var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=110891;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("110872","היקף חצי מעגל עבה","אביגדור","02/09/26 18:45","571","117"),new MostViewed("110870","מהות הסוגיה","גלעדפיט","02/09/26 07:45","55975","115"),new MostViewed("110876","המחלוקת לגבי האסקופה והמשקוף","עלי","03/09/26 11:52","209","110")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("110891","0","מתחילים &quot;ראשית הגז&quot; בראש השנה","08/09/26 08:08","כו אלול","תשפ&quot;ו","08:08","לינקוש","<b>בראש</b> השנה (כאשר כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון - כבני אמרנא [<b>כבשים</b>]),<br />נתחיל ללמוד את פרק <b>ראשית </b>הגז (שאינו נוהג אלא ברחלות [<b>כבשה</b>])<br /><br />אולי יש כאן תזכורת: לאחר שהאדם עומד בדין ומבקש חיים, פרנסה וברכה, עליו לזכור שהברכה שקיבל אינה רק שלו. מן ה״גז” - מן הרווח, התוצרת והשפע - נותנים את ה״ראשית”. הזכות לעמוד לפני ה׳ כיחיד כרוכה גם באחריות לראות את הזולת ולחלוק עמו את הטוב.<br /><br />(אם מישהו מכיר מקור המצביע על קשר פנימי בין ראש השנה לראשית הגז - אשמח שישתף)","58","","0","True","True","False","","18","172.70.153.182","0","0","חולין|קלה ע&quot;א",""),new Message("110892","110891","תגובה ראשונה שקיבלתי בפרטי","08/09/26 08:23","כו אלול","תשפ&quot;ו","08:23","לינקוש","תגובה ראשונה שקיבלתי בפרטי, עם ציון העובדה שהמקורות לא נבדקו:<br /><br />קלוד:<br /><br />א. המשנה הראשונה במסכת ראש השנה כבר עוסקת במתנות מן הצאן<br /><br />&quot;ארבעה ראשי שנים הם... באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי&quot; (ר&quot;ה א,א). כלומר עוד לפני שהמשנה מגיעה ליום הדין, היא קובעת שראש השנה הוא נקודת ההתחלה של חובת הנתינה מן העדר. הרעיון שלך אינו רק מוסר השכל — הוא ממש המבנה של הפרק הראשון במסכת: &quot;ראש שנה&quot; פירושו הרגע שבו מתחילה מחויבות לתת.<br /><br />ב. &quot;כבני מרון&quot; — ודווקא לפי הצד של מעשר בהמה<br /><br />הגמרא (ר&quot;ה יח ע&quot;א) מביאה שלוש הצעות: כבני אמרנא, כמעלות בית מרון, כחיילות של בית דוד. רש&quot;י מפרש את &quot;כבני אמרנא&quot; — כבשים שמונים אותם אחד־אחד ליציאה בפתח צר, כדרך שמונים למעשר בהמה. וכך גם ב&quot;ונתנה תוקף&quot;: &quot;כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו&quot; — לשון שאולה ישירות ממעשר בהמה (&quot;כל אשר יעבור תחת השבט&quot;, ויקרא כז,לב).<br /><br />אם כן, הדימוי של יום הדין לקוח מעולם המתנות. ומכאן חידוד לדבריך: מן הצאן באות שתי נתינות — הבהמה עצמה (מעשר בהמה) ותוצרתה (ראשית הגז). ביום שבו אנחנו עוברים כצאן, מזכירים לנו שגם מה שאנחנו וגם מה שאנחנו מייצרים אינם שלנו לבדנו.<br /><br />ג. &quot;ראשית&quot; — התכונה של ראש השנה עצמו<br /><br />ראשית הגז היא אחת ממתנות ה&quot;ראשית&quot;: ראשית הדגן, ראשית העריסה, ראשית הגז. העיקרון בכולן אחד — הראשון מקדש את השאר, ולא נותנים את הנשאר אלא את הפותח. רש&quot;י על &quot;בראשית&quot; מביא שהעולם נברא &quot;בשביל ישראל שנקראו ראשית&quot; (ירמיהו ב,ג). ראש השנה הוא ה&quot;ראשית&quot; של הזמן — היום שמעניק תוקף לכל השנה, כשם שהגיזה הראשונה מתירה את כל הצמר.<br /><br />מכאן שהחזרה על &quot;ראשית&quot; אינה מקרה לשוני: גם היום הראשון של השנה נמסר תחילה, ורק אחר כך מותרת השנה לשימושנו.<br /><br />ד. הצמר, האיל והכפרה<br /><br />ראשית הגז נוהגת ברחלים ולא בעיזים — הגמרא ממעטת שיער שאינו קרוי &quot;גז&quot;. והצאן הוא בדיוק בעל החיים של היום: שופר של איל, זכר לעקידה (ר&quot;ה טז ע&quot;א). ואותו חומר עצמו, הצמר, הוא סמל הכפרה: &quot;אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו&quot; (ישעיהו א,יח) — ובפועל, לשון של זהורית שהלבינה ביום הכיפורים (יומא ו,ח). האיל נותן לנו את קול הזעקה, ואת הצמר שממנו מתחילה הנתינה.<br /><br />ה. טעם המצווה — בדיוק מה שכתבת<br /><br />ספר החינוך מנמק את ראשית הגז בכך שיישוב דעתו של אדם מתרחב ברווח, ועליו לזכור שהכול מאת ה', ושהמשרתים לפניו מתפרנסים מן הראשית של אחרים. זהו ממש המהלך שהצעת: אדם עומד בדין ומבקש שפע — והמצווה מלמדת שהבקשה מחייבת. &quot;וחתום לחיים טובים&quot; אינו חוזה פרטי.<br /><br />ו. ורמז אחד, בתורת דרש<br /><br />&quot;תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה&quot;. השורשים שונים (גז&quot;ז מול גז&quot;ר), אבל הצליל אינו מקרי לדרשן: מן הגז — מן הצמר שגזזת — נולד הביטול של הגזרה. וכן בעצם הגזיזה: אין בה נזק לכבשה, אלא הסרת הצמר הישן כדי שיצמח חדש. &quot;תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה&quot; — והראשית של הצמיחה החדשה, היא שנמסרת.","58","","0","True","True","False","","7","172.70.153.182","0","110891","חולין|קלה ע&quot;א",""),new Message("110893","110891","תגובה נוספת","08/09/26 08:33","כו אלול","תשפ&quot;ו","08:33","לינקוש","<a target='_blank' rel='nofollow' href='https://www.sefaria.org.il/Likutei_Halakhot%2C_Yoreh_Deah%2C_Laws_of_First_Shearings.4.3.1?lang=he'>ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות ראשית הגז ד׳:ג׳:א׳:</a><br /><br />וְזֶה בְּחִינַת רֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁצְּרִיכִין לִתֵּן לְהַכֹּהֵן. כִּי הַכֹּהֵן הוּא אִישׁ חֶסֶד בְּחִינַת מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא שֶׁמְּלַמֵּד תָּמִיד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּיִשְׂרָאֵל הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת שְׂעָרוֹת הַנַּ&quot;ל. שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא זְכוּת אֲפִלּוּ בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים. כִּי בְּכֻלָּם נִמְצָאִין כַּמָּה שְׂעָרוֹת טוֹבוֹת מַה שֶּׁמַּמְשִׁיכִין עַצְמָן כַּמָּה פְּעָמִים מֵרַע לְטוֹב כְּחוּט הַשַּעֲרָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׂעֲרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁנֶּאֱמַר עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ&quot;ל. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לִתֵּן לְהַכֹּהֵן רֵאשִׁית הַגֵּז מֵהַצֶּמֶר כְּדֵי לִתֵּן לְהַכֹּהֵן רֵאשִׁית הַגֵּז מֵהַצֶּמֶר כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת הַצֶּמֶר בְּשָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׂעָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת כַּנַּ&quot;ל, הַיְנוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חֲסָדִים עַל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַשְּעָרוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָא בָּהֶם מַה שֶּׁכָּל אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם כְּחוּט הַשַּעֲרָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ&quot;ל. וְזֶהוּ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ כִּי בוֹ בָּחַר ה' לַעֲמֹד לְשָׁרֵת וְכוּ', כִּי עִקַּר הַשֵּׁרוּת שֶׁל הַכֹּהֵן הוּא בַּקָּרְבָּנוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינוֹת הַשְּעָרוֹת הַנַּ&quot;ל. שֶׁעַל יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ מִתְרַצֶּה לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹחֵל עֲוֹנוֹתֵיהֶם בִּבְחִינַת חוּט שֶׁל צֶמֶר שֶׁמַּלְבִּין הָעֲוֹנוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּנַּ&quot;ל. וְהַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד עוֹסֵק בָּזֶה. וְעַל כֵּן מַגִּיעַ לוֹ רֵאשִׁית הַגֵּז וְכַנַּ&quot;ל:","58","","0","True","True","False","","7","172.70.153.182","0","110891","חולין|קלה ע&quot;א","")];var iTotalPages=874;var SeverTime;fInitTree();getPersist(69259);