ואמרו: העלום לסוכה.

וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו. ומדייקים מכאן: הא [הרי] אם היה זה אוכל בשיעור כביצה, בעי [היה צריך] לאכלו בסוכה. לימא תיהוי תיובתיה [שמא תאמר שתהא זו קושיה] על שיטת רב יוסף ואביי שאמרו (לעיל סוכה כו, א) שכשיעור זה מותר לו לאדם לאכול עראי חוץ לסוכה! ומשיבים: מכאן אין להוכיח, כי דילמא [שמא] פחות מכביצה נטילה לידים וברכה (ברכת המזון) לא בעי [צריך], הא [הרי] שיעור כביצה בעי [צריך] נטילה וברכה, ומשום כך סיפר את המעשה כך, אבל לענין סוכה אין ללמוד מכאן, ושמא אף בשיעור כביצה אינו חייב בסוכה.

א משנה ר' אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, ויכול לאכול כמה שרוצה או שלא לאכול כלל, חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג בלבד שמצוה היא לאכול אז בסוכה.

ועוד אמר ר' אליעזר: מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון של חג — ישלים סעודה בלילי יום טוב האחרון של חג בשמיני עצרת, אף שאינו אוכל בסוכה. וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה וכיוצא בזה שביטל מצות עשה שאין לה תיקון נאמר: "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" (קהלת א, טו).

ב גמרא שואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' אליעזר המחייב לאכול בסוכה? ומשיבים: לדעתו מה שנאמר "בסוכות תשבו" (ויקרא כג מב), ואמרו חכמים שתהא ישיבה זו הוא כעין תדורו, כדרך שנוהג אדם בדירתו הקבועה. מה דירה אדם אוכל כרגיל סעודה אחת ביום וסעודה אחת בלילה, אף סוכה — סעודה אחת ביום ואחת בלילה.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה טעמם? לדעתם סוכה היא כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל אם רוצה אינו אוכל], אף סוכה נמי [גם כן] אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל אם רוצה אינו אוכל].

ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו לילי יום טוב הראשון נמי [גם כן] אם לא ירצה לא יאכל!

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן בסכות: "חמשה עשר" ("בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'". ויקרא כג, לד), ונאמר: "חמשה עשר" בחג המצות ("ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'". ויקרא כג, ו), מה להלן בחג המצות לילה ראשון חובה היא לאכול מצות, מכאן ואילך רשות ואם אינו רוצה אינו אוכל מצה (ובלבד שלא יאכל חמץ). אף כאן בסוכה — לילה הראשון חובה לאכול, מכאן ואילך רשות.

ושואלים: והתם מנא לן [ושם מניין לנו] שאכן יש בפסח חובה לאכול מצה בלילה הראשון? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: "בערב תאכלו מצת" (שמות יב, יח), לומר: הכתוב קבעו חובה, שבערב זה על כל פנים חייבים לאכול מצות.

ג שנינו במשנה כי עוד אמר ר' אליעזר, שמשלים אדם את הסעודה שלא אכל ביום טוב ראשון ביום טוב אחרון. ושואלים: והא [והרי] אמר ר' אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וכשאוכל סעודה נוספת בליל שמיני עצרת כהשלמה, הרי אינו אוכלה בסוכה שהרי אין חיוב סוכה אז! אמר החכם בירא אמר ר' אמי: חזר בו ר' אליעזר מדבריו וסבור הוא כשיטת חכמים שאין לדבר קיצבה ואוכל כפי רצונו, וכן אם רוצה בכך יכול אף שלא לאכול כלל, פרט לסעודת ליל יום טוב הראשון של החג, מחמת שמחת החג, ואם לא קיים סעודה זו, יכול לדעתו (בניגוד לדעת חכמים) להשלימה ביום טוב האחרון.

ושואלים: משלים במאי [במה] את מה שהחסיר מסעודות החג? אילימא בריפתא [אם תאמר שמשלים בפת], הלא סעודה דיומיה קא אכיל [סעודת היום הוא אוכל] ואם כן, במה ניכר שמשלים את הסעודה שהחסיר? אלא, מאי [מה] פירוש ישלים שאמרו — ישלים במיני תרגימא, שיוסיף מיני מעדנים מיוחדים שיהיו כהשלמה לסעודה שהחסיר. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אם השלים במיני תרגימא — יצא.

מסופר: שאל אפוטרופוס (ממונה על נכסיו) של אגריפס המלך את ר' אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום ולא יותר, מהו שאוכל סעודה אחת בלבד בסוכה ואפטר? אמר לו ר' אליעזר: בכל יום ויום אתה ממשיך וטועם כמה מיני פרפראות לכבוד עצמך, כלומר: מתוך תיאבונך ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?

ועוד שאלו אותו אפוטרופוס לר' אליעזר: כגון אני שיש לי שתי נשים, אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות בחג אחת בטבריא ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר, כלומר: המותר לי להיות מקצת החג בסוכה זו ומקצתה בסוכה זו? אמר לו ר' אליעזר: לא! שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה. שלדעתו חייב אדם לשבת בסוכה אחת כל שבעת הימים.

תניא [שנויה ברייתא]; ר' אליעזר אומר: