְּרֵי וְיִשְׁתֶּה תְּרֵי וְלֹא יַעֲשֶׂה צְרָכָיו אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת דִּילְמָא חָלֵישׁ וּמִיתְּרַע תָּנוּ רַבָּנַן שׁוֹתֶה כִּפְלַיִם דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁלֹּא רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק אֲבָל רָאָה פְּנֵי הַשּׁוּק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב חֲנַנְיָא בַּר בִּיבִי דְּאַכֹּל כָּסָא הֲוָה נָפֵיק וְחָזֵי אַפֵּי שׁוּקָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא לָצֵאת לַדֶּרֶךְ אֲבָל בְּבֵיתוֹ לָא אָמַר רַבִּי זֵירָא וּלְיָשֵׁן כְּלָצֵאת לַדֶּרֶךְ דָּמֵי אָמַר רַב פָּפָּא וְלָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא כְּלָצֵאת לַדֶּרֶךְ דָּמֵי וּבְבֵיתוֹ לָא וְהָא רָבָא מָנֵי כְּשׁוּרֵי וְאַבָּיֵי כִּי שָׁתֵי חַד כָּסָא מְנַקֵּיט לֵיהּ אִימֵּיהּ תְּרֵי כָסֵי בִּתְרֵי יְדֵיהּ וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כִּי הֲוָה שָׁתֵי תְּרֵי כָסֵי מְנַקֵּיט לֵיהּ שַׁמָּעֵיהּ חַד כָּסָא חַד כָּסָא מְנַקֵּיט לֵיהּ תְּרֵי כָסֵי בִּתְרֵי יְדֵיהּ אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי אָמַר עוּלָּא עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת עוּלָּא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר עוּלָּא וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת תִּיקְּנוּ חֲכָמִים בְּבֵית הָאֵבֶל וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ עֲשָׂרָה כּוֹסוֹת יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת הֵיכִי קָיְימִי רַבָּנַן וְתַקִּנוּ מִילְּתָא דְּאָתֵי לִידֵי סַכָּנָה אֲבָל תְּמָנְיָא יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ שָׁלוֹם לְטוֹבָה מִצְטָרֵף לְרָעָה לֹא מִצְטָרֵף אֲבָל שִׁיתָּא יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ וִיחֻנֶּךָּ לְטוֹבָה מִצְטָרֵף לְרָעָה לֹא מִצְטָרֵף אֲבָל אַרְבָּעָה יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם זוּגוֹת אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ וְיִשְׁמְרֶךָ לְטוֹבָה מִצְטָרֵף לְרָעָה לֹא מִצְטָרֵף וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּרָבָא אַפְּקִינְהוּ לְרַבָּנַן בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת אַף עַל גַּב דְּאִיתַּזַּק רָבָא בַּר לֵיוַאי לָא חַשׁ לַהּ לְמִילְּתָא דְּאָמַר הָהוּא מִשּׁוּם דְּאוֹתְבַן בְּפִירְקָא הֲוָה אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא אַשְׁמְדַאי מַלְכָּא דְשֵׁידֵי מְמוּנֶּה הוּא אַכּוּלְּהוּ זוּגֵי וּמַלְכָּא לָא אִיקְּרִי מַזִּיק אִיכָּא דְּאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא אַדְּרַבָּה מַלְכָּא [רַתְחָנָא הוּא] מַאי דְּבָעֵי עָבֵיד שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹרֵץ גָּדֵר לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ אָמַר רַב פָּפָּא אָמַר לִי יוֹסֵף שֵׁידָא בִּתְרֵי קָטְלִינַן בְּאַרְבְּעָה לָא קָטְלִינַן בְּאַרְבְּעָה מַזְּקִינַן בִּתְרֵי בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בְּאַרְבְּעָה בְּמֵזִיד אִין בְּשׁוֹגֵג לָא וְאִי אִישְׁתְּלִי וְאִיקְּרִי וּנְפַק מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לִינְקוֹט זַקְפָּא דִידֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ בִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ וְזַקְפָּא דִשְׂמָאלֵיהּ בִּידָא דְיַמִּינֵיהּ וְנֵימָא הָכִי אַתּוּן וַאֲנָא הָא תְּלָתָא וְאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאָמַר אַתּוּן וַאֲנָא הָא אַרְבְּעָה נֵימָא לֵיהּ אַתּוּן וַאֲנָא הָא חַמְשָׁה וְאִי שְׁמִיעַ לֵיהּ דְּאָמַר אַתּוּן וַאֲנָא הָא שִׁיתָּא נֵימָא לֵיהּ אַתּוּן וַאֲנָא הָא שִׁבְעָה הֲוָה עוֹבָדָא עַד מְאָה וְחַד וּפְקַע שֵׁידָא אָמַר אַמֵּימָר אֲמַרָה לִי רֵישָׁתִינְהִי דְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת הַאי מַאן דְּפָגַע בְּהוּ בְּנָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת נֵימָא הָכִי חָרֵי חַמִּימֵי בְּדִיקּוּלָא בַּזְיָיא לְפוּמַּיְיכוּ נְשֵׁי דְּחָרָשַׁיָּיא קָרַח קָרְחַיְיכִי פָּרַח פָּרְחַיְיכִי רש"ימצוה באנפי נפשה היא. ואין מצטרפין זה לזה: אמאי נמלך הוא. ואין מצטרפין לזוגות הכי קאמר: לא יאכל תרי ויעשה צרכיו אפילו פעם אחת או אם שתה לא ישמש: דילמא חליש. מחמת תשמיש איידי דבזוגות קאי מיתרע: שלא ראה פני השוק. בין כוס לכוס: ולא אמרן. דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אחר הזוגות אבל לעמוד בביתו לית לן בה: מני כשורי. כששותה כוס זה מסתכל בקורה זו וכשהוא שותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות: כי הוה שתי חד כסא מנקטא תרי כסי. דהוו להו תלתא: אדם חשוב שאני. דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי: עשרה כוסות דבית האבל. מפרש טעמא בכתובות בפ''ק (דף ח:): שלום. תיבה שביעית לישא ה' פניו אליך וגו': לטובה מצטרף. אם שתה שבעה וחזר ושתה את השמיני אין שמיני מצטרף עמהן: אפקינהו לרבנן בארבעה. פעמים הרבה כשהיו נפטרים ממנו היה משקן ויש פעמים שלא היה משקן אלא ד' פעמים ונפטרין: דאותבן בפרקא הוה. שהיה רגיל להקשות בשעת הדרשה: לא אתקרי מזיק. ולא חיישינן לזוגות: בתרי. כסי קטלינא ליה משום זוגות: איקרי ונפיק. בזוגות מאי תקנתיה: זקפא. אגודל: ואי שמע קלא. ואפילו קול אדם או אשה דאמר ארבעה נימא איהו חמשה: רישתינהי דנשים כשפניות. השולטות עליהם אמרה לי דבר זה: חרי חמימי בדיקולי בזייא. צואה חמה בסלים נקובים וקרועים לפומייכו: נשי חרשייתא. יזדמנו לפיכם נשים כשפניות: קרח קרחייכי. יהי רצון שימרטו אותן שערות שלכם שאתן מכשפות בהן: פרח פרחייכי. ישא הרוח אותן פירורי לחם שאתן מכשפות בהן: רשב"ם תוספות
עשרה אין בהם משום זוגות. ולית ליה דרבא דאמר לעיל כוס של ברכה אין מצטרף לרעה דבאותן עשרה כוסות איכא ברכת המזון: ומלכא לא מקרי מזיק. והא דתניא לא יאכל תרי היינו משום כשפים ורשב''ם פירש דפעמים מזיק: (שייך לקמן דף קיא ע''א): האי מאן דפגע באיתתא כו'. והא דאמר במי שמתו (ברכות דף כ.) ר' יוחנן הוה קאזיל ויתיב אשערי טבילה כי היכי דילדן זרעא כוותיה הכא דפגע בעת שעולה מן המים ור' יוחנן אשערי טבילה יתיב אי נמי התם יתיב הכא פגע אי נמי רבי יוחנן היה אומר שופך בוז על וגו':
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|