דרך לימוד של הלכה חדא [אחת] הנלמדת מהלכה חדא [אחת] המלמדת, כלימוד זה של בשר בחלב מערלה בלבד — פירכה המצביעה על צד של קולא [קלות] שיש בהלכה זו וצד של חומרא [חומרה] שיש בהלכה זו, האחרת, פרכינן [פורכים אנו], ואילו פירכה כל דהו [שהיא] לא פרכינן [אין אנו פורכים]. ואילו דרך לימוד של הלכה חדא [אחת] הנלמדת מתרתי [משתי] הלכות המלמדות, וכדרך שהוצעה למעלה ללמוד בשר בחלב מערלה ומחמץ בפסח — אפילו פירכה כל דהו פרכינן [כל שהיא אנו פורכים], ודרך לימוד של הלכה

חדא [אחת] הנלמדת מתלת [משלוש] הלכות, כגון זה שהצענו למעלה ללמוד בשר בחלב מערלה וחמץ בפסח וכלאי הכרם, אי הדר דינא ואתי [אם חוזר הדין ובא], שניתן לומר בשלושתן מידת במה הצד, שאמנם לא ראי זו כראי זו ולא ראי זו כראי זו, ואולם יש דבר המשותף לכולן — פרכינן [פורכים אנו] פירכה כל דהו [שהיא], ואי [ואם] לא חוזר הדין, שאין לנו אפשרות למצוא צד משותף לכולן — פירכה המצביעה על צד של קולא [קלות] שיש בהלכה זו וצד של חומרא [חומרה] שיש בהלכה זו, פרכינן [פורכים אנו], ואילו פירכה כל דהו [שהיא] לא פרכינן [אין אנו פורכים]. ומעתה כיון שאין אנו לומדים איסור אכילה בבשר בחלב משלוש ההלכות הללו (ערלה, חמץ בפסח וכלאי הכרם) במידת במה הצד (שכן אין הדין חוזר בהן), שוב אין מקום להקשות על שלושתן "מה לכולם שכן גידולי קרקע".

ושואלים: ולפרוך [ונקשה] באופן זה: מה לכלאי הכרם — שכן לא היתה להן שעת הכושר, שכן סברה היא שאין התבואה הנזרעת בכרם נאסרת עם זריעתה, אלא הגידולים שצמחו מעל פני הקרקע בעקבות הזריעה. ומעתה הרי אלה מעולם לא היתה להם שעה של היתר, שמשעה שצמחו הריהם אסורים. והרי זה שלא כבשר בחלב, שהיתה לכל אחד מאלה זמן של היתר, בטרם התבשלו ביחד! אמר רב אדא בר אהבה בתשובה על כך: זאת אומרת שלא כפי שסברנו שבכלאי הכרם נאסרים רק הגידולים שצמחו בעקבות הזריעה, אלא כבר בעיקרן (בשורשם, בהיותם זרעים שהכו שורשים בקרקע) נאסר הזרע, ונמצא איפוא כי היתה להן לזרעים הללו שעת הכושר (זמן היתר אכילה) קודם השרשה.

מתיב [מקשה] על דברי רב אדא בר אהבה רב שמעיה בר זעירא ממה ששנינו בדינו של זה המעביר עציץ נקוב שזרע בו מין תבואה או ירק, בתוך הכרם, שלא הניח את העציץ על הקרקע אלא העבירו מתחת לעצי הכרם, אם בזמן שהעביר אותו בכרם הוסיף הזרע שבעציץ כדי אחד ממאתים — אסור הזרע. ונדייק: רק אם הזרע הוסיף כדי השיעור הזה — אין [כן] הוא נאסר, אבל אם הזרע לא הוסיף כדי השיעור הזה — הוא לא נאסר, שאין נאסרים באיסור כלאי הכרם אלא מה שגדל באיסור (ויש בו כשיעור האוסר), והרי זה שלא כרב אדא בר אהבה שאמר שעצם זריעתם בקרקע אוסרתם!

אמר אביי בהסבר דברי רב אדא בר אהבה: תרי קראי כתיבי [שני מקראות כתובים] בתורה בדין כלאי הכרם, שכן כתיב [נאמר] "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם" (דברים כב, ט). והרי יש בדברים כעין סתירה: שכתוב אחד אומר "פן תקדש המלאה" — הרי זה מורה שהגידולים הנוספים ("המלאה") הם הנאסרים. ואולם עוד כתיב [ונאמר] בפסוק "הזרע אשר תזרע" — והרי זה מורה שהזריעה עצמה נאסרת, ואף בטרם הצמיחה תוספת.

הא [הרי] כיצד יתיישבו שני המקראות הללו? כל אחד מהכתובים עניינו במצב שונה: שאם היה מין התבואה או הירק זרוע מעיקרו (מתחילתו) בתוך הכרם — הרי הוא נאסר מיד בהשרשה, והוא שאמר בו הכתוב "הזרע אשר תזרע". ואם היה זרוע ובא, שבתחילה נזרע והשריש בהיתר מחוץ לכרם, בזה אומרים אנו שאם הוסיף — אין [כן] נאסר, ואם לא הוסיף — לא נאסר, והוא שאמר בו הכתוב "תקדש המלאה".

א שנינו במשנתנו כי בשר בחלב אסור אף בהנאה, ומעירים: מתניתין [משנתנו] היא שלא כי האי תנא [כמו שיטת תנא זה], דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יהודה אומר משום [בשם] ר' שמעון: בשר בחלב אמנם אסור באכילה ואולם מותר בהנאה. וטעמו: שכן נאמר בדין בשר בחלב "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים יד, כא), וכן נאמר להלן [שם, בספר שמות] באיסור טריפה "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" (שמות כב, ל).

מה להלן באיסור טריפה — אסור באכילה ומותר בהנאה, שהרי נאמר כי אפשר ליתנו לכלב, אף כאן באיסור בשר בחלב — אסור באכילה, ומותר בהנאה.

ב עוד שנינו במשנתנו כי ר' עקיבא אומר שחיה ועוף בבשר בחלב אינם אסורים מן התורה, שכן נאמר "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלוש פעמים (שמות כג, יט; שם לד, כו; דברים יד, כא), ובאו שלושה מיעוטים אלה להשמיענו שאין בכלל האיסור בשר של חיה ועוף ובהמה טמאה. ושואלים: הני [אלה] שלוש הפעמים שנכתב האיסור, הא אפקינהו [הרי הוציא אותם, נדרשו] ללמדנו הלכות אחרות, וכדרך שאמר

שמואל (לעיל קיג,ב), שאחד בא לענין בישול חלב בחלב ולענין בשר בהמה מתה (נבילה) בחלב, שאף אלה בכלל איסור בשר בחלב. ואחד בא לענין בישול עובר (שליל) בחלב, שאף הוא בכלל בשר בחלב. והאחר בא לענין בשר טמאה בחלב, שאין היא בכלל איסור בישול בשר בחלב! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] ר' עקיבא כי משמעות הכתוב "לא תבשל גדי" היא שאף חלב ונבילה בכלל זה, ואין צורך בכתוב מיוחד (כשמואל) להשמיענו כן. ובטעם הדבר שאיסור בשר בחלב חל על הדבר שאסור כבר באיסור קודם (חלב או נבילה) — סבור ר' עקיבא כי איסור חל על איסור, ולכן חלב ומתה לא צריכי קרא [אינם צריכים מקרא]. וכיוצא בזה גם לענין שליל בבשר בחלב אין צורך בכתוב מיוחד להשמיענו כן, כי גדי מעליא [מעולה, גמור] הוא השליל. מעתה אייתרו להו כולהו [נשארו להם כולם, כל שלוש הפעמים הכתובות], ובאים הם ללמדנו שלוש דרשות: פרט לחיה, ופרט לעוף, ופרט לבהמה טמאה.

ג עוד שנינו במשנתנו כי ר' יוסי הגלילי אומר כי נאמר בתורה "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד, כא), וכן נאמר באותו כתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו", והרי זה בא ללמדנו כי הדבר שאסור משום נבילה אסור לבשלו בחלב. ומעתה היה מקום לומר שאף עוף, שאסור משום נבילה, יהא אסור בבישול בשר בחלב, לכך אמר הכתוב "בחלב אמו" — יצא העוף שאין לו חלב אם. ושואלים: מאי איכא [מה יש], מה ההבדל בין ר' יוסי הגלילי הממעט עוף מאיסור בשר בחלב מן הכתוב "בחלב אמו" לבין ר' עקיבא שממעטו מן הכתוב "לא תבשל גדי"?

ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] לענין בישול בשר חיה בחלב. שר' יוסי הגלילי סבר [סבור] כי בשר חיה בחלב אסור דאורייתא [מן התורה], שהרי אף החיה היא בכלל "בחלב אמו". ואילו ר' עקיבא סבר [סבור] כי בשר חיה בחלב אינו אלא דרבנן [מדברי סופרים], שהרי התמעט בשר חיה מן הכתוב "לא תבשל גדי".

איבעית אימא [אם תרצה אמור] הבדל נוסף שבין ר' יוסי הגלילי לר' עקיבא, דין בשר עוף בחלב איכא בינייהו [יש ביניהם], שר' עקיבא סבר [סבור] כי חיה ועוף אינן אסורות בחלב מן התורה, הא מדרבנן אסירי [הרי מדברי סופרים הם אסורים], ואילו ר' יוסי הגלילי סבר [סבור] כי בשר עוף בחלב אפילו מדרבנן נמי לא אסיר [מדברי סופרים גם כן לא אסור].

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך, כהסבר השני שהוצע]: במקומו של ר' אליעזר היו כורתין עצים בשבת, לעשות פחמין לעשות ברזל כדי למול. במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב. שסברו שאף מדרבנן מותר הדבר.

ובענין זה מסופר כי החכם לוי איקלע לבי [הזדמן לביתו] של יוסף רישבא [הצייד], אייתו לקמיה רישא דטיוסא בחלבא [הביאו לפניו ראש טווס בחלב], ולא אמר להו [להם] ואף לא מידי [דבר], כי אתא לקמיה [כאשר בא לוי לפני] רבי וסיפר לו, אמר ליה [לו] רבי ללוי: אמאי [מדוע] מדוע שתקת על כך, ולא תשמתינהו [נידית אותם]?

אמר ליה [לו]: אתריה [מקומו] של ר' יהודה בן בתירא הוא, ואמינא [ואמרתי בלבי] שמא ר' יהודה בן בתירא דרש להו [להם, לבני מקומו] בהלכות בשר בחלב כר' יוסי הגלילי שאמר שאין בשר עוף בכלל איסור בשר בחלב, כי יצא עוף מכלל איסור זה כיון שאין לו חלב אם, ומותר לכתחילה לאכול אותו בחלב.

ד משנה קבת בהמתו של גוי וקיבתה של נבלה, החלב הקרוש הנמצא בתוכן — הרי זו אסורה. המעמיד (מקריש את החלב לעשותו גבינה) באמצעות עור של קבה של בהמה כשרה הניתן לתוך החלב, והריהו מעמידו בכך.