var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=29949;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("ברוכים הבאים לפורום פורטל הדף היומי","")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","71"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","62"),new MostViewed("107084","מי שמלווה כסף בריבית לא יקום בתחיית המתי","לינקוש","28/04/24 18:14","58","55")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("29949","0","סמוך לווסתה","01/09/13 03:19","כו אלול","תשע"ג","03:19","דוד כוכב","האם למעוברת יש וסת?
אימתי צריך אדם לשמח את אשתו?
האם יש שני זמנים שונים הנקראים "סמוך לווסתה"?

על כך כאן.","125","","3897","True","True","False","","728","164.138.120.149","0","0","פסחים|עב ע"ב",""),new Message("30117","29949","תגובות מאירקה15 ברוטר אברכים","08/09/13 01:58","ד תשרי","תשע"ד","01:58","דוד כוכב","מאירקה15
אם סמוך לויסתה מוסב על דברי רבא לא מובנת שאלת הגמ' מנוגע ליבימתו
וגם אין משמעות לבזיז או לא שהרי סו"ס בא על נדה ומתעסק בעריות חייב
ואגב,רק לאחר שלושה חודשים נחשבת מעוברת למסולקת דמים(נדה ח ע"ב)

אני
ראה שוב, יש תיקון גירסא בדקדוקי סופרים, והשאלה איירי אלעיל
למה הקושיה על מתעסק בעריות אינה גם לפירוש רש"י?

כמובן דאיירי אחר ג' חודשים, גם הגמרא דידן איירי אחר ג' חודשים אחרת לא ידוע וברור כלל שהיא מעוברת.

מאירקה15
אין סיבה להקשות מיבמתו כל עוד שם(בניגוד לאשתו) הוא טועה בדבר מצווה
וזו גם הסיבה שלא קשה על רש"י ממתעסק בעריות שהרי לפרושו מדובר כעת במי שבמזיד בא על אשתו או יבמתו סמוך לוסתה ולכן אינו טועה בדבר מצוה

הריון לא מוחזק עד ג' חודשים אבל האשה יודעת קודם ולכן במצב כזה לא מקיים בביאה מצוות פרו ורבו

אני
גם ביבמתו הוי עבירה כשהיה לו לשאול
ועוד קשה לרש"י דכיון שהעמדנו במשמח את אשתו בדבר מצוה והיינו כפירושו ברואה שמתאוית, הרי זה כיוצא לדרך וחייב גם בשעת ווסתה לשיטתו.

גם האשה עצמה אינה יכולה לדעת טרם ג' חודשים (בלא בדיקה רפואית, והוי מעשים שבכל יום). וכל שהאיש אינו יודע הריהו מתעסק בדבר מצוה.

מאירקה15
ביבמתו גם כשהיא נדה קיימת מצוות יבום(ועיין תוד''ה באשתו)
מפורסמים דברי הגר"ח(פ"ד מאסו"ב) שגם אם וסתות דרבנן סו"ס מכיוון שידע שצריכה לראות וטעה וסבר שיכול להספיק לבעול חייב חטאת (וברור שאין מצווה בביאה זו ,אלא רק בגוונא שברי לו שיכול להספיק ואז גם האיסור הוא רק דרבנן אם וסתות לאו דאורייתא)

בשבוע 14-15 להריון אשה מסוגלת לדעת מעצמה

אני
מאי שנא
ביבמתו אמנם קנה, אך זו מצוה הבאה בעברה ואין זה אלא מנאץ.
ואת"ל שמ"מ גם מצוה יש, אם כן גם באשתו סוף סוף שימח אותה וקיים פו"ר (פעמים ומתעברת אז, תדע דאיכא בני נדה).

אשה מסוגלת לדעת מעצמה גם לפני כן אך אין בזה ודאות, וקרה לא פעם שלא ידעה עד ללידה. ואחר ג' חדשים הוי גלוי לעין כל. כריסה בין שיניה.

מאירקה15
מי לא איירי שלא נתעברה ולא ילדה ולא קיים פו''ר(בניגוד ליבמתו שכן ייבם)ולכן חייב
אשה עלולה לטעות ולא לדעת אך במקרים אחרים ניתן גם לדעת בוודאות
ויעויין בשו"ת רעק"א (סי' פט) שכתב שניתן לדעת ע"י בדיקת נשים קודם לג' חודשים ולכן לידה לאחר ו' חודשים מהבדיקה לא הווי ככלו לו חודשיו

ובאגרות משה (יור"ד ג נב)שכתב (שבדורנו שנשתנו הטבעים) ניתן להסתמך על ידיעתה קודם ג' חודשים להחשיבה כמסולקת דמים

אני
אין סוגיית הגמרא כך
מסקנת הגמרא להעמיד בסמוך לווסתה היתה דוקא בעקבות קושיה שבטענתה שלא ניתן להעמיד באשתו מצב שלא יקיים לא פו"ר או עונה/שמחת אשתו.
ולפי מה שפירשתי אה"נ זהו תירוץ הגמרא שלא תמיד יש מצוה באשתו. ולפרש"י קשה הכיצד לא ענתה הגמרא כך.

מ"ש בשו"ת רעק"א הוא שאין ודאות שכלו ג' חודשים בשעת גילוי העיבור. אך מצד שני בדר"כ גם אין ודאות שקיים עיבור עד לג' חודשים.

האגרות משה איירי בזמה"ז, ואנן קיימינן אסוגיית הגמרא.","125","","3890","True","True","False","","139","164.138.120.149","0","29949","פסחים|עב ע"ב",""),new Message("30118","30117","המשך","08/09/13 01:59","ד תשרי","תשע"ד","01:59","דוד כוכב","מאירקה15
סברתי שאנו מתווכחים על ההוא אמינא
מהלך הגמ' בקיצור:
רבי יוחנן חילק בין אשתו שלא עביד מצווה ליבמתו שעביד

הגמ'(בלשון השניה) חילקה בין אשתו שאומנם חשב לעשות מצווה אך היה עליו לשאול לשפוד שלא יכל לשאול

ושאלה הגמ' מה בכך שלא שאל הרי סו"ס חשב לקיים פו"ר(תרצה במעוברת) או עונה(תרצה שלא בזמן)או לשמחה
ותרוצה של הגמ' הוא שמדובר בסמוך לווסתה והעובדה שלא שאל מונעת ממנו בכה"ג מלהחשב עוסק במצווה גם לו יצויר שיש כזאת(ואכן הגמ' שואלת שאפילו ביבמתו שודאי יש מצוה היה צריך לשאול)

וכבר כתבתי שלו לא הייתה מצווה היה מוגדר בכל אופן כמתעסק

ז"ל הרעק"א:"מ'מ י"ל דהכרה ע"י בדיקה מצוי גם קודם ג"ח"

ולשון הגר"מ פיינשטיין:"אשה שכבר ברור שהיא מעוברת ע"י הרגשתה בעצמה(או ע"י בדיקות הידועות לרופאים) אבל עדיין לא עברו ג' חודשים"

אני
ואז? מהי טענתך?
לשאלתך בהודעה 1 "וגם אין משמעות לבזיז או לא", התשובה היא שלפי מה שכתבתי שאלת הגמרא בסוף היא למה ביבמה פטור כבשפוד ולא חייב כבאשתו, הרי אם היה יודע שהיא טמאה, בודאי לא הוי מתעסק במצוה כיון שהיא באה בעבירה, וכיון שצריך לשאול אם היא טמאה הוי פושע ואינו כשאר תולה במצוה. ותירצה הגמרא שכיון דבזיז דומה לשפוד, שאין דרך לשאול כלל.

לשון הרעק"א: "מ'מ י"ל" הוא כמסתפק. ומסתבר שבאופן שהוברר שהיא מעוברת לפני ג"ח ה"ה דיש לסמוך ע"ז לענין סילוק דמים (וכעין דברי האגר"מ). שהרי לשון המשנה במסכת נדה דף ז ע"ב "מעוברת - משיודע עוברה", כלומר שיהא ידוע. ודברי הגמרא בדף ח ע"ב "וכמה הכרת העובר... שלשה חדשים", מה נפשך, או שהוא בדוקא שלפני כן אין שום הכרת עובר וידיעתו, או שהוא בסתמא וה"ה לפני ג"ח אם נבדקה.

ודברי האגר"מ איירי בזמה"ז כמ"ש בהמשך: "הוא מהדברים שנשתנו הטבעים זה איזה מאות שנה שתיכף משנתעברה פסקו דמיה, וידיעת רוב הנשים וכמעט כולן שחושבות ירחי עיבורן משעת הפסקת ראיית הדם בזמן וסתן בערך", הרי שידיעתן נסמכת על הפסקת הדם.","125","","3890","True","True","False","","93","164.138.120.149","0","29949","פסחים|עב ע"ב",""),new Message("30119","30118","המשך","08/09/13 01:59","ד תשרי","תשע"ד","01:59","דוד כוכב","מאירקה15
החילוק בין אשתו ליבמתו ברור מתחילת הסוגיא-כאן קיים מצווה וכאן לא
ובאשתו גם אם היה בזיז היה מחוייב חטאת ככל מתעסק בעריות

מפורש בנדה ט ע"א שהסיבה שנחשבת למסולקת דמים מג' חודשים היא שמאז ראשה ואיבריה כבדים עליה ולא בגלל שהוכר עוברה

אני
אבל עצם ההסבר ביבמתו לא היה ברור
אמנם כתב רש"י לפני כן בסוגיה: "ורבי יוחנן מאי שנא יבמתו - דפטור, ואף על גב דהוה ליה לשיולי", כלומר שדי בכך שעוסק במצוה בכדי לפטור; אך דברי רש"י אלו הם לפירושו בסוגיה ואינם מובנים מאליהם. הרי יש מקום לטעון שפושע כזה אינו נחשב לעוסק במצוה. וראיה שאמנם כך הוא, שהרי לעיל אמרה הגמרא לדעת האית דאמרי: "בההיא (שפוד) פטור. מאי טעמא? התם (באשתו) הוא דהוה ליה לשיולי, אבל הכא (בשפוד) דלא הוה ליה לשיולי - לא", הרי שלדעת האית דאמרי מציינים את החילוק בענין 'הוה ליה לשיולי' למרות שלכאורה (כפי שטענת) אין צורך בכך, די לרבי יוחנן בחילוק ששפוד הוא מצוה ואשתו לא!
ואמנם לפירושי אחר דנטיר לה עד הכא התפנתה עתה הגמרא לברר נקודה זו, ושואלת הגמרא לגירסה זו: "יבמתו נמי לישיילי" או: "יבמתו נמי איבעי ליה לשיולי" - כיון שהצרכנו בשפוד שאי אפשר לשואלו, למה ביבמה לא קיים צורך זה? ומתרצת הגמרא שאה"נ במקום שצריך לשאול נחשב לפושע, אלא שביבמתו בזיז. ולכן לתירוץ זה גם באשתו חייב אפילו במקום פו"ר ושמחתה, אא"כ הוא באופן דלא הוה ליה לשיולי.

ראשה ואיבריה כבדים הוא סיבת סילוק הדמים במעוברת. אבל העתוי המדוייק מכונה "משיודע עוברה" ולא "משייראה עוברה". לכן את"ל שפעמים נודע לפני כן, הרי שדברי הגמרא אודות ג' חודשים אינם אלא על דרך הכלל.

מאירקה15
האית דאמרי הוכרחו לחלק בין אשתו לשפוד שהרי בשניהם התכוון למצווה
ואדרבה ממהלך הגמ' מוכח שהגמ' ממאנת בחילוק זה וסוברת שבסתם עוסק במצווה או אפילו מתכוון למצווה גם אם הוי ליה לשיולי עדיין מוגדר כעוסק במצווה (ובאמת לא מצינו שבמקום שהיה לו את מי לשאול כגון במל בשבת יהיה חייב)
וגם למסקנה רק סמוך לוסתה שאני

מספקו של ר' ירמיה (בנדה ט ע"א) בראתה יום קודם להכרת העובר מוכח שאין זהות מוחלטת בין הכרת העובר לסילוק דמים(ויעוי"ש ברשב"א שבאמת הביא פירוש שהספק נובע מכך שהאם יודעת קודם להכרת העובר)

אני
באשתו לא נתכוון למצוה! לעומת בשפוד שנתכוון לקדשים
לגמרא ברור מתחילת הקושיה ועד למסקנה שלעומת יבמתו, באשתו מיירי שאין שם מצוה.
וכיון דקי"ל בעלמא כלישנא בתרא, כיצד ניתן לומר שהגמרא ממאנת בחילוק המוכח ללישנא בתרא? מ"ש שהגמרא "סוברת שבסתם עוסק במצווה או אפילו מתכוון למצווה גם אם הוי ליה לשיולי עדיין מוגדר כעוסק במצווה" זהו העולה רק לפירוש רש"י. וגם מ"ש "למסקנה רק סמוך לוסתה שאני" גם זה לפירוש רש"י.

בההיא דנדה ט' מבואר (ביחוד למסקנה) דראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה מתחיל רק בשעה שהוכר עוברה. אבל לא מבואר מהו 'הוכר עוברה' זה, או 'נודע' בלשון המשנה - האם נודע על ידה או נודע לכו"ע, אם דוקא בחודשים ובדקות או גם במראה ולא בבדיקות, או אפילו בתחושות בראייות ובהוכחות. והא דכל מדות חכמים כן הוא, במה תלו - אם בזמן, בה, או ברואים.","125","","3890","True","True","False","","125","164.138.120.149","0","29949","פסחים|עב ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82634);