עד שיהא בו באיסור לבדו כדי להחמיץ. ואמר אביי: לא שנו בדברי ר' אליעזר שאם נפל ההיתר אחרון שמותר, אלא באופן שקדם וסילק את האיסור קודם נפילת ההיתר לתוך העיסה, ועדיין לא הספיק להחמיצה. אבל לא קדם וסילק את האיסור — אסור אפילו נפל ההיתר אחרון, אלמא [מכאן] שזה וזה גורם אסור.

ודוחים: וממאי דטעמא [וממה יודע אתה שהטעם] של ר' אליעזר כאביי? דילמא טעמא [שמא הטעם] של ר' אליעזר כפי שאמר במפורש משום שאחר מעשה אחרון אני בא, שהכל הולך אחר גמר המעשה: אם היה בהיתר — הרי זה מותר, ואם היה באיסור — הרי זה אסור. לא שנא [שונה] אם קדם וסילק את האיסור, לא שנא [שונה] אם לא קדם וסילק את האיסור. אבל אם נפלו בבת אחת, הכי נמי [כך גם כן] יהא הדין דשרי [שמותר] כי זה וזה גורם — מותר.

אלא הכוונה היתה לשיטת ר' אליעזר בענין עצי אשירה, דתנן [שהרי שנינו במשנה]: נטל הימנה מן האשירה עצים — הרי הם אסורין בהנאה. הסיק בהן את התנור, אם היה זה תנור חדש — יותץ, ישן — יוצן.

אפה בו בעצים אלה את הפת — אסורין כל הנאפים בהם בהנאה. נתערבה פת אסורה זו באחרות ואחרות באחרות — כולן אסורין בהנאה. ר' אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח, כלומר אם נתערבה פת זו בהיתר מרובה, אין משמידים הכל, אלא יקח מעות כדי שווי עצי האשרה בהם הסיק, ואת הסכום הזה יאבד. אמר לו: אין פדיון לעבודה זרה, ואם נאסרה פת משום כך, אי אפשר לפדותה ורק להשליך את דמיה לים המלח. ומדברי שני החכמים החולקים נלמד שזה וזה גורם — אסור.

ואולם דוחים: אימור [אמור] ששמעת ליה [אותו] את ר' אליעזר והחולק עליו שמחמיר עד כדי כך בעבודה זרה, דחמיר [שחמור] איסורה, אבל בשאר איסורין שבתורה שאין איסורם חמור כל כך, מי [האם] שמעת ליה [אותו] מחמיר עד כדי כך? כנגד הטענה הזו משיבים: אלא אם כן שאתה טוען כי ר' אליעזר לא סבר כן בשאר איסורים, אמאן תרמייה [על מי תזרוק, תשליך] את הברייתא הזו? שאם כן לא תמצא חכם הסבור כן. ועוד, הא תניא בהדיא [הרי שנינו בברייתא במפורש]: וכן היה ר' אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה.

א אמר אביי: אם תמצא לומר כלומר, אם תדקדק בשיטות ותגיע למסקנה כי אמנם סבור רבי ש"זה וזה גורם אסור" — הרי רבי היינו ר' אליעזר, ששניהם אוסרים מטעם זה. ואם תמצי (תמצא) לומר ותגיע למסקנה כי "זה וזה גורם מותר" לשיטת רבי לפחות, והכא [וכאן] שאסר רבי בפת משום שיש שבח עצים בפת הוא, אם כן הני [אותן] קערות וכוסות וצלוחיות של חרס שעשאן בתנור על ידי עצי איסור — אסירי [אסורים], שהרי יש שבח עצי איסור בכלים אלה, ואחר כך נהנים מגופם של כלי האיסור.

כי פליגי [כאשר נחלקו] רבי וחכמים הרי זה בתנור וקדירה שנעשו על ידי עצי איסור, לשיטת מאן [מי] שאמר "זה וזה גורם אסור" — אסור, שהרי תמיד ישאר גורם האיסור. לשיטת מאן [מי] שאמר "זה וזה גורם מותר" — שרי [מותר]. שהרי אינו נהנה מגוף התנור והקדירה האסורים, אלא רק לאחר שאפו בהם מכוח עצי היתר, וגורם האיסור המצוי בקדירה אינו אלא גורם אחד בלבד.

איכא דאמרי [יש שאומרים] אפילו לשיטת מאן [מי] שאמר "זה וזה גורם מותר" — קדירה שעשאה על ידי עצי איסור — אסורה, דהא קבלה [שהרי מקבלת] היא בתוכה בישולא מקמי דניתן [תבשיל עוד לפני שניתנו] בתוכה עצים דהיתירא [של היתר]. ואפשר להשתמש בתבשילים שבקדירה זו עוד לפני שמוסיפים עצים של היתר, ונמצא שנהנים מגוף הקדירה שנאסרה, ויש כאן רק איסור שהוא גורם אחד.

ב אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: תנור שהסיקו בקליפי ערלה, או בקשין של כלאי הכרם, אם היה זה תנור חדש — יותץ, ישן — יוצן. אפה בו את הפת, רבי אומר: הפת מותרת, וחכמים אומרים: הפת אסורה. ומקשים: והתניא איפכא [והרי שנויה הברייתא להיפך, בהיפוך השיטות]! ומשיבים: שמואל איפכא תני [שנה ההיפך] אף את הברייתא הראשונה, ושנה שרבי הוא המתיר.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: בעלמא קסבר [כרגיל סבר] שמואל כי הלכה כרבי מחבירו החולק עליו אבל לא מחביריו הרבים. ובהא [ובהלכה זו] בניגוד למקום אחר הלכה כרבי אפילו מחביריו. וסבר שמואל אתנייה איפכא [אשנה את ההלכה להיפך] שאהפוך את דעות החולקים, כי היכי דניקום רבנן לאיסורא [כדי שיעמדו חכמים בצד האיסור] ויהא פסק ההלכה לאיסור כשיטת המרובים. שהרי לדעתו מסקנת ההלכה היא לאסור, ולכן שנה את הברייתא באופן שהכל יקבלו את פסק ההלכה הזה אף אם לא יסכימו לדעתו, שאף שזוהי אכן דעת רבי, בכל זאת הלכה כמותו.

ג באותה הלכה שנינו כי אם בישלה את הפת על גבי גחלים של עצי אשירה — דברי הכל הפת מותרת. אמר רב יהודה אמר בשם שמואל, ור' חייא בר אשי אמר בשם ר' יוחנן: חד [אחד מהם] אמר: לא שנו היתר זה אלא כשהיו גחלים עוממות שאין עוד אש בהם, וחומם רק מכוח היסק קודם לכן, אבל גחלים לוחשות — אסורין. וחד [ואחד מהם] אמר: אפילו גחלים לוחשות נמי [גם כן] מותרין.

ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת מאן [מי] שאמר שגחלים לוחשות אסורין, הרי זה משום שיש שבח עצים בפת. אלא לשיטת מאן [מי] שאמר אפילו גחלים לוחשות מותרות משום ששוב בטלו מלהיות עצים, אם כן אותה פת שאסר משום שיש שבח עצים בפת לשיטת רבי היכי משכחת ליה [איך מוצא אתה אותה] הזדמנות שיש שבח עצים בפת? אמר רב פפא: דבר זה יכול להיות כשאבוקה כנגדו כאשר אופה את הפת כנגד העצים כשהם בוערים עדיין, שנהנה מהם עצמם.