var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=23430;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("למי שלא לומד דף יומי","http://daf-yomi.com/forums/Message.aspx?id=31807")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","45"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","28")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("23430","0","יקר בעיני השם המוותא לחסידיו","28/09/12 08:25","יב תשרי","תשע&quot;ג","08:25","הודו_כי_טוב","<span class='bordeaux'><b>חכימת כולי האי ? יהבי ביה עינייהו ושכיו</b></span><br /><br />הוא היה חביב אליהם וברכו אותו שהחיינו הוא נתן להם כבוד של רבבות עם<br />והקפידו אליו<br />כשדרשו בפני רב המברך והלועג התחייבו מיתה למרות שהוא (רק)  גער בשניהם<br />כן עלי רצה לחייב את שמואל<br /><br />חוסר כבוד / כבוד ייתר הפתרון <b>נח נפשיה</b><br /><br />בהודעה פרטית לרב המכריע לפני כשבועיים (והוא מרשה לי לצטט אותו)<br />כתבתי &quot;היום ההורים שולחים ילדים שובבים למיטה פעם הרבנים היו שולחים את תלמידהם למיתה&quot;<br /><br />הרב המכריע גער בי איך אני שם בחד מחתא את האנשים של פעם אם האנשים של היום וכן שלא מדובר במעשה שובבות אלה במרידה ועזות מצח שדינה מיתה<br />בידי שמיים<br />(הוא ניסח את זה קצת אחרת)<br /><br />אבל זה כל הזמן חוזר על עצמו כל הזמן דין קשה מנשוא<br />ומה קרה לאנשים האלה אחר כך כשהם עלו לבית דין של מעלה ?<br />קיבלו עוד עונש ?<br /><br />עוד קושיה על אותו האיש בעמוד הקודם שקיבל &quot;רשיון להרוג&quot; אחרי שהתרפס למלכות פרס בשקרים :<br />האם זה מוסרי ללעוג  לאנשי מלכות שנתנו תפקיד רשמי לאדם והוא מכנה אותם בשר חמורים בשרם ?<br />דרך אגב לכל מילה יש משמעות כתוב בשרם ומה עם נשמתם ? או לפחות נפשם ?","207","","4230","True","True","False","","1010","46.117.14.249","0","0","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("23438","23430","על ראשון ראשון","28/09/12 11:22","יב תשרי","תשע&quot;ג","11:22","ינון","בס&quot;ד<br /><br />ראשית, יש להבין את המושג &quot;נתינת עיניים&quot;. אמר רשב&quot;ג: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - או מיתה או עוני. לענ&quot;ד יש בביטוי זה יותר מסתם לטישת מבט (שהרי בעמוד הקודם רב ששת - שהיה סומא - נתן עיניו באותו מין שהקניט אותו). אולי מדובר בפליאה ותמיהה והביטוי מבטא עיון ממושך במהותו של אותו אדם שגרם לנתינת העיניים.<br /><br />אין לי ספק שכל אותם חכמים שנאמר עליהם שנתנו עיניהם במישהו וגרמו לו כך, לא התכוונו לעשות זאת. אבל כוח יש בה בעין, שהיא עלולה להזיק. משום כך יש חשש לעינא בישא, וחששו חכמים למריאת עין.<br />יש ביאור יפה של המהר&quot;ל לגבי העין בחידושי אגדות על מאמר הגמרא בע&quot;ז כ: &quot;אמרו עליו על מלאך המוות שכולו מלא עיניים&quot;.<br /><br />לגבי המקרה המסויים כאן, שמעתי פעם מהרב שבתי סבתו הסבר על כך: ר' חנינא בריה דרב איקא היה בקי בחכמת הפרצוף וידע שעל רב פפא ועל רב הונא בריה דרב יהושע שורה שכינה כמו על 60 ריבוא, אך זהו דבר שהשתיקה יפה לו ולא רצה הקב&quot;ה שיתגלה, וכיוון שר' חנינא בריה דרב איקא גילה זאת, מת (שהרי אפשר היה שייעני מנתינת עיניהם, אבל כאן ה' רצה שימות).<br /><br />וכמו כן, אין לי ספק שאם הגיע דבר זה לאזניהם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע והבינו שזה בגלל נתינת עיניהם בו - שהצטערו על זה עד סוף ימיהם.<br /><br />רב שילא - לענ&quot;ד, אם בגמרא הוא מוזכר כ&quot;רב שילא&quot;, לא ראוי לכנותו אותו האיש&quot; (כינוי שהגמרא מדביקה דווקא לרשע שאיתו היה לו עסק) - הלקה אדם על שנשא מצרית, שהרי עבר על לאו והתחייב מלקות. הוא לא &quot;התרפס&quot; למלכות כדי לקבל מתנות. אותו רשע העליל עליו עלילות והוא נאלץ לומר את הדברים הללו כדי להנצל מהסכנה בה היה נתון. ומכיוון שנאלץ לומר דברים כאלה, חזר ואמר &quot;לך ה' הגדולה וכו'&quot; כדי לקבל עליו עול מלכות שמים מחדש. הוא לא התכוון להתחנף ולקבל פרסים. הפרס בא לו ממילא.<br />ועוד- לא נתנו לו &quot;רשיון להרוג&quot;. נתנו לו רשיון לדון, ולא היה בו ממש, שהרי כבר דן גם בלי רשיון.<br />ועוד- רב שילא לא כינה את המלכות 'חמורים'. ראשית - זה פסוק, הנביא מכנם כך. ושנית- אותו רשע נשא מצרית, מכאן הכל התחיל. אותה כינה רב שילא 'אתון', ובצדק.<br />אותו רשע התכוון להעליל עליו שוב ולומר למלכות שהוא כינה אותם כך.","301","","4230","True","True","False","","495","132.69.229.230","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("23467","23430","לא לחינם מתפלל בכניסתו לבית המדרש!!!","30/09/12 06:12","יד תשרי","תשע&quot;ג","06:12","קותי","ישנה הפנייה לב&quot;ב יד ע&quot;א עם סיפור דומה נוגע ללב<br /><br />כרגיל אנחנו תופסים את הפרשנות הכוחנית של הביטוי נתן בו עיניו וכו' כי אנחנו אוהבים כוח ומזדהים עם כוח <br /><br />אולי צריך להסתכל על ה-&quot;נח נפשיה&quot;! מדוע הוא מת?<br /><br />בגלל שהאדם קץ בחייו אם זאת רמת הקנאה שפעולה חיובית שעשה מעוררת  אצל חביריו לאמונה בניגוד גמור למה להיה צריך להיות. <br /><br />מישהו שאל בפורום ומה היה אחר כך? <br /><br />(כו) <b>גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב</b> משלי פרק יז <br /><br />דכתיב +משלי י&quot;ז+ גם ענוש לצדיק לא טוב, <b>אפילו במיני לא איבעי ליה למימר הכי.</b>  סנהדרין דף קה עמוד ב <br /><br />אנא ענישתיה - כל אחד מהן היה מתאונן שעל ידו מת רב אדא משום דאמרינן בשבת בפ' שואל (דף קמט:) כ<b>ל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (משלי יז) גם ענוש לצדיק לא טוב אלא רע וכתיב (תהלים ה) לא יגורך רע </b>תוספות מסכת בבא בתרא דף כב עמוד א <br /><br />כדרכו של תלמוד אין הוא פורש את היריעה כולה במקום אחד ונותן לנו להשלים","217","","4228","True","True","False","","243","89.139.168.164","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47381","23430","אולי &quot;שכיב&quot; זה שנפל למשכב לזמן מה","01/01/17 16:11","ג טבת","תשע&quot;ז","16:11","אליעזר מ ש","","610","","2674","False","True","False","","227","147.236.34.10","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("23441","23438","תוספת","28/09/12 12:13","יב תשרי","תשע&quot;ג","12:13","דוד כוכב","גדולה מזו, במסכת בבא בתרא דף יד ע&quot;א <br />&quot;רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא, ולא איתרמי ליה אלא חד. רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה, יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה&quot;.<br /><br />ובמסכת תמיד דף לב ע&quot;א: <br />&quot;אמר להן: מה יעביד איניש ויחיה? אמרו ליה: ימית עצמו.<br />מה יעביד איניש וימות? יחיה את עצמו.<br />אמר להן: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? אמרו: יסני מלכו ושלטן&quot;.<br />ופירש המפרש:<br />&quot;יחיה את עצמו - יגבה את עצמו ומתוך כך יתנו בו הבריות עין רעה ויקנאו בו וימות. ולימדוך חכמים שאדם הרוצה שיחיה ישפיל את עצמו וירחמו עליו הבריות ויחיה שנים הרבה ומגאוה ימנע את עצמו שלא יקצרו ימיו וימות בלא עתו.<br />יסנא מלכו ושלטון - ויתקבלו דבריו ויאהבו אותו אבל אדם רגיל לדבר עם מלכים ושרים מקנאים בו בני אדם ומתוך כך שונאים אותו ואת מעשיו.<br /><br />העולם הזה מסוכן, לכן אמרו במסכת סנהדרין דף יד ע&quot;א ודף צב ע&quot;א:<br />&quot;אמר רבי אלעזר: לעולם הוה קבל {=אפל, שפל, עניו} וקיים&quot;.","125","","4230","True","True","False","","137","95.86.113.76","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47385","47381","ראיות ש&quot;שכיב&quot; משמעו מת:","01/01/17 21:46","ג טבת","תשע&quot;ז","21:46","דוד כוכב","מסכת ברכות דף יח ע&quot;ב<br />אמרה לה: חברתי, הניחיני, דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים. אלמא ידעי! - דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו. <br /><br />מסכת ברכות דף נו ע&quot;א<br />אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך. <br /><br />מסכת שבת דף נט ע&quot;ב<br />אם איתא דרבי חנינא שכיב - לוי לרבי אפס מיכף הוה כייף ליה. <br /><br />מסכת שבת דף קלו ע&quot;א<br />בגו תלתין יומין שכיב. יתיב קמתאביל עילויה. <br /><br />מסכת שבת דף קנב ע&quot;א<br />ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין <br /><br />מסכת מגילה דף ו ע&quot;א<br />והא כי שכיב איניש הכא, התם ספדי ליה הכי <br /><br />מסכת מגילה דף י ע&quot;ב<br />הא שכיב נדב ואביהוא. <br /><br />מסכת מגילה דף כח ע&quot;ב<br />שכיב. אתו ואמרו ליה לרב נחמן: ליספדיה מר<br /><br />מסכת מועד קטן דף יז ע&quot;א<br />שכיב. עיילוהו למערתא דחסידי <br /><br />מסכת מועד קטן דף כ ע&quot;ב<br />מר עוקבא שכיב ליה בר חמוה, סבר למיתב עליה שבעה ושלשים <br /><br />מסכת מועד קטן דף כב ע&quot;ב<br />נשיאה שכיב. אמר ליה רב חסדא לרב נחמן בר אמי: כפי אסיתא וקום עלה, ואחוי קריעה לעלמא. <br /><br />מסכת חגיגה דף ה ע&quot;א<br />שכיב אדזוטר, ואמר: אי בעי האי מרבנן הוה חיי. <br /><br />עד כאן - רק עד סוף סדר מועד.","125","","2674","True","True","False","","282","213.151.59.241","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47658","47385","יש גם: &quot;שכיב מרע&quot;","17/01/17 10:18","יט טבת","תשע&quot;ז","10:18","אליעזר מ ש","שמשמעו מי שחולה והורע מצבו מאד ונוטה למות . &quot;שכיב &quot;-משמע שוכב, והתוספת &quot;מרע&quot; משמע שהורע מצבו. ולכן &quot;שכיב&quot; משמעו יכול להיות שנפל למשכב . לדעתי עלינו לפרש הגדות הש&quot;ס בדרך מתקבלת על הדעת,וכמובן וכידוע זו לא רק דעתי . וכיון שהאיסור החמור ביותר של :&quot;לא תרצח&quot; נאמר גם על ידי גרמא - כידוע . לא מסתבר כלל וכלל לחשוב שחז&quot;ל כביכול &quot;הוציאו להורג&quot; על ידי גרמא כל מיני אנשים בגלל סיבות לא מובנות. הרי לדוגמא כאן, האיש החכם מאד הזה אמנם היה קצת זחוח דעת ,האם זו סיבה חלילה &quot;להוציאו להורג&quot; . ולכן מסתבר לפרש שגרמו לו ליפול למשכב לזמן מה כדי שיבין לתקן את דרכו. גם במקומות שכתוב:&quot;נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות&quot; אני נוטה לפרש בכל מיני מקומות או בחלק ניכר מהם, שהכוונה לביטוי מליצי כעין :&quot;הוציא לו את הרוח מהמפרשים&quot;, כלומר גרם לו לחשוב אחרת או לשפר את דרכו. וידוע שה' הוא רחום וחנון ורב חסד ואמת ואנו מצווים ללכת ככל האפשר בדרכיו . וגם ידוע מה שכתוב במשנה מסכת סנהדרין, שסנהדרין שהורגת אחת לשבוע (שבע שנים) נקראת קטלנית. ושם במשנה: רבי אלעזר בן עזריה אומר אחת לשבעים שנה, רבי עקיבא ורבי טרפון אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם וכו' -הכוון ברור. וידועים דברי הרמב&quot;ם בהלכות שבת בהקשר של הדת לחלל שבת להציל חיי אדם, שכל התורה כולה רחמים וחסד לעולם. וכנראה שחז&quot;ל &quot;נתנו עיניהם&quot; וממש גרמו למישהו למות, רק במקום של רוצח אכזר שמגיע לו לנקום בו, או במקום שיש רודף שיש להגן על הכלל מפניו ואין שום דרך אחרת. [או איזה גוי רע ואכזר]","610","","2658","True","True","False","","172","147.236.34.10","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47839","47385","שכיב מרע משמעו מת","22/01/17 22:42","כד טבת","תשע&quot;ז","22:42","יאירה","או גוסס.<br />יעוין במסכת ב&quot;ב בפרק יש נוחלין","192","","2653","True","True","False","","235","62.0.119.104","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47659","47658","הם לא אלו שהמיתו בידים","17/01/17 10:52","יט טבת","תשע&quot;ז","10:52","דוד כוכב","ה' הוא שהמית, חכמים רק נתנו את עיניהם, ואינו גרמא במעשה.<br /><br />אי אפשר להסביר שאינו מיתה ממש, כגון במסכת מעילה דף יז ע&quot;ב:<br />&quot;ואחריו מי ילך - ר&quot;א בר ר' יוסי. אמר להם רבי יוסי: ואילו היה אבא חלפתא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להם ר' שמעון: אילו היה יוחאי אבא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא מסתפינא. קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה. כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר: וזה לכם הטמא. אמר ליה ר' שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו&quot;.<br /><br />אף שאסור להמית מכל נימוק שהוא, מותר להתפלל שימות כגון משום רחמים. (וכדברי הר&quot;ן במסכת נדרים דף מ ע&quot;א, דלא כציץ אליעזר שחלק עליו).<br />מסכת ברכות דף י ע&quot;א: &quot;הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו&quot; (ולא טעה בעצם איסור רציחה).<br />מסכת תענית דף כג ע&quot;א: &quot;בעי רחמי ומית&quot;. (חוני המעגל).<br />מסכת כתובות דף קד ע&quot;א: &quot;שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא], אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי&quot;.<br />מסכת בבא מציעא דף פד ע&quot;א: &quot;בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה&quot;. (רבי יוחנן).<br />(יונה ד, ג) וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.<br />(מלכים א יט, ד) וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. (אליהו הנביא).","125","","2658","True","True","False","","189","212.76.103.44","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47661","47658","אתה מבלבל בין שם לבין פועל","17/01/17 12:03","יט טבת","תשע&quot;ז","12:03","Almuaddib","&quot;<b>שִׁכיב מרע</b>&quot; - זה ביטוי שלם, &quot;נעול&quot;, והוא שם תואר לאדם. <br /><br />&quot;<span class='bordeaux'><b>שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחים...</b></span>&quot; - נושא ההלכה הוא אותו שכיב מרע, שהוא השוכב על ערש דווי. הגוסס.<br /><br />לעומת זאת, הפועל <i><b>שָׁכיב</b></i>, משמעותו שכב, ובהשאלה - מת. נפטר. נלב&quot;ע.<br /><br />&quot;<span class='bordeaux'><b>כי שכיב רבי ישמעאל פתח עליה ההוא ספדנא...</b></span>&quot;  וכי בכדי ספדו ספדנייא וקברו קברייא?!<br /><br /><br />======<br /><br /><b>שכיב </b>בארמית, משמעותו כמו <b>שכב </b>בעברית. משתמשים בו גם לשכיבה לשינה, גם כלשון נקיה לאישות - וכן לגבי מיתה. <b>שכיב מרע,</b> הוא אותו אחד השוכב לא לרצונו, אלא בשל מצבו הבריאותי. הוא שוכב בשל <b>מרע</b>.<br /><br />ודוק, אינו שוכב מן ה<b>רע</b>, אלא מן ה<b>מרע</b>. האות מ' כאן אינה מ' השימוש, אלא חלק מהמלה עצמה. אותה מלה המוכרת יותר בשימוש ברבים בתוך הביטוי <b>מרעין בישין</b>.","107","","2658","True","True","False","","205","82.81.160.69","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב",""),new Message("47716","47661","יש מילים בחז&quot;ל בכמה משמעויות","18/01/17 14:08","כ טבת","תשע&quot;ז","14:08","אליעזר מ ש","כגון זיקין בברכות זה כוכבא דשביט ובבבא מציעא קז זה רוחות . כך שכיב יכול להיות או מת או נפל למשכב.   הרעיון, שכאילו חז&quot;ל גרמו בכוונה למישהו למות בגלל שהוא היה רק קצת חוצפן, או זחוח דעת, או משהו מעין זה, לא מתקבל על הדעת.וגם בשוגג, הרי ה' לא מביא תקלה על ידי הצדיקים...","610","","2657","True","True","False","","241","147.236.34.10","0","23430","ברכות|נח ע&quot;ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82534);