ואי אתמר בהא [ואילו היה נאמר בזו], כשיצא שליש דרך דופן ושני שליש דרך רחם, הייתי אומר: בהא קאמר [בזו אמר] רבה שהוא קדוש מכאן ולהבא, מפני שהוא לחומרה, שהוא מחייבו בבכורה. אבל בהא [בזו], שיצא שליש ומכרו לגוי, וחזר ויצא שליש, שאם נאמר שמכאן להבא הוא קדוש הרי זו קולה, שנפטר מן הבכורה — אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לרב הונא, שלמפרע הוא קדוש, על כן צריכא [צריך] שתיאמר המחלוקת בשני המקרים. ומקשים על דברי רב הונא.

תנן [שנינו במשנתנו]: המבכרת המקשה לילד — מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים. מאי לאו [האם אין] הכוונה היא שמחתך אבר אבר ומניח, ואחר כך משליך לכלבים כל מה שחתך? ואי אמרת [ואם אתה אומר] שבכור למפרע הוא קדוש, שכשיצא רובו מתברר כי כבר מתחילה היה קדוש, הלוא יקבר מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], שאת כל מה שחתך יצטרך לקבור, כדין קדשים שאי אפשר להקריבם!

ודוחים: לא, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? במחתך ומשליך מיד לכלבים כל אבר שהוא חותך, שבשעה שהוא עושה כן עדיין אינו קדוש.

ומקשים: אבל מחתך ומניח, מאי [מה] דינו, יקבר? אם כן אדתנא סיפא [עד שהוא מוסיף ושונה בסוף]: יצא רובו בבת אחת — יקבר, ונפטרה מן הבכורה — ליפלוג וליתני בדידיה [שיחלק וישנה בדין הראשון בעצמו]: במה דברים אמורים שמשליך לכלבים? במחתך ומשליך אבר אבר, אבל מחתך ומניח — יקבר כל מה שחתך!

ומשיבים: הכי נמי קאמר [כך גם כן הוא אומר], כלומר, כך אכן צריך להבין את הדברים: במה דברים אמורים שמחתך אבר אבר ומשליך לכלבים? במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח — נעשה כמי שיצא רובו כאחת, ויקבר.

א בענין ששנינו במשנתנו שאם יצא ראשו של עובר מבכרת — הרי זה קדוש בבכורה, בעי [שאל] רבא: האם הלכו באיברין אחר הרוב, או לא הלכו באיברין אחר הרוב? ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]?

אילימא [אם תאמר] כגון שיצא רוב העובר במיעוט אבר, שיצא כמחצית מגוף העובר, ועוד אחד מן האברים יצא במיעוטו, ואותו מיעוט משלים לרובו של העובר, וקא מיבעיא ליה [ונשאלה לו] לרבא: האי [אותו] מיעוט אבר דבראי [שבחוץ], האם בתר רוב דאבר שדינן ליה [אחר רוב האבר שנשאר בפנים אנו משליכים אותו], וכאילו לא יצא, ואם כן לא יצא רובו של העובר, או שמא בתר רובא דעובר שדינן ליה [אחר רוב העובר אנו משליכים אותו] — הרי

פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר ואזלינן בתר רוב אבר [פשוט הדבר שאין אנו מניחים את רוב העובר והולכים אחר רוב האבר]!

אלא מדובר כגון שיצא חציו של העובר ברוב אבר, שיצא כמעט חציו של העובר, ועוד אחד מן האברים יצא ברובו, ורוב האבר שיצא משלים לחציו של העובר, וקא מיבעיא ליה [ונשאלה לו] לרבא: ההוא [אותו] מיעוט אבר דבגואי [שנשאר בפנים], מהו למישדייה בתר [להשליך אותו אחר] רוב האבר, ולהחשיבו כאילו גם הוא יצא?

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו: יצא רובו — הרי זה יקבר. ויש לברר: מאי [מה] פירוש רובו? אילימא [אם תאמר] רובו של העובר ממש, וכי עד השתא לא אשמעינן [עד עכשיו לא השמיע לנו] התנא דין רובו ככולו? הרי כלל ידוע הוא, ואין חידוש בדבר!

אלא לאו [האם לא] מדובר כגון שיצא חציו ברוב אבר? ומכאן יש ללמוד שמיעוט האבר שבפנים מצטרף לרוב האבר שבחוץ, וכאילו יצא רובו של העובר!

ודוחים: לא, אפשר לפרש שמדובר במשנה כגון שיצא רובו של העובר במיעוט אבר, וקא משמע לן [ומשמיע לנו]: דלא שבקינן [שאין אנו מניחים] רובו של עובר של בהמה, ואזלינן בתר [והולכים אחר] רוב אבר.

ב ועוד בענין האופן המדוייק שבו חלה קדושה על הבכור, בעי [שאל] רבא: הואיל ופתח הרחם הוא המקדש את הבכור כשהוא יוצא דרכו, שנאמר "פטר רחם" (שמות יג, יד ועוד), אם כרכו את העובר בסיב בעודו ברחם וכך הוציאוהו, וכך כשנולד לא נגע בפתח הרחם, מהו הדין? האם מהווה הדבר חציצה? וכן אם עטף אותו בטליתו והוציאו מהו?

וכן אם יצא כשהוא עטוף בשליתו (השק שבו הוא נתון) מהו? על הדבר האחרון תוהים: בשליתו? אורחיה [דרכו] הוא, הרי כך הוא נולד כרגיל! אלא כך שאל: אם יצא כשהוא עטוף בשליא אחרת, של עובר אחר, מהו?

אם כרכתו אשה בידיה ואחזתו והוציאתו כך שלא נגע בפתח הרחם, מהו הדין? ומבררים: היכי דמי [איך בדיוק מדובר] בכל המקרים הללו? אי דנפק דרך רישיה [אם שיצא דרך ראשו, שראשו יצא תחילה], ואחר כך עטפוהו — הלוא כבר פטרתיה [פטרה אותו], כלומר, הרי זה פטר רחם, שמשעה שיצא ראשו הריהו כיילוד אף שלא יצא רובו, וכבר נתקדש בבכורה! אלא צריך לומר דנפק [שיצא] דרך מרגלותיו (רגליו האחוריות), וקודם שיצא רובו עטפוהו.

ועוד שאל רבא: אם בלעתהו חולדה את העובר בתוך הרחם, והוציאתו מן הרחם כשהוא במעיה, מהו? ותוהים: הוציאתו? הא אפיקתיה [הרי הוציאה אותו] במעיה, ובוודאי אין זה פטר רחם! אלא הכוונה היא: בלעתו והוציאתו, וחזרה והכניסתו והקיאתו ברחם, ואחר כך יצא מאליו, מהו דינו? האם נתקדש בבכורה בלידה זו?

ועוד, אם הדביק שני רחמים של שתי מבכירות, ויצא עובר מרחם זה ונכנס לזה, ולאחר מכן יצא דרך פתח הרחם השני מהו? האם נפטרה השניה מן הבכורה? וצדדי השאלה: האם הוולד דידיה פטר [רחם שלו, שהוא גדל בו, הוא פוטר], דלאו דידיה לא פטר [רחם שאינו שלו אינו פוטר]. או דלמא דלאו דידיה נמי פטר [שמא רחם שאינו שלו הוא גם כן פוטר]? לכל השאלות הללו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

בעי [שאל] רב אחא: נפתחו ונתרחבו כותלי בית הרחם עד שבשעת הלידה אין העובר נוגע בהם, מהו? האם אנו אומרים שאויר, חלל פתח הרחם מקדיש [מקדש], והאיכא [והרי יש כאן], או דלמא [שמא] נגיעת פתח הרחם מקדשה [היא המקדשת], והא ליכא [והרי אין כאן]?

בעי [שאל] מר בר רב אשי: נעקרו כותלי בית הרחם, מהו? ותוהים: האם במקרה שכבר נעקרו קודם הלידה אתה שואל? הלא במקרה זה ליתנהו [אינם], ואין כאן פתח רחם שמקדש בבכור! אלא הכוונה היא: נעקרו כותלי פתח הרחם ממקומם לתוך הרחם קודם הלידה, ויצא הוולד דרכם, ותלו ליה בצואריה [ותלויים הם בצווארו] מאי [מה] הדין? האם דווקא במקומן מקדשי [הם מקדשים], שלא במקומן לא מקדשי [אינם מקדשים], או דלמא [שמא] שלא במקומן הם נמי מקדשי [גם כן מקדשים]?

בעי מיניה [שאל אותו] ר' ירמיה מר' זירא: נגממו (נחתכו) כותלי בית הרחם, שניטל מעובי כתלי פתח הרחם סביב סביב, מהו? אמר לו: קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן [נגעת בבעיה שנשאלה לנו כבר], ומשם תמצא תשובה לשאלתך. דבעי [ששאל] ר' זירא, ואמרי לה [ויש אומרים] בנוסח אחר: בעא מיניה [שאל אותו] ר' זירא מרבי אסי: אם נחתך חלק מכותלי פתח הרחם, והיה העומד. כלומר, מה שנשאר, מרובה על הפרוץ, ויצא הוולד דרך הפרוץ, או אם היה הפרוץ מרובה על העומד, ויצא הוולד דרך העומד, מאי [מה] הדין?

ומכאן נלמד לשאלתך, שהרי עד כאן לא שמענו כי איבעיא ליה [נשאלה לו] השאלה אלא במקרה שיש פרוץ מרובה על העומד, דאיכא [שעל כל פנים יש] עומד בעולם, אלא שיש שהפרוץ מרובה ממנו, אבל אם נגממו כותלי בית הרחם לגמרי, לא קא מיבעיא ליה [לא נשאלה לו], שבזה בוודאי אינו מתקדש.