עשרה קידושין, שלשיטתו על כל טבילה יש צורך בשני קידושים. אלא לשיטת רבנן [חכמים] שאינם מצריכים קידוש בתחילה, אם כן תשעה קידושים בלבד הוו [היו]! ומשיבים: אמרי לך רבנן [היו יכולים חכמים לומר לך]: קידושא בתרא [הרחיצה האחרונה], כי פשיט [כאשר היה פושט] את בגדי הקדש ולביש [ולובש] את בגדי החול, עביד ליה התם [היה עושה אותה שם], שלדעתם כשהוא פושט את בגדי הקודש צריך הוא לקדש, ואילו ר' מאיר סבור שרק לפני לבישה עליו לקדש.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "ובא אהרן אל אהל מועד" (ויקרא טז, כג) למה הוא בא? הרי כבר סיים עבודתו בהיכל! אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה שהיו בקודש הקדשים. שכל הפרשה כולה של עבודת יום הכפורים נאמרה בתורה על הסדר כדרך שעושים אותה במקדש, חוץ מפסוק זה שלא נאמר כסדרו והיה צריך להיכתב לאחר הקרבת קרבן העולה (ויקרא טז, כד), כי הוצאת הכף אינה נעשית מיד אחר הכנסתה, אלא מפסיק באמצע בעבודות חוץ, ומחליף שוב את בגדיו. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] מדוע אכן צריך היה להפסיק בין עבודת היום להוצאת הכף והמחתה בענין הקרבת אילו ואיל העם, שלא כסדר הנכון?

אמר רב חסדא: גמירי [למודים היו] מפי המסורת כי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום. ואי [ואם] כסדרן של הפסוקים נעשות העבודות אם כן לא משכחת להו [אין אתה מוצא] אלא שלש טבילות וששה קידושין, טבילה אחת להקרבת תמיד של שחר ואחת בין התמיד ושאר עבודת היום, כולל הוצאת הכף והמחתה מקודש הקדשים, ואחת נוספת בין הוצאת הכף והמחתה מקודגש הקדשים לעשיית אילו ואיל העם והקרבת המוספים ותמיד של בין הערבים שבא לאחרים. ואילו על ידי שינוי הסדר, שלאחר שהכניס הכהן את המחתה לקודש הקדשים היה צריך לעבוד עבודה אחרת בחוץ, ואחר כך לחזור לקודש הקדשים כדי להוציא את הכף, ושוב לצאת וללבוש לצרכה בגדים אחרים, הרי שיש צורך בחמש טבילות.

תניא [שנינו בברייתא]: אמר ר' יהודה: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום? תלמוד לומר: "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם" (ויקרא טז, כג-כד), הא [הרי] למדת [הרי] מכתוב זה שכל המשנה מעבודה לעבודה מעבודת פנים בקודש הקדשים לעבודת חוץ טעון טבילה, ולפי סדר העבודות חמש טבילות הן.

אמר רבי: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום — שנאמר: "כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם" (ויקרא טז, ד), הא [הרי] למדת מכתוב זה שכל המשנה מעבודה הנעשית בפנים לעבודה הנעשיץ בחוץ — טעון טבילה. ואומר כתוב זה: "בגדי קדש הם", ללמד כי הוקשו (הושוו) כל הבגדים כולן זה לזה, שכשם שטובל לבגדי לבן כך טובל הוא לבגדי זהב.

וחמש עבודות הן: הקרבת תמיד של שחר נעשית בבגדי זהב, עבודת היום בפר ובשעיר שלאחר מכן נעשית בבגדי לבן, ואחר מקריב את אילו איל האשם ואת איל העם בבגדי זהב, לאחר מכן הריהו מכניס לקודש הקדשים כף ומחתה בבגדי לבן, ויוצא ומקריב תמיד של בין הערבים בבגדי זהב, ומוציא את הכף בבגדי לבן.

ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין (רחיצת ידים ורגלים)? תלמוד לומר: "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם ורחץ את בשרו במים" (ויקרא טז, כג-כד) וכן נאמר: "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו" (ויקרא טז, כד), הרי לך רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה.

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: קל וחומר הוא; ומה במקום שאין טעון טבילה, שמן התורה אין הכהן צריך לטבול לפני שנכנס לעבוד עבודה במקדש, אולם בכל זאת טעון קידוש ידים ורגלים לפני העבודה, מקום (יום הכיפורים) שטעון טבילה לכל החלפת בגדים, אינו דין שטעון אף קידוש.

אולם קל וחומר זה ניתן להדחות: אי [או] אולי תאמר מה להלן, לפני שאר עבודות במקדש צריך רק קידוש אחד, אף כאן בעבודת היום אין צריך אלא קידוש אחד בלבד? תלמוד לומר: "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש" (ויקרא טז, כג), מה תלמוד לומר: "אשר לבש" והרי אין מילים אלה מלמדות אותנו מאומה, כי כלום אדם פושט תמיד אלא מה שלבש! אלא מילים יתירות אלה באו ללמדנו כי יש להקיש (להשוות) פשיטה ללבישה, ולומר: מה לצורך לבישה טעון קידוש — אף לצורך פשיטה טעון קידוש. ומעתה באים לברר את שיטת ר' יהודה שהוזכרה קודם.

אמר ר' יהודה: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום תלמוד לומר: "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם ורחץ את בשרו במים במקום קדוש" (ויקרא טז, כג-כד), הא [הרי] למדת מכאן שכל המשנה מעבודה הנעשית בפנים לעבודה הנעשית בחוץ — טעון טבילה. ושואלים: אשכחן [מצאנו ראיה מכאן] שכאשר משנה הכהן מבגדי לבן לבגדי זהב טעון הוא טבילה, אולם כשמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן מנין שאף לכך טעון טבילה?