וקורין (וקוראים) בתורה בשבת שבעה קרואים, שדבר זה אפשר לעשות רק בציבור, ויוצאין ומתפללים ביחידות. ר' יהושע בן קרחה אומר: לא שילכו אחר כך ויטיילו בשוק, אלא יושבין ודומין (דוממים, שותקים) באבלם.

ועוד אמרו: ואין אומרים שמועה (הלכה) ואגדה בבית האבל מפני שהן מביאות לשמחה. אמרו עליו על ר' חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: אבל, שבת (שבוע) ראשונה של אבלו אינו יוצא מפתח ביתו, שניה — יוצא ואינו יושב בבית הכנסת במקומו, שלישית — יושב במקומו ואינו מדבר, רביעית — הרי הוא ככל אדם.

ר' יהודה אומר: לא הוצרכו לומר שבת ראשונה לא יצא מפתח ביתו, שאין כאן חידוש שהרי הכל נכנסין לביתו לנחמו. אלא, שניה — אינו יוצא מפתח ביתו, שלישית — יוצא ואינו יושב במקומו, רביעית — יושב במקומו ואינו מדבר, חמישית — הרי הוא ככל אדם.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: כל שלשים יום שלאחר כל אבל אסורים לנישואין. ואם מתה אשתו — אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים מאז מותה. ר' יהודה אומר: רגל ראשון ושני — אסור, שלישי — מותר.

ואם אין לו בנים — מותר לישא אשה אחרת לאלתר (מיד) משום ביטול פריה ורביה, שהרי מצוה עליו לשאת אשה. וכן אם הניחה לו אשתו בנים קטנים — מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן של הילדים, שיהיה מי שידאג להם.

ומספרים: מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן, ואמר לאחותה בבית הקברות: לכי ופרנסי את בני אחותך, כלומר, רמז לה באותו יום שרוצה לשאת אותה מיד. ומוסיפים: ואף על פי כן שנשאה מיד לא בא עליה אלא לזמן מרובה. ושואלים: מאי [מה פירוש] לזמן מרובה בענין זה? אמר רב פפא: רק לאחר שלשים יום.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: כל שלשים יום של אבל אסורים לגיהוץ, אחד כלים (בגדים) חדשים ואחד כלים ישנים היוצאין מתוך המכבש אסור ללבשם, שכיון שגוהצו ויושרו היטב הריהם כחדשים. ואילו רבי אומר: לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לא אסרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד.

ומספרים: אביי נפיק [יצא] בזמן אבלו בגרדא דסרבלא [בבגד לבן ישן] ונהג כדעת רבי. ואילו רבא נפיק [יצא] בחימוצתא רומיתא סומקתא חדתי [בחלוק רומי אדום חדש] שנהג כדעת ר' אלעזר בר' שמעון.

ד שנינו במשנה: מפני שאמרו שבת עולה לענין ימי אבילות ואינה מפסקת. ואומרים, שבענין אבילות בשבת נחלקו המנהגים בין בני יהודה ובני גלילא [הגליל]. הני אמרי [אלו אומרים]: