שואלים: מאי [מהי] "ברכת השיר" שנזכרה במשנה? רב יהודה אמר שהיא הברכה המתחילה ב"יהללוך ה' אלהינו". ור' יוחנן אמר: שאומרים אף "נשמת כל חי" שהיא התפילה הנאמרת לאחר פסוקי דזמרה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כוס רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, אלו דברי ר' טרפון. ויש אומרים: אומר "ה' רעי לא אחסר" (תהלים כג, א), על שם המזון שאכלו בסעודה.

ושואלים: מהיכן מתחיל הלל הגדול והיכן מסתיים? ר' יהודה אומר: מ"הודו" (תהילים קלו, א) עד "נהרות בבל" (תהילים קלז, א). ור' יוחנן אומר: מ"שיר המעלות" (תהילים פרק קלד) עד "נהרות בבל". רב אחא בר יעקב אמר: מ"כי יעקב בחר לו יה" (תהילים קלה, ד) עד "נהרות בבל".

שואלים: ולמה נקרא שמו של פרק זה הלל הגדול? אמר ר' יוחנן: מפני שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה והשבח שכל העולם כולו משבח לה' על חילוק מזונו, הוא הלל הגדול שנאמר בו "נותן לחם לכל בשר" (תהילים קלו, כה).

אמר ר' יהושע בן לוי: הני [אותם] עשרים וששה "הודו" האמורים בהלל זה (תהילים פרק קלו), כנגד מי הם — כנגד עשרים וששה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ולא נתן להם תורה. כי לפי חשבון הדורות עשרה דורות הם מאדם עד נח, עשרה דורות מנח עד אברהם ועוד ששה דורות עד משה רבינו ומתן תורה (יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה) ודורות אלו שלא למדו תורה ולא קיימו מצוות בזכות מה חיו — משום שזן אותם ה' בחסדו בלבד, אף שלא היו ראויים לכך.

אמר רב חסדא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "הודו לה' כי טוב"? — כוונתו הודו לה' שגובה חובתו (העונש על רשעתו וחטאתו) של אדם על ידי טובתו שמעניש כל אחד לפי ערכו. מעשיר נוטל כעונש את שורו, ואת העני מעניש בנטילת שיו, את היתום מעניש בנטילת ביצתו, ואת האלמנה מעניש בנטילת תרנגולתה — כל אחד ואחד לפי יכולתו, ואינו מעניש אדם למעלה מיכולתו.

א כיון שדובר בשבח מתן מזון לעולם מביאים מה ש אמר ר' יוחנן: קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה [יולדת], שאילו ביולדה כתיב [נאמר]: "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג, טז) ובמזונות כתיב "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" (בראשית ג, יז) ולשון עצבון משמעה עצב גדול, כלומר יש יותר צער בחיפוש הפרנסה מבצער הלידה.

ואמר ר' יוחנן: קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, שאילו בגאולה כתיב [נאמר]: "המלאך הגאל אתי מכל רע" (בראשית מח, טז), שלענין הצלה מכל רע די במלאך בעלמא [בלבד], ואילו במזונות כתיב [נאמר]: "האלהים הרעה אתי מעודי עד היום הזה" (בראשית מח, טו), משמע שהפרנסה ("רעיה") אינה באה אלא מיד ה' יכול לעזור.

ועוד באותו ענין אמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון: "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה" (בראשית, ג, יח) זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו: רבונו של עולם, אם כן אני וחמורי נאכל באבוס אחד אותו מאכל? כיון שאמר לו: "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג, יט) נתקררה דעתו, שאם יעמול יזכה לאכילת לחם, שלא כחמורו.

אמר ר' שמעון בן לקיש: אשרינו אם עמדנו בראשונה, כלומר, טוב היה לנו אילו היינו נשארים בגזירה הראשונה והיינו מסוגלים לאכול את עשב השדה. ועוד: ועדיין לא פלטינן מינה [נצלנו ממנה] מגזרה זו, דקא אכלינן עיסבי דדברא [כשאנו אוכלין מדי פעם את עשבי השדה], שהרי אוכלים מיני ירקות ועלים.

אמר רב שיזבי משמיה [משמו] של ר' אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב [שכן נאמר]: "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, כה) וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק: "לגזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו" (תהילים קלו, יג), משמע שכל השבחים האמורים שם שוים זה לזה בדברים מסויימים.

וכיוצא בזה אמר ר' אלעזר בן עזריה: קשין נקביו של אדם כשנזקק להם ואינו יכול (כשאין עכול מזונו כראוי), כיום המיתה, וכקריעת ים סוף. שנאמר: "מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו" (ישעיה נא, יד), "ו"צועה" משמעותו — סגור, הרי שפתיחת הנקבים היא כהצלה ממות ("משחת"). ועוד כתיב בתריה [נאמר אחריו]: "רגע הים ויהמו גליו" (ישעיה נא, טו) והוא מפרש שמשוה את הדבר להשקטת (קריעת) מי ים סוף.

כיון שהובאו דברי ר' אלעזר בן עזריה שנמסרו על ידי האמוראים, מביאים עוד מדבריו ואמר רב ששת משום (בשם) ר' אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה ואף זה נלמד מסמיכות הכתובים שנאמר: "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז) וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: "את חג המצות תשמר" (שמות לד, יח), ללמדך שכל מי שאינו שומר את המועדים כהלכתם הרי זה כאילו עושה אלוהי מסכה.

ואמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע, וכל המקבל (מאמין) ללשון הרע ששמע, וכל המעיד עדות שקר בחבירו — ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" (שמות כב, ל), וכתיב בתריה [ונאמר אחריו] בפסוק הבא: "לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כג, א), הרי עדות שקר וקבלת (נשיאת) שמועת שוא, אמורה, ועוד קרי ביה [קרא בו] בפסוק זה גם "לא תשיא", כלומר: אל תעשה ואל תספר לאחרים שמועת שוא.

ב שואלים: וכי מאחר דאיכא [שיש] הלל הגדול שיש בו שבח כה גדול של "נותן לחם לכל בשר", אם כן, אנן מאי טעמא אמרינן האי [אנו מה טעם אומרים את ההלל הזה] פרקי התהילים (קיג — קיח) שאומרים בכל שעת שמחה? ומשיבים: משום שיש בו בהלל הרגיל חמשה דברים הללו: זכר יציאת מצרים, וקריעת ים סוף, ומתן תורה, ותחית המתים, וחבלו של משיח ומתוך כך חשיבותו.

ומסבירים: יציאת מצרים, דכתיב [שנאמר]: "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז" (תהלים קיד, א). וקריעת ים סוף, דכתיב [שנאמר]: "הים ראה וינס הירדן יסוב לאחור" (תהילים קיד, ג). מתן תורה, דכתיב [שנאמר]: "ההרים רקדו כאילים" (תהילים קיד, ד) וזהו התיאור המקובל בספרי נביאים למתן תורה, תחיית המתים, דכתיב [שנאמר]: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהילים קטז, ט), הבא לאחר "כי חילצת נפשי ממות" ומתפרש שלאחר המוות באה התחיה בארצות החיים.

חבלו של משיח, דכתיב [שנאמר]: "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד" (תהילים קטו, א). ואמר ר' יוחנן "לא לנו ה' לא לנו" וכל הפרק כולו ("למה יאמרו הגויים איה נא אלוהיהם" וגו') — זו תקופת שעבוד מלכיות והפדות מהן. איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר ר' יוחנן: "לא לנו ה' לא לנו" — זו מלחמת גוג ומגוג שיבואו עלינו צרות ומלחמות רבות וננצל מהן.

רב נחמן בר יצחק אמר: עוד טעם יש באמירת ההלל הזה שאנו אומרים, מפני שיש בו מילוט נפשות של צדיקים מגיהנם, שנאמר: "אנה ה' מלטה נפשי" (תהילים קטז, ד). חזקיה אמר: עוד טעם יש, מפני שיש בו סיפור ירידתן של צדיקים, חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ועלייתן ממנו בנס.

ירידתן — דכתיב [שנאמר]: "לא לנו ה' לא לנו" ודבר זה אמר חנניה, "כי לשמך תן כבוד" — אמר מישאל, "על חסדך ועל אמתך" — אמר עזריה. "למה יאמרו הגוים איה נא אלוהיהם "אמרו כולן כאחד.

וכן יש בו רמז לעלייתן מכבשן האש, דכתיב [שנאמר]: "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה" (תהילים קיז, א— ב) ודבר זה אמר חנניה, שיש בו סיפור שבח והודאה על הנס שנעשה להם לעיני כל הגוים. "שבחוהו כל האמים" — אמר מישאל, "כי גבר עלינו חסדו" — אמר עזריה, "ואמת ה' לעולם הללויה" — אמרו כולן.

ויש אומרים: "ואמת ה' לעולם" המלאך גבריאל אמרו. והמעשה כך היה: שבשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני יחיד בעולמי והוא אברהם עדיין יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד ולכן ירד ה' עצמו והצילו. ולפי שהקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה וכל מי שעשה או רצה לעשות מעשה טוב הקדוש ברוך הוא משלם שכרו, על כן אמר לו לגבריאל: תזכה ותציל שלשה מבני בניו באותו אופן.

דרש ר' שמעון השלוני: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמו שר הברד לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש. אמר לו גבריאל: אין גבורתו של הקדוש ברוך הוא בכך כי אתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש ואין זה נחשב כנס גדול כל כך אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים את הכבשן