ורבה אמר: הסדר צריך להיות יהנ"ק — יין, הבדלה, נר, קידוש. ברכת יין תחילה, אחריה הבדלה וברכת הנר, וקידוש לבסוף. ולוי אמר: הסדר הוא קני"ה — קידוש, נר, יין, הבדלה. ורבנן אמרי [וחכמים אמרו]: הסדר הוא קינ"ה — קידוש, יין, נר, הבדלה. מר בריה [בנו] של רבנא אמר: הסדר הוא נקי"ה — נר, קידוש, יין, הבדלה. והחכם מרתא אמר משמיה [משמו] של ר' יהושע: ניה"ק — נר, יין, הבדלה, קידוש, הבדלה.

ועוד בענין זה שלח ליה [לו] אבוה [אביו] של שמואל, אבא בן אבא, מכתב שאלה לרבי: ילמדנו רבינו, סדר הבדלות היאך, כשחל יום טוב במוצאי שבת. שלח ליה [לו] רבי בתשובה: כך אמר ר' ישמעאל בר ר' יוסי שאמר משום אביו שאמר משום (משמו) של ר' יהושע בן חנניה הסדר הוא: נהי"ק — נר, הבדלה, יין, קידוש.

ומסבירים, אמר ר' חנינא: משל שיש בו להסביר את שיטת ר' יהושע בן חנניה למלך שיוצא מן העיר ואפרכוס (השר הממונה על המחוז) נכנס, שמידת דרך ארץ היא שבתחילה מלוין את המלך מפני כבודו כדי להפרד ממנו ואחר כך יוצאים לקראת אפרכוס, לקבל פניו. וכמו כן יש להקדים את סדר ההבדלה שהיא פרידה מן השבת ולבסוף קידוש של יום טוב שקדושתו ומעלתו אינה כשל שבת.

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על הלכה זו, ומה נפסק הלכה למעשה? אף בכך נחלקו אמוראים, שאמנם הסכימו לקבל להלכה את שיטת רב שבאופן עקרוני קידוש קודם להבדלה, אבל כיון שלא גלה דעתו מה עושים ברוב ימים טובים שיש להוסיף בהם גם ברכת "זמן", אביי אמר: הסדר הוא יקזנ"ה — יין ("בורא פרי הגפן"), קידוש על החג, זמן ("שהחיינו") על החג, נר ("בורא מאורי האש"), והבדלה. ורבא אמר: הסדר הוא יקנה"ז — יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. ומסכמים: והילכתא [והלכה] כשיטת רבא בענין זה.

א בנושא זה של הבדלה מסופר: רב הונא בר יהודה איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא, אייתו לקמייהו [הביאו לפניהם] לאחר יציאת השבת מאור (נר) ובשמים. בריך [ברך] רבא על הבשמים ברישא [בראש] והדר [ואחר כך] על המאור. אמר ליה [לו] רב הונא בר יהודה: והא [והרי] בין לשיטת בית שמאי ובין לשיטת בית הלל שנחלקו בסדרים אלה סבורים כי מאור ברישא [בראש] והדר [ורק אחר כך] מברך על הבשמים.

ומאי [ומה] היא ההלכה שבה נתפרש דבר זה, דתנן [שהרי שנינו במשנה], בית שמאי אומרים: כשצריך לומר גם ברכת המזון וגם הבדלה ויש לו כוס יין אחת בלבד, סדר הברכות הוא נר, וברכת המזון, בשמים, והבדלה. ובית הילל אומרים: נר, ובשמים, וברכת המזון, והבדלה. ומכל מקום שניהם מסכימים כי נר תחילה!

עני [ענה] רבא בתריה [אחריו] ואמר כמשלים את דבריו: משנה זו כדברי ר' מאיר. אבל ר' יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף,

על מה נחלקו — על המאור ועל הבשמים. בית שמאי אומרים: ברכת מאור תחילה ואחר כך ברכת בשמים, ובית הילל אומרים: ברכת בשמים תחילה ורק אחר כך ברכת מאור. ואמר ר' יוחנן: נהגו העם כבית הילל ואליבא [ועל פי שיטת] ר' יהודה, וכך נהג רבא.

ב ועוד בדיני קביעות לסעודה ולברכה. מסופר: רב יעקב בר אבא איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא לסעודת שבת, חזייה דבריך [ראהו שהוא מברך] "בורא פרי הגפן" אכסא קמא [על הכוס הראשונה] בתוך הסעודה, והדר בריך אכסא דברכתא, ואישתי [וחזר וברך על כוס ברכת המזון, ושתה]. אמר ליה [לו]: למה לך כולי האי [כל זה] לברך עוד ברכה נוספת? הא בריך לן מר חדא זימנא [הרי כבר ברך לנו אדוני על היין פעם אחת] ובברכה ראשונה זו פטר כל יין ששותה לאחר מכן! אמר ליה [לו]: כי הוינן בי ריש גלותא הכי עבדינן [כאשר היינו סועדים בבית ראש הגולה כך היינו עושים] משמע שכן הוא מנהג חכמים.

אמר ליה [לו]: תינח בי ריש גלותא דהכי עביד [נניח בבית ראש הגולה שכך עושים], שספק מייתי לן [מביא לנו] יין נוסף ספק לא מייתי לן [מביא לנו], שאנו תלויים בדעת בעל הבית. וכיון שכך, כל כוס וכוס צריך לברך עליה לעצמה. הכא, הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה [כאן, הלא מונחת הכוס לפנינו ודעתנו עליה לשתותה] לאחר המזון, ומה טעם לברך שנית? אמר ליה [לו]: אנא עבדי [אני עשיתי] כשיטת תלמידי רב, כמסופר: רב ברונא ורב חננאל תלמידי רב הוו יתבי בסעודתא [היו יושבים יחד בסעודה]