ומקשים: והרי האי מיבעי ליה לגופיה [פסוק זה נצרך לו לגופו] ללמד שהבאת העצים צריכה כהן! אמר רב שימי בר אשי: אשכחתיה [מצאתי את] אביי דהוה מסבר ליה לבריה [שהיה מסביר לו לבנו] שיטה זו של חזקיה, על ידי הברייתא הבאה. נאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'" (ויקרא א, ה) — ללמד כי שחיטה בזר כשירה. וכי מאין באת לפקפק בדבר ולחשוב ששחיטה זו פסולה, שבשל כך הוצרכת ללומדו מן הכתוב? — מכלל שנאמר: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם" (במדבר יח, ז), שומע אני שאף אחת מן העבודות אינה נעשית בזר ואפילו שחיטה, לכך

תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" (ויקרא א, ה), ללמדנו מקבלה (הקרבת הדם) ואילך הוא מצות כהונה, אבל כל מה שלפני קבלה ובכלל זה אף השחיטה, אינו מכלל מצוות הכהונה. וכן נאמר: "וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו ושחט את בן הבקר לפני ה'" (ויקרא א, ד-ה), ומתוך שסמך הכתוב את הסמיכה שמצוותה בבעלים שהוא זר, לשחיטה — בכך לימד אף על השחיטה שכשירה בזר. עד כאן לשון הברייתא.

ומדייק מכאן אביי: מכדי [והרי] מקבלה ואילך מצות כהונה, אם כן מה שנאמר לאחר מכן "ונתנו בני אהרן", למה לי? שהרי כיון שעבודה זו היא לאחר שחיטה מובן שהיא ממצוות הכהנים! על כן יש לומר כי לא הוצרך הדבר לגופו אלא למעוטי [למעט] הפשט וניתוח הקודמים לנתינת העצים, ולומר שנעשים אף על ידי זר.

ומקשים: ואכתי איצטריך [ועדיין הוצרך] הכתוב בנתינת עצים לגופו, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כיון דלאו [שאין] זו עבודה דמעכבא [שמעכבת] את הכפרה היא ולכך לא תיבעי [תצטרך] דווקא כהונה וגם זר יוכל לתת עצים על האש — קא משמע לן [השמיע לנו] שאף על פי כן בעי [צריכה] כהונה, ואין ללמוד מכאן למעט דבר אחר!

אלא עלינו לדחות מה שאמרנו תחילה, ולומר כי ההוכחה היא מהכא [מכאן]: נאמר: "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר" (ויקרא א, ח), מכדי [הרי]: מקבלה ואילך הן מצות כהונה, אם כן הדגשת הכתוב "וערכו בני אהרן", למה לי? מובן שבני אהרן עושים זאת! אלא בא כתוב זה למעוטי [למעט] הפשט וניתוח שאינם צריכים כהן.

ומקשים: ואימא למעוטי [ואמור שבא הדבר למעט] סידור שני גזירי עצים ולומר שמותר אף לזר לעשותו! ודוחים: מסתברא דיבחא דכותיה [מסתבר שזבח שכמותו] הוא ממעט. כלומר: כיון שהכתוב מדבר בענין עריכת הזבח בידי בני אהרן, בודאי התכווין למעט דבר הקרוב לו במהותו, וכגון הפשטתו וניתוחו הכשרים אפילו באחרים, ולא את סידור העצים שהוא נושא אחר.

ומקשים: אדרבה, יכולים אנו לומר סדור דכותיה [שכמותו] הריהו ממעט, שהרי עריכת הנתחים דומה לעריכת (סידור) העצים, ושמא בא הדבר ללמדנו שסידור נתחים נעשה על ידי כהנים בלבד, וסידור עצים יכול להיעשות אפילו בזר!

ודוחים: לא סלקא דעתך [אינו יכול לעלות על דעתך], כיון שאמר מר [החכם]: נאמר לאחר מצות קבלת הדם: "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה" (ויקרא א, יג), ופירשו חכמים כי זו הולכת אברים לכבש. והדגשת לשון "והקריב הכהן" בפסוק זה בודאי באה למעט ולהדגיש: כי הולכת אברים לכבש הוא דבעיא [שצריכה] כהונה, אולם הולכת עצים לא בעיא [אינה צריכה] כהונה. הא [הרי] תלמד מכאן כי סידור שני גזירי עצים שלא נתמעט — בעיא [צריכה] כהונה!

אם כן יכולים אנו לחזור לשאלה הראשונה "וערכו" למה לי? — אלא הרי זה בא למעוטי [למעט] הפשט וניתוח ולומר שנעשים אף בזר, וכפי שכבר רצינו להוכיח. הוכחה זו דוחים: ואימא הכי נמי לגופיה [ואמור פסוק זה כך גם כן לגופו בא], כדי ללמדנו שעריכת איברים על המזבח צריכה כהנים, שהרי אין עבודה זו מעכבת את הכפרה, וראוי היה להדגיש שאף על פי כן צריכה היא להיעשות בידי כהנים!

אלא עלינו לדחות מה שאמרנו, ונוכיח מכאן; נאמר: "והקטיר הכהן את הכל המזבחה" (ויקרא א, ט), למאי אתא [למה, לאיזה צורך הוא בא], שהרי לגופו אינו צריך, שהוא מעשה שלאחר קבלת הדם, אלא בא למעוטי הפשט וניתוח.

"והקריב הכהן את הכל המזבחה" (ויקרא א, יג) — זו הולכת אברים לכבש וגם כתוב זה בא למעט, וללמד: הולכת אברים לכבש הוא דבעיא [שצריכה] כהונה, הולכת עצים — לא בעיא [אינה צריכה] כהונה, הא [הרי] תלמד מכאן כי סדור שני גזירי עצים בעיא [צריכה] כהונה. "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" (ויקרא א, ז) נלמד לגופיה [לגופו], שצריך שתיעשה עבודה זו על ידי כהנים.

"וערכו" (ויקרא א, ח) מלמד שנעשה דווקא בידי שנים, שהרי בלשון רבים נאמר, ומיעוט רבים שנים. "בני אהרן" הרי שנים נוספים, "הכהנים" הריהו מוסיף עוד שנים אחרים — למדנו לטלה הקרבן שטעון ששה כהנים שיעלוהו למזבח — הבשר בחמישה, והקרביים באחד.

אמר רב המנונא: קשיא ליה [קשה לו] לר' אלעזר: האי [הרי זה] הפסוק הלא בבן הבקר המוקרב לעולה כתיב [הוא נאמר], והרי בן הבקר עשרים וארבעה כהנים בעי [צריך]! וניחא ליה [ונוח לו] שהוא עצמו מיישב את הקושיה הזו כך: בפסוק זה עצמו נאמר: "על העצים אשר על האש אשר על המזבח" (ויקרא א, יב), שאינו מלמד לכאורה דבר לגופו של קרבן, אלא בא לרמז: איזהו דבר שנאמר בו שיש להכין עבורו במיוחד עצים אש ומזבח, ואין מסתפקים בנמצא מן המוכן —