"לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך" (דברים טז ה), ודרש מכאן שבשל אדם אחד אין לעשות שכל הציבור יזבח את הפסח בטהרה או בטומאה.

ר' שמעון אומר: אפילו היה שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורים — הללו בני השבטים הטהורים עושין לעצמן בפסח ראשון והללו בני השבט הטמא עושין לעצמן בפסח שני. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו] של ר' שמעון. ומשיבים קסבר: שבט אחד איקרי [נקרא] קהל ישראל, וכל קהל חשוב כציבור, ולכן הוא עושה פסח בפני עצמו.

ר' יהודה אומר: אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורין — יעשו כולם בטומאה, שאין קרבן ציבור חלוק. ומסבירים: ר' יהודה סבר כר' שמעון ששבט אחד איקרי [נקרא] קהל. והוו להו [והרי הם נעשים לפיכך] קהל טהור וקהל טמא והרי הם כעין פלגא ופלגא [מחצה ומחצה] ואין קרבן ציבור חלוק ועבדי כולהו [ועושים כולם] בטומאה.

א איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין בדיוק, אמר רב: מטמאין אחד מהן מהטהורים בשרץ, ונמצא רוב הציבור טמאים, ועושים כולם פסח ראשון בטומאה.

ושואלים: ואמאי [ומדוע] יעשו כן? ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו [יעשו אלה לעצמם ואלה לעצמם] דהא [שהרי] אמר רב עצמו: מחצה טהורים ומחצה טמאים — הללו הטהורים עושין פסח לעצמן, והללו הטמאים עושין פסח לעצמן! אמרי [אומרים] כתשובה לדבר: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] במקרה מיוחד כגון שהיו טמאין עודפין על הטהורין באדם אחד

ומקשים: אי הכי הוו להו רובא טמאים [אם כך נעשה להם רוב טמאים] ניעבדו כולהו בטומאה [שיעשו כולם בטומאה] ומשיבים סבר לה רב כשיטת ר' אלעזר בן מתיא, שאמר: אין היחיד מכריע את הציבור כולו לטומאה. ומקשים: אי הכי [אם כך] שיחיד אינו מכריע את הכל לטומאה הדר קושיין לדוכתיה [חוזרת קושייתנו למקומה] שאם הם כמחצה ומחצה ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו [יעשו אלה לעצמם ואלה לעצמם] כל אחד בזמן הראוי לו!

אלא הכי קאמר [כך אמר] רב, כך יש להבין את דבריו: אי איכא תנא דסבר לה כתנא קמא, דאמר פלגא ופלגא לא עבדי כולהו בטומאה [אם יש תנא כל שהוא הסבור לענין זה כתנא קמא שאמר שמחצה ומחצה אינם עושים כולם בטומאה] ואף סבר לה כשיטת ר' יהודה, שאמר אין קרבן ציבור חלוק אין דרך אחרת לפטור את הבעיה אלא כאשר מטמאין אחד מהן בשרץ,

ועולא אמר: אין מטמאין בשרץ אלא משלחין אחד מהן לדרך רחוקה ויהיו אז רוב הציבור טמאים ויקריבו כולם בפסח שני. ושואלים: ויטמאנו בשרץ כדברי רב, שהוא קל ופשוט יותר!

ומשיבים: קסבר עולא כי שוחטין את הפסח וזורקין דמו אף על טמא שרץ כיון שלעת ערב יטהר ויוכל לאכול את הפסח, ואם כן אין תועלת כשיטמאנו בשרץ.

ומקשים: ויטמאנו במת שמטמא טומאת שבעה! ומשיבים: דבר זה אין עושים לו כי מדחהו אתה מחגיגתו שכיון שטמא בכל ימי החג אתה גורם שאסור לו להקריב קרבן חגיגה הבא בחג ומאבד מצוה שלא לצורך.

ומקשים: השתא נמי [עכשיו גם כן] שאתה משלחו בדרך רחוקה הרי מדחהו אתה מפסחו ומבטל מצוה! ומשיבים לענין קרבן פסח יש לו תקנה אפשר דעביד בשני [אפשר שיעשה בפסח שני].

ומקשים: בטומאת מת נמי אפשר דעביד בשביעי [אפשר שיעשה קרבן חגיגה ביום השביעי בפסח] דהוה ליה [שהרי הוא] שמיני שלו שהרי נטמא במת בערב פסח ושביעי של פסח הוא יום שמיני לטומאתו ואז יכול להטהר ולהקריב קרבנות!

ומשיבים: קסבר עולא: כולהו [כל ימי החג כולם] שמקריבים גם בהם קרבן חגיגה — תשלומין של היום הראשון נינהו [הם], שכולם באים להשלים מה שהיה צריך להקריב ביום הראשון של החג, ולא הספיק. ולכן, דחזי בראשון חזי בכולהו [הראוי בראשון ראוי בכולם] וכל היכא דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו [וכל מקום שאינו ראוי בראשון אינו ראוי בכולם] ולכן אינו ראוי להקריב בשביעי של פסח ונמצא שהוא בטל מן המצוה

אמר להו [להם] רב נחמן לתלמידים: זילו ואמרו ליה לעולא [לכו ואמרו לו לעולא] שאין הפתרון שנתן אפשרי לביצוע, מאן ציית דעקר סיכיה ומשכניה ורהיט [מי יציית לך שיעקור את יתדותיו ואהלו וירוץ] למקום רחוק, לדירתם של אחרים.

ב איתמר [נאמר] שדנו בנושא זה: היו רובן של הקהל זבין שהדין הוא שגם אם רוב הקהל זבים אינם עושים פסח בטומאה, ומיעוטן היו טמאי מתים מה יעשו? אמר רב: אותן טמאי מתים אינן עושין פסח לא בראשון ולא בשני.

ומסביר: פסח ראשון לא עבדי [אינם עושים] משום דהוו מיעוטא [שהם מיעוט] ומיעוטא לא עבדי בראשון [ומיעוט הקהל אינו עושה פסח בראשון] בטומאה. בשני נמי [גם כן] לא עבדי אינם עושים] כי כל היכא דעבדי ציבור בראשון — עביד יחיד בשני [כל מקום שעושים הציבור כולם בפסח ראשון עושה היחיד בפסח שני] כל היכא דלא עבדי ציבור בראשון — לא עביד יחיד בשני [כל מקום שאין עושים הציבור בראשון אין עושה היחיד בשני]

אמר להו [להם] שמואל לאלה שמסרו לו את דברי רב: זילו אמרו ליה [לכו ואמרו לו] לאבא (שמו הפרטי של רב) את מצות הכתוב "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" (במדבר ט, ב) מאי עבדת ליה [מה עושה אתה בו]? אמר להו: זילו אמרו ליה [אמר להם רב לאלה שמסרו לו דברי שמואל; לכו ואמרו לו לשמואל] כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה [אם היו כל הקהל כולם זבים מה תעשה לו לפסוק זה] הלוא בעל כרחך תאמר כי כיון שלא אפשר לקיימו לא אפשר, הכא נמי [כאן גם כן] לא אפשר.

איתמר [נאמר] שדנו בדבר זה: היו רובן של הקהל בפסח ראשון טמאי מתים שמקריבים בשל כך בפסח ראשון מתוך טומאה ומיעוטן זבין שאין טומאתם מתירתם להקריב בראשון ואותם זבים נטהרו עד לפסח שני,

רב הונא אמר: אין תשלומין לפסח הבא בטומאה, שכיון שפסח ראשון נעשה בטומאה שוב אין עושים באותה שנה פסח שני, ורב אדא בר אהבה אמר: יש תשלומין לפסח הבא בטומאה שמי שלא יכול לעשותו בזמן שהקריבו רוב הציבור בטומאה — עושה פסח שני.

ומציעים: נימא בהא קמיפלגי [האם נאמר שברעיון זה נחלקו] דמאן [שמי] שאמר, רב הונא, אין תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר [סבור הוא] טומאה דחויה היא בציבור, ולא הותרה היתר גמור, ולכן אינך יכול להחשיב את הטמאים כאילו היו טהורים ולדחות את הזבים לפסח שני.

ואילו מאן [מי] שאמר, ר' אבא בר אהבה, יש תשלומין לפסח הבא בטומאה, קסבר [סבור הוא] טומאה הותרה בציבור והפסח הראשון נחשב כאילו נעשה בטהרה, ויש להקריב בפסח שני לאלה שלא יכלו לעשותו בזמנו.

אמרי [אומרים]: לא, אין צורך לקבל הנחה זו. אפשר לומר דכולי עלמא [לדעת הכל] טומאה דחויה היא בציבור. אלא בהא פליגי [בעקרון זה נחלקו] מר [חכם זה רב הונא] שאמר שאין תשלומין סבר: