אין לי אלא שניסת (נישאת) לכהן, אך אם ניסת ללוי, או לישראל, או לכותי, או לחלל, או לממזר, או לנתין, מניין שכל דינים אלה חלים עליה? תלמוד לומר "ובת איש כהן", ללמד אף על פי שאינה כהנת עתה לאחר שנשאה, "באש תשרף" —

היא בשריפה, אבל אין בועלה נידון בשריפה, אלא נידון כבועל ארוסה או נשואה. היא בשריפה, ואין זוממיה שנמצאו אשמים נידונים בשריפה.

ר' אליעזר אומר: את אביה בשריפה, ואת חמיה בסקילה, כאשר יבואר.

א לאחר שהובאה ברייתא זו, מבארים אותה ודנים בה. אמר מר [החכם] בברייתא: יכול אפילו חיללה שבת תהא נידונה בשריפה. ותוהים: הלא אם חיללה שבת בת סקילה היא, ומדוע יעלה על הדעת לומר שתידון בת הכהן בשריפה שהיא מיתה קלה יותר?

אמר רבא: הא מני [זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' שמעון היא, שאמר שריפה חמורה מסקילה. סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני, דרבי בהו [והחמירה התורה בכהנים, שריבתה בהם] מצות יתירות, שמא תידון בשריפה שהיא לדעת ר' שמעון חמורה יותר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין ההלכה כן, ולענין חילול שבת דינה כשאר בנות ישראל.

ושואלים: מאי שנא מיניה דידיה [במה שונה הדבר ממנו, מכהן עצמו] שכהן שחילל שבת נידון בסקילה, וכיצד אפשר כלל לשער שבתו תחוייב בשריפה?

ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] ולחלק בין כהן לבת כהן באופן זה: איהו דאישתריא ליה [הוא, הכהן שהותרה לו] שבת לגבי עבודה במקדש, שהרי כהן מותר לו לעשות דברים שיש בהם חילול שבת בתוך העבודה בבית המקדש — על כן אפשר היה לחשוב שאין עונשו חמור יותר מישראל אם חילל שבת באיסור. אבל היא, כיון שלא אשתריא [הותרה] שבת לגבה כלל, שכן אינה עובדת במקדש, אימא [אמור] שתידון בשריפה להחמיר עליה בשל החובות המיוחדות שהוטלו על הכהנים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאינו כן.

שנינו בברייתא: יכול אפילו פנויה שזנתה יהא דינה בשריפה. ומקשים: כיצד עולה על הדעת כלל שאף בפנויה מדובר: הא [הרי] "לזנות" כתיב [נאמר], ואין זונה אלא זו שנבעלת בעבירה גמורה, מה שאין כן בפנויה!

ומשיבים: דבר זה הוא כשיטת ר' אלעזר שאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות (לשם נישואין) — עשאה על ידי כך זונה. שלדעתו זנות איננה בעילה שיש בה עבירה חמורה בלבד, אלא כל ביאה שאינה לשם אישות הרי היא זנות.

עוד שנינו בברייתא: או אינו אומר "אביה" אלא להוציא את כל אדם. ומבררים מה היתה האפשרות האחרת שהיתה בברייתא לומר: אלא מאי ניהו [מה הוא הענין] — שאפשר לפרש שמלת "אביה" באה לומר שמדובר שזינתה אותה בת מאביה. ואולם אם אמנם כן, מאי איריא [מה שייך] יחוד דין זה לבת כהן? אפילו בת ישראל נמי [גם כן] תידון במקרה כזה בשריפה.

שאמר רבא, אמר לי רב יצחק בר אבודימי: אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה מהמילים "הנה" "הנה" שנאמרו בבת בנו ובבת אשתו, ו

אתיא [בא הדבר] בגזירה שווה "זמה" "זמה" האמורות בעונשים שבשני המקרים, ללמד שכל הבא על בתו נידון לשריפה!

ומשיבים: איצטריך [נצרך הדבר] סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי בא קרא [הכתוב] לאפוקי [להוציא] מדברי רבא ולסתור ראיה שהביא, באופן זה: מדגלי רחמנא [ממה שגילתה התורה] בבת כהן ולא בבת ישראל עונש זה, הרי שאינו קיים בבת ישראל, ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאי אפשר לומר כאן שמדובר בבת שזינתה מאביה, שכן נאמר "היא מחללת" ואין לאביה ענין לדין זה.

עוד שנינו בברייתא: "בת כהן", אין לי אלא שניסת (נישאת) לכהן, ואולם אם ניסת ללוי, או לישראל, או לכותי, או לחלל, או לנתין, או לממזר מניין שדינה כמו כן? — תלמוד לומר: "בת איש כהן", אף על פי שאינה כהנת.

ותוהים: וכי משום דאינסבא להו להני [שנישאה להם, לאלה] שאינם כהנים, האם שוב לאו [לא] בת כהן היא?! ומה הסברא שבמקרים אלה יהא דינה שונה? והרי מובן שהיא נשארת לעולם בת כהן. ותו [ועוד] יש להקשות: מידי [וכי] "כהנת לכהן" כתיב [נאמר]? — והלא נאמר רק "בת כהן" ולא דובר כלל בבעלה!

ועונים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי "כי תחל לזנות" אמר רחמנא [אמרה התורה], והני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא היכא דקא מתחלא השתא [כשהיא מתחללת עכשיו בזנותה], אבל הא [זו] שהתחתנה עם אחד מאלה כיון דקא מתחלא וקיימא מעיקרא [שהיא מחוללת ועומדת מתחילתה, משעת נשואיה] שהרי

אמר מר [החכם] על הכתוב "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל" (ויקרא כב, יב) כיון שנבעלה לפסול לה, למי שאסורה להינשא לו ("זר") — פסלה.

ואף ללוי וישראל נמי [גם כן] יש בכך פסול, שנאמר בה, "ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל" (ויקרא כב, יג), מכלל הדברים נבין דכי איתיה גביה לא אכלה [שכאשר מצויה היא אצלו, אצל בעלה, אינה אוכלת] הרי שנישואי בת כהן לכל מי שאינו כהן יש בהם מקצת חילול, ולכאורה

אימא [אמור] שלא תידון בשריפה אם זנתה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שדין זה שייך בה משום היותה בת כהן ולא מפני נישואיה.

ומעירים: ומשנה זו היא שלא כשיטת ר' מאיר. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה בשוגג משלמת את הקרן, שכן אכלה תרומה שאין לה זכות בה, ואינה משלמת את החומש של קנס כשאר אדם מישראל האוכל תרומה בשוגג, משום שלא נפסלה לגמרי מתורת כהונה, שהרי אם תתאלמן או תתגרש בלא ילדים תהא שוב מותרת בתרומה, ומיתתה בשריפה אם זנתה.

אבל אם ניסת לאחד מן הפסולין כגון חלל או ממזר או נתין, אם אכלה תרומה — משלמת קרן וחומש, שלאחר שנבעלה לפסול נפסלה על ידי כך לעולם, ומיתתה בחנק, כשאר בנות ישראל משום שהיא כבר מחוללת כליל מן הכהונה, אלה דברי ר' מאיר,

וחכמים אומרים זו וזו משלמות קרן ולא חומש, שאינן זרות לגמרי, ומיתתן של שתיהן בשריפה כברייתא שלנו.

ב עוד שנינו באותה ברייתא, שר' אליעזר אומר: את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה, ודנים בביאור משפט סתום זה, מאי [מה פירוש] "את אביה ואת חמיה"?

אילימא [אם תאמר] "את אביה", פירושו של דבר — שזינתה מאביה, ו"את חמיה" — שזינתה מחמיה, מאי איריא [מה שייך דין זה דווקא] בבת כהן, אפילו בבת ישראל נמי [גם כן] דינה כך הוא, שכן הבא על בתו — בשריפה, ובא על כלתו — בסקילה!

אלא יש לפרש: "את אביה" — שהיתה עדיין ברשות אביה, לאמור — בעודה ארוסה, ו"את חמיה" — כשהיא ברשות חמיה, כלומר, שהיא כבר נשואה.

ונברר כמאן [כשיטת מי היא ] הלכה זו, אי כרבנן [אם כשיטת חכמים] — האמרי [הרי אומרים הם] כי רק בת כהן נשואה יצאת (יוצאת, נידונה) לשריפה, ולא ארוסה. אי [אם תאמר] כשיטת ר' שמעון — האמר [הרי אמר] כי אחת בת כהן ארוסה ואחת נשואה אם זנו נידונות הן בשריפה, ושיטה זו שלא כאחד מהם.

ואי [ואם] כשיטת ר' ישמעאל — האמר [הרי אמר] כי רק בת כהן ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה, ואת חמיה, אם בבית חמיה זינתה — בחנק הוא נידונה, כשאר אשת איש שזינתה.

שלח רבין משמיה [משמו] של ר' יוסי בר' חנינא: כך היא הצעה (סדרה ודרכה) של משנה זו: לעולם תפרש כשיטת רבנן [חכמים] והכי קאמר [וכך אמר שונה המשנה]: כל שהוא למטה ממיתת אביה, כלומר, כל מיתה הקלה מן המיתה שנענשת היא על זנות מאביה שהיא שריפה, ומאי ניהו [ומה הוא] — דין נשואה בת ישראל, שאילו נשואה בת ישראל נידונה בחנק, הרי הכא [כאן], בבת כהן — היא נידונה במיתת אביה, בשריפה.

כל שהיא למעלה ממיתת אביה, שענשה חמור מזה שנענשת אם זנתה מאביה, ומאי ניהו [ומה הוא] דין ארוסה בת ישראל. שאילו ארוסה בת ישראל בעלמא [בכלל] נידונה בסקילה, הכא [כאן] בבת כהן — נידונה גם היא במיתת חמיה כאילו היתה מזנה עם חמיה ובסקילה.

מתקיף לה [מקשה עליה], על הסברה זו, ר' ירמיה: מידי [וכי] "למעלה" "למטה" קתני [שנינו]? ומלה זו שהיא עיקרית בפירוש זה הרי לא נאמרה כלל! אלא יש לדחות את דברי רבין, ואמר ר' ירמיה: