var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=55569;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("זמני היום","http://www.daf-yomi.com/content.aspx?pageid=126")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","70"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","60"),new MostViewed("107082","תנורו של עכנאי: שאלת שני ימי ר"ח בגמרא","שי ואלטר","28/04/24 14:41","948","57")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("55569","0","עניין ביטול/בדיקת ומכירת חמץ","21/03/18 15:54","ה ניסן","תשע"ח","15:54","אור חדש","לקראת החג הבעל"ט הסבר קצר לעניין 'בדיקת חמץ ומכירתו'

להלן רצף של דברים מפורסמים מאד אך מאידך סידורם זה לצד זה עשוי להאירם באור חדש ובהיר מהרגיל:

התוה"ק אסרה החמץ בפסח באכילה. מלבד זאת ציוותה גם 'לא יראה וימצא' עליו.
ושאלו מה נשתנה משאר איסורי האכילה שבתורה שאין עליהם חומרא זו ואף לא על החמורים שבהם?
ותרצו שכיוון שכל השנה החמץ מותר עלול הוא יותר להכשיל את עמ"י באיסורו ולכן הרחיקה אותו התורה ביותר.

[תוספת ביאור- עיקר רצון התורה היה שלא נאכל חמץ בפסח אלא שראה הקב"ה שציווי זה עלול להכשיל חלילה הבריות מצד שקרוב מאד לטעות בין התר לאיסור גזרה חוכמתו להרחיק אותנו מהעברה וציווה בבחינת סייג לעברה להוציא החמץ מרשותנו וראייתנו, וכך לא נגיע בטעות לאכילה מצד שנשכח האיסור עקב היותו חריג במהלך השנה.
אומנם אין זה ציווי עצמי אלא רק בבחינת סייג מדאו' (כ'לא תקרבו לגלות ערווה למשל).

למאי נ"מ?
הנ"מ היא שהתורה הקפידה שלא יהיה בביתנו חמץ רק בשל המכשול שמעמיד בפנינו מצד הרגלנו בו כמזון של התר אך אילו היה ניתן לסמוך עלינו שלא נתבלבל בכך לא היתה התורה מצווה את 'בל יראה ובל ימצא'!
ומנין לי זאת?
מכך שיחד עם 'בל יראה' ציוותה התורה להשבית החמץ (ובכך פוקעים שני האיסורים הנ"ל) וניתן כעת להשאירו בבית ישראל.
ומהי אותה השבתה?
לפי חז"ל וכל הראשונים עד התוס' היה העניין 'לבטלו בליבו כאילו הוא עפר ואינו עוד מזון כלל'
כיצד זה מועיל, הרי החלטת הלב לא משנה המציאות (וכמעשה ביהודי והדג?) אלא שכלל לא התכוונה התורה לאסור המצאות מציאות של חמץ בביתנו אלא רק הזהירה שלא נותיר חמץ שעלול להכשילנו באכילתו מצד הרגלו בו באכילה פשוטה ואוטומטית, אבל אם יצליח היהודי לבטל מעצמו הרגל האכילה ולקבוע בדעתו שאין החמץ מאכל מבחינתו בימי החג הרי שחוזר זה להיות ככל האיסורים שבתורה, אסור לאכול אך מותר להשאיר בבית!
(כמובן התוס' דרך אחרת עימם-הפקר מרשותו, אך קשה היא ביותר מכמה צדדים, ובהסברי הנ"ל אין עוד צורך לתרוצם).
חיוב בדיקת חמץ
כל הנ"ל נכון מדאו' אולם חז"ל באו ואמרו 'אנו סומכים עליך שלא תאכל בטעות סתם חמץ אחר שביטלת אותו אבל גלוסקא נאה, זה מסוכן, בזה יש חשש שתאכל גם לאחר הביטול.
לכן ציוו חכמים לוודא שלא נותרו בבית 'גלוסקאות נאות' בליל יד', (הרף התחתון למה זה 'גלוסקא נאה' זה כל שיש בו כזית ואינו 'חמץ נוקשה')
עם הזמן התעורר צורך לתת מענה גם לחמץ 'נאה' שרצינו להשאיר בבית מצד אחד אך מאידך לא להכשל בו, כיצד ניתן ליישב שניהם כאחת?
הפתרון היה פשוט- 'איסור גזל'
הרי כל השנה יהודים לא פושטים ידיהם במזונות טעימים במכולת טרם ששילמו עליהם, אם כן אם נצליח 'להדביק' על החמץ הנאה איסור הרגיל כל השנה כגזל שוב לא יחול עליו איסור 'בל יראה וימצא' שהרי שוב אין בו חשש מכשלה.
זה כמובן ההסבר למהות עניין של 'מכירת חמץ'
אומנם לפי זה אין כלל צורך שהחמץ יעבור לרשות של הנכרי אך מאידך חשוב מאד שיהיה ברור למוכר שזה 'כבר לא שלו וחייב לשלם לפני שלוקח' ובהתקיים המכירה ברמה זו די בה להתיר הותרת החמץ בבית.","458","","2234","True","True","False","","782","213.151.55.26","0","0","פסחים|ב ע"א",""),new Message("55896","55569","למה עובר ב'בל יראה' למרות שהחמץ הופקע","11/04/18 11:54","כו ניסן","תשע"ח","11:54","אור חדש","מרשותו?

לפי המבואר לעיל נוכל לענות ביתר פשטות על שאלה זו.
כלומר התרוץ הרגיל והמקובל שזה בגלל ש'מצד אחד הופקע ממנו החמץ מבחינה ממונית ולכן לא יכול לבטלו אך מצד שני זה עדיין ברשותו להתחייב עליו' איננו כלל תרוץ פשוט, למעשה זה תרוץ השייך למחלקת תרוצי 'אוכל הסלעים הגדול והירוק' שזועקים לכל שאינם באמת בגדר תרוץ לשאלה.

אומנם לפי דברינו שלעיל התשובה פשוטה יותר :
התורה לא הקפידה מעולם על כך שהחמץ יהיה ברשותנו (ולכן מותר להשאירו בבית לאחר הביטול) וכל ההקפדה היתה לא להשאיר בבית חמץ שעלולים לאוכלו בטעות בפסח.
אומנם נראה שסמכה התורה על ביטולו של האדם כאשר נעשה בהיות החמץ התר דווקא, וזה מהטעם שאז למרות שאין עדיין איסור כבר מתייחס לחמץ כאל לא אוכל אם כן ניתן לסמוך עליו שישאירו בבית במהלך ימי פסח ולא ייכשל באכילתו מצד שישכח איסור האכילה שהרי גם ללא איסור זה כבר קבע בדעתו שלא לאוכלו. אבל אם רק בימי האיסור רואה החמץ ורוצה לבטלו מאכילה לא סמכה עליו עוד התורה שלא יאכלו, שהרי מה עדיפה הסכמתו שלא לאוכלו על האיסור המפורש שנאסר בחמץ באותו הזמן?
לכן לא מועיל עוד הביטול בימי החג להתיר השהיית החמץ בבית ועובר על ציווי התורה להשבית מביתו כל חמץ שעלול לאוכלו בשגגה בימי החג.
כמובן שלמרות הנ"ל, אם ישרוף החמץ וודאי לא עובר עליו עוד, ולא בגלל שכאן 'לא הכניסה התורה לרשותו לעניין לעבור עליו' אלא כי לא עלול להכשילו עוד, וכן מטעם זה יכול לתתו במתנה לנכרי ושוב יפטר מהאיסור, מה שלא מובן כלל לפי ההסבר הרגיל.","458","","2213","True","True","False","","131","213.151.55.26","0","55569","פסחים|ב ע"א","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82625);