ומשיבים: מכאן אין ראיה, כי בקטורת לא קא מיירי [איננו עוסק], ואכן על פי האמת צריך לחזור ולחפון ולהקטיר קטורת חדשה לאחר שחיטת הפר, ומה שלא הזכיר דבר זה במשנה משום שבמשנה זו עוסק בענין מתנות הדם ולא במעשה הקטורת.

אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר — לא עשה ולא כלום. ושואלים: תנן [שנינו במשנה]: הקדים דם השעיר לדם הפר — יחזור בשנית ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא [ואם יש מקום] לדברי עולא — אם כן יחזור וישחוט מבעי ליה [צריך היה לו] לומר! ומסבירים, תרגמא [הסבירה] עולא עצמו, שבמשנה מדובר שהקדימו במתנות שבהיכל, אבל מתנות שלפני ולפנים אם אכן הקדימו את שחיטתו — אכן מעכב. וכן אמר ר' אפס ופירש שמדובר במשנה במתנות שבהיכל.

א במשנתנו נאמר: וכן בהיכל וכן במזבח אם נשפך הדם יחזור ויתחיל מתחילת אותו מחזור הזאות. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "וכיפר את מקדש הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" (ויקרא טז, לג) ודורשים: "וכפר את מקדש הקדש" זה לפני ולפנים קודש הקדשים, "אהל מועד" — זה היכל, "מזבח" — כמשמעו. "יכפר" שכתוב שנית בכתוב, בא להוסיף: אלו עזרות.

"הכהנים" — כמשמען, "עם הקהל" — אלו ישראל, "יכפר" שבא להוסיף: אלו הלוים שגם הם מתכפרים. הושוו כולן לכפרה אחת בפסוק זה, לומר: שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח, לגבי שאר עבירות, שאין מתכפרין בהן בפר או בשעירים הנעשים בפנים, שהרי הפר מכפר רק על הכהנים והשעירים אינם מכפרים אלא על ישראל בלבד, ורק בשעיר המשתלח הושוו כולם לכפרה. אלו דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על שחטאו בטומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר של הכהן הגדול מכפר על הכהנים שחטאו בטומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות — כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות ואין הכהנים צריכים כפרה בשעיר המשתלח.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: נאמר: "וכילה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי" (ויקרא טז, כ). "וכלה מכפר את הקדש" דורשים: זה ההזאות שלפני ולפנים, קודש הקדשים, "אהל מועד" — זה ההזאות שעל פרוכת ההיכל, "מזבח" — כמשמעו, מלמד שכולן כפרה, כפרה בפני עצמן, שעל כל אחד מאלה צריך כפרה מיוחדת, ואם אירע פסול באחת הכפרות צריך לחזור ולכפר מתחילה.

מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: אינו צריך לחזור מתחילת מחזור ההזאות ואינו מתחיל אלא ממקום שפסק באותה מתנה. גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבהיכל מראשיתן, אבל לא יתחיל מחדש במתנות שבפנים, שהרי כבר נתן את כל המתנות שבפנים וכבר נסתיימה כפרתן.

נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל, שהרי נתן רק מקצת המתנות ועדיין לא נסתיימה כפרתן. ואילו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.

גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח כי מה שכיפר — כיפר כבר. ואם נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח, שעדיין לא נסתיימה כפרת המזבח. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים כשיטתם: ממקום שפסק — משם הוא מתחיל. גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם ולא הספיק לשפוך את שייריו ליסוד מזבח החיצון — דברי הכל שיריים לא מעכבי [אינם מעכבים] ואינו צריך לשחוט קרבן נוסף כדי לקיים מצוה זו.

אמר ר' יוחנן: ושניהם גם התנא הראשון (שהוא ר' מאיר, שסתם משנה כשיטתו) ור' אלעזר ור' שמעון מקרא אחד דרשו שנאמר: "וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה'" (שמות ל, י)

ר' מאיר סבר: חטאת אחת אמרתי לך, ולא שתי חטאות. לומר שלצורך הכפרה, אין להזות על מזבח הפנימי מדמם של שני קרבנות, ולכן אם נשפך דם חטאת אחת באמצע ההזיה, אין להשלים את המתנה מדמו של קרבן אחר אלא צריך לחזור ולשחוט קרבנות חדשים, כדי שאפשר יהא לתת על המזבח כל המתנות מדמה של חטאת אחת. ר' אלעזר ור' שמעון סברי [סבורים]: חטוי אחד אמרתי לך ולא שני חטויין, שאם כבר חיטא (הזה) פעם אחת — אין חוזרים ומזים, ואם נשפך הדם באמצע משלימים על ידי קרבן אחר.

ב בקשר למחלוקת זו שנינו: תניא [שנויה ברייתא], אמר רבי: לי חלק ר' יעקב בלוגין. כלומר: כאשר שנה לי ר' יעקב, לימד אותי שאף שנחלקו ר' מאיר ור' שמעון לענין מתנות הדם ביום הכיפורים ואמרו כי ממקום שפסק שם הוא מתחיל, אולם אם נשפך מלוג השמן של טהרת המצורע באמצע המתנות שלו — לא נחלקו.

ותוהים: ולא? וכי לא נחלקו אף בענין זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא] מפורשת: נתן מן השמן מקצת מתנות שבפנים שמזה במקדש ונשפך הלוג — יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל, ואילו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: ממקום שפסק — משם הוא מתחיל.

וכן אם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג — יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שהוא נותן על בהונות המצורע. נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג — יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות, ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: ממקום שפסק — משם הוא מתחיל. גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג — דברי הכל מתנות הראש לא מעכבות. ואם כן משמע שנחלקו ר' אלעזר ור' שמעון אף בענין השמן שבטהרת המצורע!

אלא צריך לתקן את גירסת דברי רבי ולומר אימא [אמור] כך: לי שנה ר' יעקב בלוגין. כלומר, כשם שיש מחלוקת בענין נשפך הדם במתנות יום הכיפורים, כך שנה ר' יעקב מחלוקת כזו גם בלוג שמן של מצורע. ומעתה דנים קצת בענין.

אמר מר [החכם]: מתנות השמן הניתנות בראש המצורע — אין מעכבות לדעת הכל. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו] של דבר? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: "והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המיטהר לכפר עליו לפני ה'" (ויקרא יד, כט), ללמדנו שנתינה זו אינה אלא מן הנותר שהוא בבחינת שיריים ואינה עיקר הכפרה, אלא מעתה מה שנאמר: "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קודש קדשים מאישי ה'" (ויקרא ב, ג), הכי נמי דלא מעכבי [כך גם כן תאמר שאינם מעכבים]? והרי יודעים אנו שאם אבדו שיירי המנחה לפני הקטרת הקומץ — אין הקומץ עולה למקריב, וצריך להביא מנחה נוספת!

ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בענין לוג השמן שבמצורע משום דכתיב [שנאמר] קודם: "ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית" (ויקרא יד, יז) ונאמר גם: "והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המיטהר" (ויקרא יד, יח), הרי שהנתינה שעל הראש היא רק שיירי שיריים וזה ודאי שאינו מעכב.

ג אמר ר' יוחנן: