ותני עלה [ושנויה עליה, על אותה הלכה שבמשנה שר' יוסי מטהר. ויש לברר: אהייא [על מה, על איזו הלכה במשנה] מוסבים דברי ר' יוסי? אילימא אסיפא [אם תאמר על הסוף], בדינו של הארון שהעמידו בפתח הבית — והרי תנא קמא נמי טהורי קא מטהר [התנא הראשון גם כן הוא מטהר] במקרה זה!

אלא צריך לומר דקאמר תנא קמא [שמה שאמר התנא הראשון] במגירה שבתוך הארון הנמצא בבית, שאם היתה טומאה בתוכה של המגירה — הבית טמא, אי [או] משום שדרך טומאה לצאת, ואי [או] משום שהוא סבור כי טומאה טמונה בוקעת, וכנגד זה קאמר ליה [אמר לו] ר' יוסי: ודקאמרת [ומה שאתה אומר] כי דרך טומאה לצאת — הרי אין זה הכרח, שהרי יכול הוא להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה, ודקאמרת [ומה שאמרת] כי טומאה טמונה בוקעת — טומאה טמונה לדעתו אינה בוקעת. הרי נמצאנו למדים לשיטת ר' יוסי שטומאה טמונה אינה בוקעת ועולה.

א למעלה התבררה שיטת ר' יוסי בדין טומאה טמונה. ובענין זה רמי [משליכים, מראים סתירה] מדברי ר' יוסי על דברי ר' יוסי,

דתנן [שכן שנינו במשנה]: הכלב שאכל מבשר האדם המת, והרי בשר המת נמצא בתוכו, ומת הכלב ההוא, והריהו מוטל על האסקופה (מפתן הדלת), באופן שצווארו ופיו פונים לצד הבית פנימה. ר' מאיר אומר: אם יש בחלל שבתוך צוארו של הכלב כשיעור פותח טפח (טפח על טפח בגובה טפח) — הרי זה מביא את הטומאה אל תוך הבית. שכן חלקו העליון של הכלב מאהיל על הטומאה הנמצאת בתוך גופו, ויוצאת הטומאה מבעד לצווארו ופיו של הכלב אל תוך הבית. ואם לאו, שאין בצווארו של הכלב כשיעור זה, והרי איפוא אין בגופו של הכלב טומאת אוהל — אינו מביא את הטומאה אל תוך הבית.

ר' יוסי אומר: רואין (בוחנים) היכן בדיוק בפתח נמצאת הטומאה שבתוך גופו של הכלב, שאם היא נמצאת מכנגד השקוף (המשקוף) ולפנים (פנימה, כלפי הבית) — הבית טמא, ואם היא נמצאת מכנגד השקוף ולחוץ — הבית טהור.

ר' אלעזר אומר: בוחנים אנו באיזה אופן מונח הכלב על מפתן הדלת, שאם היה פיו של הכלב נתון לפנים הבית, ואחוריו וכן הטומאה, בחלק שבחוץ — הבית טהור, ואם היה פיו לחוץ הבית, וחלקו האחורי אל תוך הבית — הבית טמא, וטעם הדבר: מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו, דרך אחוריו ולא דרך פיו.

ר' יהודה בן בתירא אומר: בין כך ובין כך, בין כאשר פיו לפנים ובין כאשר פיו לחוץ — הבית טמא. שכן הטומאה יוצאת הן דרך פיו והן דרך בית הרעי.

ויש לברר את דברי ר' יוסי האומר שאם הטומאה נמצאת מכנגד המשקוף ולפנים שהבית טמא, מאי לאו [האם לא] על מה ששנינו לפני כן בשיטת ר' מאיר האומר שאם אין בצוארו של הכלב שיעור של פותח טפח שהבית טהור, קאי [עומד, מתייחס] ר' יוסי בדבריו, ואומר שאם הטומאה שבתוך הכלב נמצאת כנגד חלק המשקוף ולפנים שהבית טמא, גם אם אין בצווארו של הכלב שיעור פותח טפח העושה אותו לאוהל, שהרי הבית הוא שמאהיל על הטומאה (אף שהיא טומאה טמונה).

ומעתה שמע מינה [למד מכאן] כי לדעת ר' יוסי טומאה טמונה בוקעת, ושלא כשיטת ר' יוסי המוזכרת למעלה שאין טומאה טמונה בוקעת ועולה!

אמר רבא בדחיה: ר' יוסי אכן סבור כי טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה. ומה שאמר ר' יוסי "רואין את הטומאה מכנגד המשקוף", שרואין את חלל מקומה של הטומאה קתני [הוא ששנה, התכוין]. ור' יוסי בתרתי פליג [בשני דברים חולק] על ר' מאיר, וקאמר ליה [והוא אומר לו] לר' מאיר כך: זה דקאמרת [שאתה אומר] כי [כאשר] יש בצוארו של הכלב שיעור פותח טפח הריהו מביא את הטומאה לבית, גם כאשר הוא בצד החיצון של מפתן הדלת, אנן בתר [אנחנו אחר] חללה אזלינן [אנו הולכים].

ודקא אמרת [וזה שאתה אומר] שאם הכלב מוטל על מפתן הבית כולו, ואפילו אם הוא בחלק החיצוני של המפתן, שהבית טמא — לא כן הוא. אלא רק אם מקום הטומאה שבכלב נמצא מכנגד השקוף ולפנים — הבית טמא, אבל אם מקום הטומאה שבכלב נמצא מכנגד השקוף ולחוץ — הבית טהור.

ומוסרים כי רב אחא בריה [בנו] של רבא מתני לה בהדיא [היה שונה אותה, את המשנה במפורש כהסברו של רבא], שכן היה שונה, ר' יוסי אומר: רואין את חלל הטומאה אם הוא מכנגד המשקוף ולפנים — הבית טמא.

ב בעמוד הקודם התברר כי לדעת ר' יוסי אף המאהיל נקרא "נוגע" וטומאת אהל וטומאת מגע הריהן שם אחד. ואולם מן המשנה שהובאה במהלך הסוגיה למדנו כי הנוגע בחתיכת בשר מן המת ששיעורה כחצי זית ובאותה עת דבר מסויים האהיל עליו ועל חתיכת בשר אחרת מן המת שאף שיעורה הוא כחצי זית, שאין שתי טומאות אלה מצטרפות. הרי איפוא שיש תנא החולק על ר' יוסי וסבור כי אין המאהיל נקרא "נוגע", ולכך שואלים: מאן [מי] התנא דפליג עליה [שחולק עליו]? ומשיבים: ר' שמעון הוא, דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר' שמעון אומר: