תנינא [שנינו] במשנה מעין זה: המוציא יין אינו מתחייב אלא אם כן הוציא בשיעור כדי מזיגת כוס, ותני עלה [ושנינו עליה, על הלכה זו]: שיעור זה הוא כדי מזיגת כוס יפה. וקתני סיפא [ושנינו בסופה של המשנה]: "ושאר כל המשקין ברביעית". והרי ששיעור חשוב של משקה הוא ברביעית, ומן הסתם גם יין מזוג זהו שיעורו. ורבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא [יין שאינו מושך, מספיק, לשלושה חלקים מים לא יין] הוא. שצריך היין להיות חזק עד כדי כך שיוכל למוזגו בכמות גדולה פי שלושה על מים.

אמר אביי: שתי תשובות לסתור יש בדבר; חדא, דתנן [אחת, שכן שנינו במשנה] שהיין המזוג שעל פיו קובעים מה הוא בדיוק הצבע האדום הריהו שני חלקי מים ואחד יין, מן היין השירוני (שבשרון). הרי שמזיגה היא בשליש יין. ועוד: משמע שדי בהוצאת שיעור היין עצמו הנמזג לכדי רביעית, ששיעורו אינו אלא כדי רבע רביעית, כדי להתחייב, אף שעדיין לא נמזגו בו המים בפועל, וכי יתכן שיהיו המים בכד ומצטרפין?! והלא יין זה לא יהא ראוי לשתיה עד שיוסיפו לו את המים שבכד?

אמר ליה [לו] רבא: הא דקאמרת [זה שאמרת] שיעור זה ששנינו לענין צבע אדום שהוא שני חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני — אין זו הוכחה, כי יין השירוני לחוד, דרפי [שהוא רפה], ודי במזיגתו בשני חלקים מים. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר כי התם [שם] נקבע השיעור משום חזותא [מראה], אבל לטעמא בעי טפי [לצורך טעם טוב דרוש יותר מים] ודקאמרת [ומה שאמרת] ושאלת: וכי יתכן שיהיו המים בכד ומצטרפין — יש לומר כי לענין חיוב הוצתאה בשבת מידי דחשיב בעינן [דבר חשוב אנו צריכים], והא נמי הא חשיב [וזה גם כן רובע רביעית יין הריהו חשוב].

א תנא [שנינו בתוספתא] שנינו: יין יבש (קרוש) שיעורו לענין הוצאה בכזית, אלו דברי ר' נתן. אמר רב יוסף: ר' נתן ור' יוסי בר' יהודה אמרו דבר אחד. ר' נתן — הא דאמרן [זו שאמרנו], ור' יוסי בר' יהודה, דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יהודה אומר: ששה דברים מקולי (הדברים שהקלו בדינם) בית שמאי ומחומרי (הדברים שהחמירו בדינם) בית הלל, וביניהם דם נבלה. שבית שמאי מטהרין, שלדעתם נבלה מטמאה רק בבשרה, ובית הלל מטמאין. אמר ר' יוסי בר' יהודה: אף כשטמאו בית הלל, לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית, הואיל ויכול לקרוש (להתייבש) ועדיין לעמוד על שיעור כזית, וצירף רב יוסף את שתי השיטות, שלדעתו שני החכמים סבורים כי נוזל שהיתה בו רביעית כאשר הוא מתייבש שיעורו בכזית.

אמר אביי: דילמא לא היא [שמא אין זו השוואה]; שכן עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר' נתן הכא דבעי רביעית [כאן ביין, שדרושה רביעית] אלא ביין דקליש [שהוא קלוש, שאיננו סמיך], אבל בדם דסמיך [שהוא סמיך] — כדי שכאשר יתייבש יהיה שיעורו כזית לא בעי [אינו צריך] רביעית, כי כזית דם יבש הריהו יותר מאשר רביעית דם נוזל. אי נמי [או גם כן] נאמר טעם אחר, עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר' יוסי בר' יהודה התם [שם] בדין נבילות שכזית סגי ליה [די לו] ברביעית אלא בדם דסמיך [שהוא סמיך], אבל יין דקליש [שהוא קלוש, שאיננו סמיך] הרי כדי שיהיה לכשיתייבש בשיעור כזית הוי [הריהו] צריך להיות בהיותו לח יותר מכדי שיעור רביעית, ואפילו כי מפיק [כאשר מוציא] בשבת שיעור פחות מכזית ליחייב [שיתחייב], ואם כן אין הוכחה גמורה לשוויון הדעות בין התנאים.

ב במשנה נאמר ששיעור הוצאה בחלב הריהו כדי גמיעה. איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים השאלה] האם יש לגרוס "כדי גמיאה" ב־א', או "כדי גמיעה" ב־ע'. אמר רב נחמן בר יצחק: יש לכתוב בא', שבמקרא מצינו "ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך" (בראשית כד, יז).

אבעיא להו [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה דומה ביחס לכתיב הנכון: