א משנה אם אמר אדם שהוא מקבל על עצמו "כנדרי רשעים" — הרי באותה אמירה נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, שכן דרכם של רשעים שמרבים לנדור נדרים שונים, והרי זה בכלל ידות והועילו לו דבריו כאילו פירש נדרו. ואולם אם אמר "כנדרי כשרים" — לא אמר כלום, לפי שכשרים אינם נודרים ואינם נשבעים. אם אמר "כנדבותם של כשרים "— יש בכך ממש, והכוונה היא שנדר בנזיר ובקרבן, שאף כשרים מתנדבים בדברים אלו.

ב גמרא על הקטע הראשון במשנה העוסק במי שאמר "כנדרי רשעים", שואלים: ודלמא הכי קאמר [ושמא כך היתה כוונתו לומר]: כנדרי רשעים לא נדרנא [אינני נודר]? ואם כן לא החיל על עצמו כל נדר! אמר שמואל: מדובר באומר "כנדרי רשעים הריני עלי והימנו" ולשון זו כוללת את כל ההתחייבויות, כי כאשר אמר "הריני" — כוונתו בנזירות, וכשאמר "עלי" — משמע שקיבל עליו הדבר בקרבן, וכשאמר "הימנו" — כוונתו שהוא נדור ממנו בשבועה.

ומבררים את הדברים: אמרנו כי כשאומר "הריני" הרי זו נזירות. ושואלים: דלמא [שמא] הריני בתענית קאמר [אמר]? אמר שמואל: כאן אין מדובר שאמר "כנדרי רשעים הריני" סתם, אלא כשהיה נזיר עובר לפניו ומשמעות דבריו מובנת לפי ההקשר.

ועוד אמרנו שם ש"עלי" — בקרבן, "הימנו" — בשבועה. ושואלים: מדוע נאמר ש"הימנו" כוונתו לאסור עליו את הדבר בשבועה? דלמא [שמא] נפרש בדרך אחרת: "הימנו" — דאכילנא קאמר [שאני אוכל אותו אמר], שקיבל על עצמו בשבועה לאוכלו, וכאשר יאכל את הככר יקיים שבועתו! אמר רבא: יש לפרש שאמר "הימנו שלא אוכל".

ומקשים: אם פירש ואמר בסגנון זה, אי הכי מאי למימרא [אם כך מה בא לומר]? שלפי זה אין חידוש בדבר, שהרי פירש את דבריו לאיסור! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הא [הרי] לא מפיק [מוציא] לשון שבועה מפומיה [מפיו] אלא אמר רק "כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל", ולא אמר שנודר או נשבע, על כן קא משמע לן הדין [השמיע לנו דבר זה] שיש כאן יד לשבועה.

ג שנינו במשנה: "כנדרי כשרים" — לא אמר כלום, "כנדבותם" — נדר בנזיר ובקרבן. ושואלים: מאן [מיהו] התנא דשאני ליה [ששונה לו], שיש לדעתו הבדל לענין האיסור שבדבר בין נדר לנדבה? לימא [האם נאמר] שאין זו לא דעת ר' מאיר ולא דעת ר' יהודה?

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: בביאור הכתוב "טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (קהלת ה, ד) הוסיפו חכמים: טוב מזה ומזה — שאינו נודר כל עיקר, אלו דברי ר' מאיר. ואילו ר' יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם. ומדבריהם עולה כי לדעת ר' מאיר כל נדר ונדבה יש בו איסור מסויים, ולדעת ר' יהודה הנודר ומקיים אין בו איסור. ולדברי שניהם אין הבדל בין נדר ונדבה. ואם כן, משנתנו, האומרת שאין הכשרים נודרים נדר אבל נודבים נדבה, כשיטת מי היא?

ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהיא כדעת ר' מאיר,