סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

פירוש שטיינזלץ

שכל העולה (הראוי) ליבוםעולה לחליצה, וכל שאין עולה ליבום — אינו עולה לחליצה.

אלא אמר רבא: יש לדחות את מה שאמרנו, והכי קאמר [וכך אמר], כך יש לתרץ את הברייתא לדעת ר' יוחנן: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת — הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא. וביאת מעוברת שילדה ולד בן קיימא — לפי כולם לא שמה ביאה, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה. שהרי התברר למפרע שלא היה מקום לא לייבום ולא לחליצה. ומאחר שהביאה והחליצה לא היו כשרות — לא נפטרה הצרה באלו, ואף אין הצרה נפטרת משום שיש ליבמה ולד במעיה כי הולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא במפורש: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת — הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא, ואין ביאה וחליצה פוטרת אותה איפוא, אלא ולד פוטר. ואולם אינה נפטרת מיד, שהולד אין פוטרה עד שיצא לאויר העולם.

ומדייקים כאן: טעמא [הטעם, דווקא] שיש לחשוש שמא יהא ולד בן קיימא הוא, הא [הרי] אם לא הוי [יהיה] ולד בן קיימא — אפשר ללמוד מכאן כי מיפטר [נפטרת] צרתה, ואם כן לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זאת קושיה חמורה] לריש לקיש הסבור שביאת מעוברת אינה ביאה אפילו כשהפילה לבסוף!

ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] ריש לקיש: הכי קתני [כך שנה], כך צריך לתקן בלשון ברייתא זו: הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת — הרי זו לא תנשא צרתה, שמא לא יהא הולד בן קיימא, וחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה.

ואם תאמר: תיפטר הצרה משום שהלך אחר רוב נשים, והלא רוב נשים ולד מעליא [מעולה], שלם ובר קיימא ילדן [יולדות], ונסמוך על כן להתיר את הצרה, על כך יש לומר שאינה נפטרת, כי ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם.

אמר ר' אלעזר: אפשר איתא להא [האם אפשר שיש בסיס לזו] שאמר ריש לקיש ולא תנן לה [שנינו אותה] במתניתין [במשנתנו]? נפק [יצא] מבית המדרש כדי לעיין בדבר, דק ואשכח [דקדק ומצא], דתנן [ששנינו במשנה]: האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך" — הרי זו לא תנשא, מפני שהיא חייבת בייבום, ואף לא תתייבם, עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה.

ומבררים: בשלמא יבומי [נניח שייבום] לא — שמא מעוברת הצרה ויהא ולד בן קיימא, ויפגע איפוא היבם באיסור אשת אח דאורייתא [שמן התורה], ומחמת ספק זה אין מניחים לה להתייבם, אלא לא תחלוץ — אמאי [מדוע]? בשלמא [נניח] לגבי המקרה שתחלוץ בתוך תשעה חודשים למותו של בעלה ותנשא בתוך תשעה — לא תעשה זאת, היינו [זהו] מטעם ספק שאינה יודעת שמא תלד צרתה בן קיימא ואינה חליצה.

אלא מדוע לא תחלוץ בתוך תשעה, ותנשא לאחר תשעה, שמכל מקום יכולה להינשא. שאם ילדה צרתה בינתיים ולד בר קיימא — פטורה היא מייבום. ואם לאו — תצא משום החליצה. ומכאן ראיה שחליצה של יבמה מעוברת אינה חליצה, כריש לקיש.

ומקשים: ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שחליצת מעוברת אינה חליצה, הלא גם לפי זה יש לה דרך אחרת: תחלוץ האשה וגם תנשא לאחר תשעה ואז תיפטר לכל הדעות מזיקת הייבום!

אלא, בר מינה [חוץ מזו] מן המשנה ההיא שיש לה טעם אחר. שאביי בר אבא ורב חיננא בר אביי דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] שהטעם מדוע לא תינשא ולא תתייבם, הוא: לא תינשא לאחר חליצה מספק — שמא יהא ולד בן קיימא. ואם תחלוץ — הרי נמצא שלא היתה כאן חליצה כלל, ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה, כלומר, יהא צריך להודיע לכל שאף שחלצו לה — היא כשרה לכהונה.

ושואלים: ולצרכה [ונצריך אותה] כרוז, ונתיר אותה! ומשיבים: דלמא איכא איניש דהוי [שמא יש אדם שהיה נוכח] בזמן החליצה ולא הוי [היה] בזמן ההכרזה ואתי למימר [ויבוא לומר]: קשרי חליצה [מותרת חלוצה] לכהן.

אמר ליה [לו] אביי: אף מעצם הדברים אין ממשנה זו ראיה לריש לקיש: מידי [וכי] "לא תחלוץ ולא תתייבם" קתני [שנה במשנה]? הלא רק "לא תנשא ולא תתייבם" קתני [שנה] ויש להבין ש"לא תינשא" הוא בלא חליצה, אבל אי חליץ [אם יחלוץ] לה — הכי נמי דשריא [כך גם כן יהיה שתהא מותרת], ואין מכאן איפוא ראיה לריש לקיש.

מכל מקום תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש: החולץ למעוברת והפילה — צריכה חליצה מן האחין. והרי זו הוכחה ברורה שהחליצה הראשונה חליצה פסולה היתה.

אמר רבא: הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של ריש לקיש נגד ר' יוחנן בהני תלת [בשלוש מחלוקות אלו]: חדא [אחת] — הא דאמרן [זו שאמרנו] בענין חליצה. אידך [האחרת], דתנן [ששנינו במשנה]: המחלק נכסיו על פיו, כלומר, מחלק בחייו את נכסיו בין צאצאיו, אם ריבה לאחד מן הבנים ומיעט לאחד מן הבנים וכן אם השוה להם, לשאר הבנים את הבכור ולא נתן לו פי שניים — דבריו קיימין. שכן בחייו יכול הוא לחלק את רכושו בכל אופן שירצה, שהוא כנותן מתנות.

ואם אמר שהוא עושה זאת משום ירושה — לא אמר כלום. שכן דבריו סותרים את דברי התורה בענין זה. ואם כתב שטר צוואה, והיה כתוב בו בין בתחלה בין בסוף בין באמצע ביטוי המתפרש שהוא מחלק את הנכסים הללו משום מתנה (ולא בתור ירושה) — דבריו קיימין. שהרי, כאמור, יכול הוא לתת בחייו מתנות כפי שירצה.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר