חלב שעל הכסלים, שתחת הכליות, שנראה בגובה הכסלים, ולאחר מכן הבשר חופה אותו, שנבלע תחת הבשר — הריהו מותר. אלמא [מכאן נסיק] כי דווקא בחלב זה שעל הכסלים אמר רחמנא [אמרה התורה] שהוא אסור, ולא בחלב שבתוך הכסלים. הכא נמי [כאן, בענייננו, גם כן] יש לומר כי דווקא חלב שעל הכליות אמר רחמנא [אמרה התורה] שהוא אסור, ולא בחלב שבתוך הכליות.

א מקודם, במהלך הסוגיה, הובאו דברים בדינו של חלב שהבשר חופה אותו. ועתה דנים בהלכה זו גופא [לגופה, כשלעצמה]. אמר ר' אבא, אמר רב יהודה, אמר שמואל: חלב שהבשר חופה אותו — הריהו מותר. ושואלים על כך: איני [וכי כן היא] דעת ר' אבא בשם רב יהודה בשם שמואל, והאמר [והרי אמר] ר' אבא, אמר רב יהודה, אמר שמואל: האי תרבא דתותי מתני [זה החלב שתחת המתניים] — הריהו אסיר [אסור], אף שהוא מכוסה בבשר המתניים, הרי שחלב המכוסה בבשר אסור!

אמר אביי בתשובה: הבהמה בחייה, בשעה שהיא נעה ממקום למקום, פרוקי מיפרקא [מפורקת, שאבריה נפרדים זה מזה], ואף הכסלים והמתניים מתרחקים אלה מאלה בשעה שהיא נעה, שהמתניים עולות כלפי מעלה, והכסלים יורדים כלפי מטה, ובאותה עת החלב שעל הכסלים מתגלה, ולכך אין הוא נחשב כחלב המכוסה בבשר. וכיוצא בדבר אמר ר' יוחנן: אנא לאו טבחא אנא ולאו בר טבחא אנא [אני לא טבח אני ולא בן טבח אני], ואין אני בקי בטיבן של בהמות, ואולם נהירנא דהכי הוו אמרי בי מדרשא [זוכר אני שכך היו אומרים בבית המדרש]: בהמה בחייה בשעת תנועתה ממקום למקום פרוקי מיפרקא [מפורקת איברים].

ב ועוד בדיני החלב אמר ר' אבא, אמר רב יהודה, אמר שמואל: החלב שעל חלק הקיבה המכונה המסס וכן זה שעל חלק הקיבה המכונה בית הכוסות — אסורין באכילה, והאוכלם ענוש כרת, וזהו החלב שאמרה בו התורה "ה חלב (שעל) אשר על הקרב" (ויקרא ג, ג). ועוד אמר ר' אבא, אמר רב יהודה, אמר שמואל: האי תרבא [חלב זה] הנמצא על העצם הנקרא קליבוסתא — הריהו אסור באכילה והאוכלו ענוש כרת על אכילתו, וזהו החלב שאמרה בו תורה "ה חלב אשר עליהן (שעל) אשר על הכסלים" (שם ד).

ועוד אמר ר' אבא, אמר רב יהודה, אמר שמואל: החוטין (ורידי הדם) שנמצאים ביד (כתף הבהמה) אסורין באכילה. אמר רב ספרא בתמיהה על דברי רב יהודה בשם שמואל: משה (כינוי לתלמיד חכם), כיצד אתה אומר כן, מי אמר רחמנא "לא תיכול בישרא" [האם אמרה התורה "אל תאכל בשר"]?! שהרי אף חוטים אלה הינם בשר, ולא חלב! וכמו כן אמר רבא בתמיהה על דברי רב יהודה: משה, מי אמר רחמנא "אכול דמא" [האם אמרה התורה "אכול דם"]?! שהרי חוטים אלה אסורים באכילה משום דם הנמצא בהם, ולכך, אם חתכיה ומלחיה [חתכם ומלחם, כדי להוציא בכך את הדם מתוכם], אפילו לבישול בקדירה נמי שפיר דמי [גם כן יפה הוא, מותר הדבר].

ועוד הלכה בדין חלב אמר רב יהודה, אמר שמואל: החלב הנמצא בריש מעיא [תחילת המעיים], במקום בו המעיים הדקים יוצאים מהקיבה, באמתא בעי [בשיעור אמה צריך] גרירה, וזהו החלב המכונה בפי חכמים "חלב שעל המעיים הדקין".

ג ועתה מביאים מהלכות איסור חלב שאמרן רב יהודה עצמו, וכן הלכות באיסור חלב שיש אומרים שרב יהודה הוא שאמרן. אמר רב יהודה: חוטין שנמצאים בעוקץ (עצם הזנב) אסורין באכילה משום חלב. ומבאר דבריו: חמשא חוטי אית ביה בכפלא [חמישה חוטים יש בו במקום הזנב], שהם תלתא מימינא ותרתי משמאלא [שלושה מימין הבהמה ושנים משמאל], אלה תלתא מפצלי לתרי תרי [השלושה מתפצלים כל אחד מהם לשנים שנים חוטים], ואילו אלה תרי מפצלי לתלתא תלתא [השנים מתפצלים לשלושה שלושה]. ובטעם פירוט זה: נפקא מינה [יוצא מכך] השלכה הלכתית במקרה דאי שליף להו עד דחמימי [שאם שלף אותם עד שהם חמים, בעוד שהבשר טרי], מיד לאחר השחיטה — כל החוטים הללו משתלפי [נשלפים] היטב. ואי [ואם] לא שלף אותם באותה עת — בעי חטוטי בתרייהו [צריך לחטט אחריהם], וצריך איפוא לדעת את מספרם כדי למצוא את כולם.

ועוד בהלכה דומה, אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: חמשא חוטי הוו [חמישה חוטים האסורים באכילה, הם] המצויים בחמשה מקומות בבהמה, תלתא [שלשה] מהם אסורים משום תרבא [חלב], ותרין [ושנים] מהם אסורים משום דמא [דם], ומפרטים: החוטים דטחלי ודכפלי ודכוליתא [של הטחול ושל הזנב ושל הכליות] אסורים משום תרבא [החלב], ואילו החוטים דידא ודלועא [של היד ושל הלוע] אסורים משום דמא [דם].

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] אם הם אסורים משום חלב או משום דם? ומשיבים: הני דמשום דמא [אלה שאסורים משום דם], אי מחתך להו ומלח להו [אם חותך אותם מגוף הבהמה, ומולח אותם, להוציא את דמם] — שפיר דמי [יפה הוא], שהותרו בכך לאכילה. ואולם הנך [האחרים, שאסורים משום חלב] — לית להו תקנתא [אין להם תקנה] לאוכלם. ועוד הלכה דומה.

אמר רב כהנא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: חמשא קרמי הוו [חמישה קרומים הם] האסורים באכילה, תלתא [שלושה] מהם אסורים משום תרבא [חלב], ותרי [ושנים] אסורים משום דמא [דם], ומפרטים: הקרומים דטחלי דכפלי ודכוליתא [של הטחול, של הזנב ושל הכליות] אסורים באכילה משום תרבא [חלב], ואילו הקרומים דביעי ודמוקרא [של ביצי, אשכי בהמה ושל המוח] הריהם אסורים משום דמא [דם].

מסופר, רב יהודה בר אושעיא הוה קא קליף ליה טחלא [היה קולף לו את קרום הטחול] ללוי בריה [בנו] של רב הונא בר חייא, הוה קא גאים ליה מעילאי [היה הוא חותך אותו מלמעלה, בחלק העליון של הטחול] בלבד. אמר ליה [לו] לוי בנו של רב הונא לרב יהודה בר אושעיא: חות ביה טפי [רד בו יותר, עליך לחתוך יותר עמוק], ולהסיר את כל הקרום! אתא אבוה אשכחיה [בא אביו של לוי, רב הונא בר חייא, מצא אותו] בשעה שהוא אומר כן לרב יהודה בר אושעיא, אמר ליה [לו] לבנו, הכי אמר אבוה דאמך [כך אמר אבי אמך] משום [בשם] רב, ומנו [ומיהו] אבי אמו של לוי? רב ירמיה בר אבא: לא אסרה תורה אלא את קרום הטחול שעל הדד (מקום עוביו של הטחול) בלבד.

הקשה לוי לאביו: איני [כך הוא]? והאמר [והרי אמר] רב המנונא, תנא [שנה] החכם בברייתא: הקרום שעל הטחול אסור באכילה, ואין חייבים עונש כרת עליו, על אכילתו, שאין זה כאוכל חלב. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אילימא [אם תאמר] שהכוונה לקרום שעל הדד — אמאי [מדוע] אין חייבין עליו? אלא צריך לומר שהכוונה לקרום דכוליה [שמכסה את כולו], ואין זה רק הקרום שעל הדד, הרי איפוא שאין לאכול את כל הקרום שעל הטחול. ולכך אמרתי לו שיסיר היטב את כל הקרום! אמר ליה [לו] אביו של לוי לבנו: אי תניא תניא [אם שנויה ברייתא שכזו, הריהי שנויה], ובטלים דברי ר' ירמיה בר אבא מפני דברי הברייתא.

ד למעלה הובאו דברי הברייתא בדין הקרום שעל הטחול, ועתה דנים בה גופא [לגופה, עצמה]. אמר רב המנונא, תנא [שנה] החכם בברייתא: הקרום שעל הטחול אסור באכילה, ואין חייבין כרת עליו, על אכילתו. וכיוצא בדבר אף הקרום שעל גבי כוליא [כליה] אסור באכילה, ואין חייבין כרת עליו. ותוהים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאם אכלו קרום שעל הטחול או קרום שעל הכליה חייבין עליו!

ומשיבים: סתירה זו מדין קרום טחול שבברייתא זו על דין קרום טחול שבברייתא האחרת, לא קשיא [לא קשה], שכן יש לומר כי הא [זו הברייתא המחייבת על אכילת קרום הטחול] מדברת בקרום שכנגד הדד. ואילו הא [זו הברייתא שאינה מחייבת על אכילת קרום הטחול] מדברת בקרום הטחול שלא כנגד הדד.

וכן גם הסתירה שבין דין קרום כוליא [כליה] שבברייתא זו לבין דין קרום כוליא [כליה] שבברייתא האחרת, נמי לא קשיא [גם כן לא קשה], שכן יש לומר כי הא [זו הברייתא המחייבת על אכילת קרום כליה] מדברת בעילאה [בקרום העליון שבכליה]. ואילו הא [זו הברייתא שאינה מחייבת על אכילת קרום כליה] מדברת בתתאה [בקרום התחתון שבכליה].

ה למעלה הוזכר דין הקרום שעל ביצי הזכר, ובענין ביצים אלה שנינו ביעי חשילתא [ביצי זכר] הנמצאות בתוך כיס האשכים ונמעכו, ואולם עדיין הן מחוברות בחוטים שלהן לגוף הבהמה, ולאחר מכן נשחטה הבהמה, נחלקו בדבר רב אמי ורב אסי. חד [אחד מהם] אסר אותם באכילה, וחד שרי [ואחד מהם התיר], ומסבירים את טעמיהם: מאן [מי] שאסר,