כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין! השיב אביי לרב יימר בר שלמיא: אין להקשות מהיתר כיבוס בחול המועד למי שיש לו רק חלוק אחד, שכן התם הא [שם הרי] כבר אמר מר בר רב אשי בטעם היתר זה, שהוא משום שאיזורו (חגורתו) מוכיח עליו שהרי זה חלוקו היחיד. שכן האיזור משמש את כל החלוקים שיש לאדם. ואדם שיש לו שני חלוקים ויותר הרי כאשר הוא מסיר חלוק אחד ולובש תחתיו אחר, הריהו נוטל את האיזור מהראשון ומעבירו לזה שהוא לובש עתה. ואת הראשון הריהו מכבס בלא איזור. ולכן כאשר מכבס אדם את חלוקו עם האיזור שעליו — הרי זה מוכיח לכל הרואים, שאין לו אלא חלוק אחד. ולכך לא הוסר האיזור לפני הכביסה, מפני שלא היה טעם להסירו, שהרי אין לו חלוק אחר לאזור בו את איזורו. ויודעים כל הרואים מדוע התירו לו חכמים לכבס בחול המועד.

א משנה טיפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר המתבשלת בתוך קדירה רותחת, ונבלעה איפוא בחתיכת הבשר. ולא בחש בקדירה, ולא התפשט החלב אל מעבר לחתיכת הבשר הזו. אם יש בה בטיפת החלב הזו שיעור שיהא נותן טעם באותה חתיכה של בשר, שאין בחתיכת הבשר פי ששים כנגד טיפת החלב שנפלה לתוכה — אותו הבשר אסור. ואם מיד לאחר נפילת טיפת החלב ניער (בחש) את הקדרה, ונכנסה אותה חתיכה בתוך הרוטב שבקדירה עוד לפני שבלעה את החלב וקיבלה טעם ממנו, נמצא איפוא שהתערבה טיפת החלב בכל הנמצא בקדירה. לכך אם יש בה בטיפת החלב הזו שיעור שיהא נותן טעם באותה קדרה —

אסור כל הנמצא בקדירה. ב גמרא שנינו במשנתנו שטיפת חלב הנבלעת בחתיכת בשר, אם היא נותנת טעם בחתיכת הבשר, נאסר הבשר בכך. ובענין זה שטעם איסור אוסר את הבולעו אמר אביי: הלכה זו שדי בטעמו של דבר איסור שנבלע בדבר היתר לאוסרו בכך, ולא דווקא ממשו בעלמא [בסתם, בכל האיסורים, ולא בבשר בחלב בלבד] — הריהי דאורייתא [מן התורה] ולא מדברי חכמים. שמהלכה זו בבשר בחלב (כמבואר במשנתנו), נלמדת ההלכה בשאר איסורים.

וההוכחה לכך: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שאין זה אלא דרבנן [מדברי חכמים], מעתה יש לדון: מבשר בחלב מאי טעמא לא גמרינן [מה טעם אין אנו לומדים] שטעם איסור הנבלע בדבר אחר הריהו אוסרו בכך? — משום שכל עיקרו של איסור בשר בחלב חדוש הוא, שהרי כל אחד לעצמו הינו דבר היתר, ורק משעה שהתבשלו יחד הריהם נאסרים כאחד. ואולם אי [אם] אכן איסור בשר בחלב חדוש הוא — מעתה נאמר כי אף על גב דליכא [אף על פי שאין בו] נותן טעם נמי [גם כן] יהיה אסור! ומאחר ואין אנו אומרים כן, הרי זו ראיה שאין בשר בחלב דבר חידוש, ונלמד ממנו לשאר איסורים, שהטעם אוסר מן התורה.

אמר ליה [לו] רבא לאביי: אין זו ראיה, שכן בשר בחלב חידוש הוא. ואולם אין התורה אוסרתו כל זמן שלא נתן החלב טעם בבשר, כי דרך בשול אסרה תורה, ודרך בישול קשורה לנתינת טעם.

ג שנינו במשנתנו שאם אין בחתיכת הבשר כדי ששים לבטל את טיפת החלב שנפלה עליה, הריהי אסורה. ובעניינה של חתיכה זו אמר רב: כיון שהחלב נתן טעם בחתיכה של הבשר — החתיכה עצמה נעשית נבלה, כלומר, איסור לעצמו, ואם לא הוציאה מיד מן הקדירה, הריהי חוזרת ואוסרת את כל החתיכות כולן שבקדירה. ואף אם יש בכל החתיכות שבקדירה פי ששים כנגד חתיכה זו, הריהן אסורות, מפני שהן מין במינה של החתיכה, ומין במינו אינו בטל.

אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא: מכדי [הרי] רב כמאן [כשיטתו של מי] אמר לשמעתיה [את הלכתו זו]? — כשיטת ר' יהודה, שאמר כי מין במינו לא בטיל [אינו בטל], מעתה לימא פליגא [האם נאמר שרב חולק] על רבא בהסבר שיטת ר' יהודה.

שכן אמר רבא: קסבר [סבור הוא] ר' יהודה כי כל תערובת איסור והיתר שהוא של מין ומינו ויש עוד דבר אחר של היתר — אומרים אנו: סלק את מינו כמי שאינו בתערובת זו, ואם ההיתר שאינו מינו רבה עליו, על האיסור, הריהו מבטלו. ואף בקדירה זו שלפנינו, אף ששאר החתיכות הן ממינה של חתיכת הבשר שנפלה עליה טיפת החלב, ואולם יש בקדירה זו רוטב, שאינו ממינה של חתיכת הבשר, ויבטל הוא את חתיכת הבשר האסורה!

אמר ליה [לו] רבינא למר זוטרא בנו של רב מרי: אי [אם] אכן נפל האיסור ברוטב רכה, שאינה ממין הבשר — הכי נמי [כך גם כן] יהיה הדין, שהרוטב מבטל את טיפת החלב, ואולם הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? שנפל ברוטב עבה, המורכב ממשקעי בשר, והריהו ממין הבשר, ולכך אין הוא מבטל משום שהוא מין במינו.

ודנים עוד בבירור שיטת רב שחתיכת הבשר שנפל עליה חלב נעשית חתיכת איסור לעצמה: ומאי קסבר [ומה הוא סבור]? אי קסבר [אם הוא סבור] שדבר שאפשר לסוחטו ולהוציא את האיסור ממנו — הריהו מותר, אף חתיכה זו אמאי [מדוע] היא נעשית נבלה, והרי אפשר לה לטיפת החלב שבתוכה שתיסחט ותצא מחתיכה זו אל שאר החתיכות, ומאחר ואינה מין במינו עם שאר חתיכות הבשר, הריהי מתבטלת בתוכן! אלא קסבר [סבור הוא] שדבר שאפשר לסוחטו אסור.

דאיתמר [שכן נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר זה, שרב ור' חנינא ור' יוחנן דאמרי [שאומרים] שאפילו דבר שאפשר לסוחטו הריהו אסור, ואילו שמואל ור' שמעון בר רבי וריש לקיש דאמרי [שאומרים] כי דבר שאפשר לסוחטו מותר.

ושואלים על הסבר זה: והאם סבר [סבור] רב שאפשר לסוחטו אסור? והאיתמר [והרי נאמר] שנחלקו חכמים בדינו של כזית בשר שנפל לתוך יורה (סיר) של חלב (שאין שיעור זה של בשר נותן טעם בחלב שביורה), שאמר רב כי הבשר אסור, שהרי בלע מן החלב שנתן בו טעמו, ואילו החלב מותר, מפני שהבשר לא נתן בו טעם. ואולם אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שלדעת רב אפשר לסוחטו — אסור,