וכשיטת ר' יהושע היא דלא משגח [שאינו משגיח] בבת קול ולפי שיטה זו עדיין לא הוכרעה מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

ואיבעית אימא הכי קאמר [ואם תרצה כך נאמר] בברייתא זו: כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי [בכל מקום שאתה מוצא שני תנאים ושני אמוראים החולקים זה על זה] כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל — לא ליעבד כי קוליה דמר וכי קוליה דמר, ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר. אלא, או כי קוליה דמר וכחומריה עביד, או כקוליה דמר וכחומריה עביד [לא יעשה כהקלתו של חכם זה וכהקלתו של חכם זה, ולא כהחמרתו של חכם זה וכהחמרתו של חכם זה. אלא, או כהקלותיו של חכם זה וכהחמרתו יעשה, או כהקלתו של חכם זה וכהחמרתו יעשה].

דברים אלה שאמרנו באו ליישב את לשונה של הברייתא. מכל מקום, בכל אופן, קשה ממה שעשו באותו מבוי שהחמירו עליו גם כשיטת רב וגם כשיטת שמואל!

אמר רב נחמן בר יצחק: כוליה כרב עבדוה [כולו כשיטת רב עשו] ומה שלא סמכו במבוי זה על צורת הפתח בלבד הרי אמר רב הונא אמר בשם רב: הלכה ואין מורין כן. שאף שסבור רב שצורת הפתח מתירה במבוי מפולש, מכל מקום אין מורים לרבים לעשות כן, אלא מחמירים כשיטת חנניה.

ושואלים: ולשיטת רב אדא בר אהבה אמר בשם רב שאמר שבאותו נושא: הלכה ומורין כן, מאי איכא למימר? [מה יש לומר] ומדוע החמירו כשתי השיטות?

אמר רב שיזבי: כי לא עבדינן כחומרי דבי תרי — היכא דסתרי אהדדי [כאשר אין אנו עושים כחומרות של שנים — הרי זה במקום שהן סותרות זו את זו]. שבמקום שטעמי השיטות סותרים זה את זה, אם יחמיר בשתיהן נמצא סותר את עצמו.

כגון ענין זה של הלכה בשדרה וגולגולת. דתנן [ששנינו במשנה]: השדרה והגולגולת של המת שחסרו (שנפל חלק מהן) שוב אינם מטמאות טומאת אוהל כמת שלם, אלא רק כעצמות בלבד. הלכה עקרונית זו מקובלת היתה, אולם נחלקו — כמה חסרון יהיה בשדרה ותחשב חסרה לענין זה? בית שמאי אומרים: אם היו חסרות בה שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליא אחת. וכן נחלקו בחסרון בגולגולת, בית שמאי אומרים: חסרונה, כמלא נקב שעושה מקדח, ובית הלל אומרים: כדי שינטל מן החי וימות, ושיעורו גדול יותר.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין טריפה; שבית שמאי אומרים שבהמה נעשית טריפה אם חסרו בה שתי חוליות, ובית הלל אומרים שהיא טריפה אפילו בחסרון חוליה אחת. ואינו יכול להחמיר בדיני טריפה כשיטת בית הלל, ובדיני טומאת המת כשיטת בית שמאי, כיון ששתי המחלוקות תלויות זו בזו, ואינו יכול לנהוג כשתי דעות סותרות.

אבל היכא דלא סתרי אהדדי — עבדינן [במקום שאינם סותרים זה את זה — אנו עושים] כשתי חומרות. ואף במבוי העקום כיון שהחמירו כשתי שיטות נפרדות (לענין מבוי מפולש ולעיקר דינו של מבוי סתום) מותר הדבר.

ושואלים: האם היכא דסתרי אהדדי לא עבדינן?! [ובמקום שסותרים זה את זה אין אנו עושים]? מתיב [מקשה] רב משרשיא: מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עישורין; משום שנוסף למעשר הראשון (הניתן ללויים) שהוא קבוע בכל שנה, מפרישים בשנה אחת מעשר שני שאותו מעלים לירושלים, ובשנה אחרת מעשר עני הניתן לעניים. וכיון שלא קבע ר' עקיבא לאיזו שנה בשמיטה שייכים פירות אלה, הפריש עבורם גם מעשר שני וגם מעשר עני. אחד כדברי בית שמאי שאומרים שראש השנה לאילנות באחד בשבט, וכיון שיום זה שייך לשנה החדשה יש לעשר בה כתורת אותה שנה. ואחד כדברי בית הלל שראש השנה לאילנות בחמשה עשר בשבט, ויש לעשרו כפי הראוי בשנה שעברה. ואם כן החמיר על עצמו שתי חומרות הסותרות זו את זו?!

ומשיבים: ר' עקיבא נהג כן לא משום שרצה להחמיר כשתי השיטות, אלא גמריה איסתפיק ליה [תלמודו הסתפק לו] ולא ידע אי [אם] בית הלל בחד [באחד] בשבט אמור [אמרו], אי בחמיסר בשבט אמור [או בחמישה עשר בשבט אמרו], ועבד הכא לחומרא והכא לחומרא [ועשה כאן לחומרה וכאן לחומרה].

א על הבעיה בתיקון מבואות המפולשים יתיב [ישב] רב יוסף קמיה [לפני] רב הונא, ויתיב וקאמר [וישב ואמר], אמר רב יהודה אמר רב: מחלוקת של תנא קמא וחנניה כשיש בסרטיא [רחוב, רשות הרבים העשויה להילוך בני אדם], מכאן וסרטיא מכאן לצד המבוי, או פלטיא [רחוב השוק] מכאן ופלטיא מכאן.

אבל אם היתה סרטיא מכאן ובקעה שהיא כרמלית, ואסורה רק מדברי חכמים מכאן, או בקעה מכאן ובקעה מכאן — עושה צורת הפתח מכאן, ולחי וקורה מכאן. והרי זה מועיל לתיקון המבוי אף לשיטת חנניה.

ומתחילה תוהים על עיקר הענין: השתא [עכשיו] הרי אמרת שאם היתה סרטיא מכאן ובקעה מכאן, דיו בצורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן, אם היתה בקעה מכאן ובקעה מכאן מיבעיא?! [נצרכה לומר שמועיל?!]

ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר, כך נתכוון]: אם היתה סרטיא מכאן ובקעה מכאן — נעשה כבקעה מכאן ובקעה מכאן.

והיה רב יוסף מסיים בה בהלכה זו משמיה [משמו] של רב יהודה עצמו שאם היה מבוי כלה לרחבה שלאחורי הבתים, אף שהיא פרוצה לרשות הרבים, אין צריך לתקן בצד זה של המבוי כלום, שהריהו כסגור.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הא [הלכה זו] של רב יהודה כשיטת רבו שמואל היא ולא מדברי רבו האחר, רב.