var UPL_FILES='/Data/UploadedFiles/Forums/';var iUserId='0';var iForumId='1';var iPage='1';var iMessageId=89953;var bRestricted;var bIsRestricted;var bCommunity;var sTopImage;var bCommunityRestricted;var bIsAdmin=false;var sPagingName='Forum.aspx?Id=1';var sMenuOptions="";var userEditMessageViews = 10;var userDeleteMessageViews = 1;var sForumName="פורום הדף היומי";var AdminArr=[new Admin("1","מנהל האתר","1"),new Admin("49","מנהל הפורום","1"),new Admin("86","ברוך","2"),new Admin("125","דוד כוכב","2"),new Admin("159","עציוני","2"),new Admin("199","המכריע","2"),new Admin("249","כדי","2"),new Admin("919","יום יום ידרשון","2")];var TagArr=[new Tag("זמני היום","http://www.daf-yomi.com/content.aspx?pageid=126")];var MgrMsgArr=[new MgrMsg("שימו לב! בכתיבת הודעה בפורום יש לשייך את ההודעה למסכת ודף","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=350"),new MgrMsg("המלצה","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=4168"),new MgrMsg("מקלדת וירטואלית לטובת הכותבים מחו\"ל","http://www.daf-yomi.com/forums/message.aspx?id=455")];var MostViewedArr=[new MostViewed("107076","אמר רב חסדא מידת חסידות שנו כאן","לינקוש","22/04/24 15:26","58","52"),new MostViewed("107079","מה זה מפרכסין ?","מרדכי דב זינגר","25/04/24 18:44","807","46"),new MostViewed("107080","קשר בין איסור ריבית לבין יציאת מצרים","לינקוש","28/04/24 08:18","58","30")];var ClosedMsgsArr=[new ClosedMsgs("65830"),new ClosedMsgs("65874"),new ClosedMsgs("65795"),new ClosedMsgs("21834"),new ClosedMsgs("65886"),new ClosedMsgs("66030"),new ClosedMsgs("66259"),new ClosedMsgs("66250")];var MessageArr=[new Message("89953","0","הלכתא רברבתא","13/05/21 21:00","ב סיון","תשפ"א","21:00","אור חדש","מתני' פשט ירד וטבל עלה ונסתפג ... אם היה כ''ג זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן:

הלכות גדולות גנוזות במשנה זו ואגב שהינן לא מעניינה יש שלא לומדים אותן כראוי

דין א:
מותר להסתפג במגבת אחר טבילה
ולא כפי שחששו פוסקי אשכנז לסחיטה בכך, שסוחט המים משערו

ולמה באמת לא חששה לכך משנתנו?
פשוט, כי רק יצירת משקה עצמאי ע"י סחיטתו ממוצק נאסרה כתולדה של דש
לעומת זאת העברת הנוזל מתוך מוצק למוצק אחר מותרת לכתחילה כפי שנפסק לעניין סחיטת ענבים לאוכל
אגב, מהנ"ל יוצא גם התר פשוט להשתמש במגבונים לחים בשבת, שהרי בעת השימוש המטרה הינה להספיג הנוזל הנסחט בטינוף ואז להספיג הכל חזרה במגבון ולא כפי שחששו לכך כמה אחרונים

דין ב:
הטלה לתוך הצונן, בגמ' מבואר שהטילו עששיות של ברזל שהלהיטו אותם באש לפני כן
ההתר כאן הינו משני צדדים
א: שמותר לכבות הגחלת הבוערת של המתכת - כי אין כאן כיבוי יוצר או מתקן, שזה התנאים לאיסור דאו' בשבת
מכיון שאין לו צורך בצירוף המתכת אין תיקון והדבר לא נאסר כלל
נ"מ למשל ל'כיבוי' מנורת להט (שהבערתה אסורה מדאו') שגם בה אין כלל תיקון ויצירה בכיבויה ולכן אין כלל איסור מכבה דאו' ולא ידוע לי על שום מקור מדרבנן לאסור ג"כ

ב: ההתר להרתיח קצת מהים שבתוך המקווה הנוגעים בברזל הלוהט בכניסתו למים

למה מותר?
מכיוון שאיסורי שבת מצריכים שתהיה 'מלאכתו מתקיימת' ואילו במים שבמקווה יש ערבוב המבטל מיידית הרתיחה ומחזיר הכל להיות פושר לא נאסר הדבר

גם לדין זה יש הרבה נ"מ בהלכ' שבת אך אכמ"ל","458","","1082","True","True","False","","443","89.139.97.104","0","0","יומא|לא ע"ב",""),new Message("89967","89953","לא מדויייק","14/05/21 09:54","ג סיון","תשפ"א","09:54","ארי נמ","דין א: בכהן הגדול כסום ייכסמו את ראשיהם, ולכן אין סחיטת שיער. וחששו מסחיטת המגבת ועיין תוי"ט במשנתינו
והטעם שכתבת אינו נכון שהרי מי שלקות יש בהם משום סחיטה דאורייתא והיתר סוחט לאוכל הוא משום שהמשקה עצמו נחשב כאוכל כשבא לאוכל כמבואר הש"כ סעי' ד ומגבון המטרה להוצא המשקה ומה לי שכוונתו לחזור ולהספיגו? אך יש להתירו מצד שהמשקה הולך לאיבוד
דין ב: כיבוי גחלת של מתכת מלאכה שאינה צריכה לגופה שאסור מדרבנן והתירו שבות במקדש כמבואר כאן ברמב"ם ונו"כ עבודת יוה"כ פ"ב ה"ד ועיין ליקוטי הלכות לחפץ חיים בסוגיינתינו","1459","","1081","True","True","False","","60","212.76.106.235","0","89953","יומא|לא ע"ב",""),new Message("89968","89967","יישר כח","14/05/21 10:18","ג סיון","תשפ"א","10:18","אור חדש","הערתך נכונה במשנתנו אומנם אינה יחידה ובשבת קמ"ז מפורש ההתר גם בסתם אדם וגם במגבת שנרטבת מעשרה ולא מבודד
ולכן אין מקום כלל להחמיר מחז"ל

לטענתך משלקות
טעית לחלוטין
מי שלקות אסורים מדאו' לריו"ח דווקא שסוחטן למימהם, לתוך כלי אך בסוחט המים לאיבוד מותר לכתחילה אף לריו"ח, מהטעם שביארתי (כך ביארו הראשונים שלא מוקשים)
לגבי סחיטה לכלי ע"מ לאבד אח"כ יש מחלק' בטור אם מותר
וממילא זה הגדר במגבונים, אין לו שום צורך בקיום המים בפני עצמם אלא רק ע"מ שייספגו, וספיגה כפשוט במשנתנו מותרת גם אם סוחטים קודם ממקור אחר, באשכול ענבים מבואר שמותר אף אם יש שלב ביניים שדש היין מהאשכול בעין ממש עד נפילתו לתוך הקערה וכ"ש להתיר מגבון שאין בו מים בעין ולא לכו"ע דישתו דאו'
כתבת "אך יש להתירו מצד שהמשקה הולך לאיבוד" זה טורף דבריי ורק הוכחתי שכן ההלכה בפשטות

דין ב:
ברור שמותר במשנתנו וציינתי שייתכן מציאות של איסור אף דאו' בכיבוי זה
אלא שבמשנתנו מותר למרות אפשרות האיסור הדאו', האיסור דרבנן קיים בגלל שבאותו מעשה בדיוק של השלכת ברזל מלוהט למים צוננים ניתן להגיע לדאו', גזרו גם אם לא מכוון לתיקון
מה רצית להוכיח מההפניות לא הבנתי","458","","1081","True","True","False","","84","89.139.97.104","0","89953","יומא|לא ע"ב",""),new Message("89978","89968","[ללא נושא]","14/05/21 12:19","ג סיון","תשפ"א","12:19","ארי נמ","דין א: כוונתי היתה שמהשנה כאן אין ראיה. ביחס לסחיטת שיער, בגמ' שבת קכח" אין סחיטה בשיער וברש"י שם שהוא קשה ואינו בולע ולא משום שבא לה ממקום אחר ועיין במ"מ שבת ט יא פמ"ג משב"ז שכ ו ובשו"ע הרב שכו ו ובערוה"ש שכ ח שיש איסור דרבנן, ודאורייתא אין שהוא קשה ואינו בולע.
ובמשנה קמז חילקו בין יחיד לרבים ביחס לחשש סחיטת המגבת עיין היטב בסי' שא סעי' מח ביחס לסחיטת מגבת שאין חשש כיון שאינו מקפיד על מימיו ובמ"ב שם ממג"א שבמקפיד על מימיו לא ייתנגב.
משלקות הוכחתי שטענתך "כי רק יצירת משקה עצמאי ע"י סחיטתו ממוצק נאסרה כתולדה של דש לעומת זאת העברת הנוזל מתוך מוצק למוצק אחר מותרת לכתחילה" אינה נכונה ומה שהותר שם אינו אלא משום שהמשקה עצמו נחשב לאכול כשבא לאוכל וכאוכלא דאיפרת כמבואר ברמב"ן במלחמות שם ובנו"כ בשו"ע שכ סעי' ז וכן הוא הדין והטעם בסוחט ענבים לתוך האוכל וזה אינו שייך כלל לנידוננו או למגבונים
משקה ההולך לאיבוד אך נסחט למימיו אכן מחלוקת גדולה בזה שהרי זה ודאי שאם נסחט לאיבוד ממש או לגגופו של הנסחט אין בו איסור ומפורש הוא בדין שלקות.
אך כאן הרי מעוננינים בנוזלים כדי שיוכל להעביר הזוהמא, ולא רק כדי להספיגם בחזרה. וא"כ אין כוונתו סתם לאיבוד. אך מסתבר להתיר מכיון שהוא בדרך איבוד ובדרך טינוף
דין ב: כתבת "שאין איסור כלל" והוספת לומר" לא ידוע לי על שום מקור מדרבנן לאסור" הפניתי אותךלכך שיש איסור דרבנן ואינו גזירה מקומית אלא דין כללי במלאכות שבת שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסור מדרבנן. ולרמב"ם המחייב כאן צ"ל שכיבוי גחלת נחשב כמקלקל ביחס להבערה. אך בכל מקרה אסור מדרבנן.
ומה שהותר במשנתינו אינו אלא משום שאין שבות במקדש.
אם תעיין במים חיים לפר"ח על הרמב"ם שם תראה שאסר בטבילה ראשונה של כה"ג להטיל עששיות כיון שיש איסור דרבנן וטבילה ראשונה בחול, ואין שייך לומר אין שבות במקדש. האחרונים חלקו עליו שזה נחשב מקדש אבל לכו"ע יש בו איסור דרבנן","1459","","1081","True","True","False","","57","212.76.106.235","0","89953","יומא|לא ע"ב",""),new Message("89992","89978","קיצרתי מאד","14/05/21 19:04","ג סיון","תשפ"א","19:04","אור חדש","וכמובן שמשנתנו אינה הראיה אלא רק רומזת לדינים
בדין מביאה אשה שמן בשערה הפירוש היחיד הלא מוקשה הינו שאף אם נקבל שיש סחיטה גם בשער, וזה מכיוון שרוצה בשמן הנסחט לתוך כלי שהרי לשם כך הביאוהו בהערמה זו, בכ"ז מותר מפני פק"נ
אומנם נכון שלא כולם קיבלו דבר ר"א שיש סחיטה בשער אך ממילא לא מתחיל איסור הניגוב שלו כמא שאסרו באשכנז
אם לא שתחשוש לסחיטת המגבת ולא סחיטת השער...
אלא שאם לא חששו לסחיטת בגד שלובשו לחצות נהר לראות רבו ולאשה המערמת וטובלת בבגדיה ששם נשרה לחלוטין במים וביחיד ומפורש שלא חששו אף ב10 במגבת אחת הנשרת מאד הרי שלטעון שבמגבת של יחיד יש סחיטה זה נוגד את כל כללי דש ואין לזה שום מקור כלל ונסתר מהמקרים שהבאתי.

פשוט שמלאכת דש זה הוצאת אוכל מאוכל, זו הגדרת המלאכה
ולכן פשוט שההתר אינו בגלל 'שם האוכל' שהיה כאן, שהרי זו סיבה להיותו דאו', אלא מצד שלא נוצר המשקה בפנ"ע כמבואר שם בראשונים, ר"ח ר"ן והטור
ממילא יש קשר ישיר לנדוננו כפי שהסברתי

דין ב:
נא שים לבך: השלכת ברזל לוהט יכול להיות דאו' במקרה שמכוון לצרף ואם לא מכוון לכך אז אסור המעשה הזה מדרבנן, ככל לא מכוון למלאכת דאו' אך עושה המעשה עצמו
ב'כיבוי' של החשמל אין כלל מעשה שיכול להגיע לדאו' בשום אופן ולכן גם לא קיים לגביו שום איסור דרבנן (יש מנהג לא לכבות חשמל אך מי שאוסר מהדין טועה)","458","","1081","True","True","False","","63","147.161.8.33","0","89953","יומא|לא ע"ב",""),new Message("89996","89992","רחמנא ליצלן מבלבול גדול שכזה","15/05/21 21:55","ד סיון","תשפ"א","21:55","ארי נמ","בלבול גדול בדברך
דין א.
לא ראית את האחרונים בשו"ע שכו וראשונים בסוגיא שיש בסחיטת שיער איסור דרבנן.
סחיטת שיער ודאי אינה אלא כשרוצה בשמן לרוב ראשונים, לרמב"ם איסורו משום מלבן ואינו תלןו ברוצה בשמן. אך מ"מ גם אם אינה רוצה בשמן יש איסור דרבנן כאחרונים שציינתי.
נדה מערמת דביצה דף יח בראשונים הקשו אמאי לא חיישי' לסחיטה עיי"ש בר"ן שם ובמרדכי שבת תסא וחלקם תי' דמצוה שאני עיי"ש ואדרבא מדבריהם ראיה דחיי' ךסחיטה בסתם בגד (במרדכי מפורש הוא קושיא אלונטית/ מגבת לנדה מערמת.
כתבת "פשוט שמלאכת דש זה הוצאת אוכל מאוכל, זו הגדרת המלאכה" לא אדע מנין לך הבלים אלו דש אינו אלא באוכל מפסולת
במשנה עג ב' הדש ופי' ר"ח "הדש הוא המפרק הפסולת המחוברת באוכל ומכינתן לברירה" בערוך ערך דש כתב, פירוש המפרק מן האוכל פסולת שהיא מחוברת לו בדף צה א' רש"י ד"ה מפרק "כמו מפרק משאוי שפורק אוכל ממקום שנתכסה בו והווי תולדת דש". ודעת הפמ"ג בא"א ריש סי' שכ שאין דישה אלא באוכל מתוך פסולת הטמון בו אבל אוכל המגולה ותלוי בפסול ואינו מכוסה בו אין בו משום דש.
ומה שיש בסחיטת משקים דישה אע"ג שאוכל מאוכל הוא אינו אלא כמש"כ ברמב"ן במלחמות דף ס' עמוד ב' (מדפי הרי"ף) בסופו מבאר "לפי שמתחילה אינן ראויין למשקין ועכשיו פרקן מפסולת של אביהן ועשאן משקין דומין לדישה עצמה שהוא מפרק אוכל מתוך פסולת" וברש"י ביצה ג' עמוד א' ד"ה שמא יסחוט "וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה" ובשאר פירות אין סחיטה כמש"כ הרשב"א שם שאין דרכן של בנ"א לסוחטן לפי שאינו אלא כמפריד אוכל אצל בנ"א"
ובסוחט לתוך האוכל חשיב כמפריד אוכל מאוכל כמ"ש כל הראשונים דף קמד ואדרבא התם דעת ר"ח שבזיתים וענבים אסור.
דבריך "כמבואר שם בראשונים, ר"ח ר"ן והטור" איני יודע איזה ראשונים אתה מתכוין הא לך לשון רבינו חננאל מסכת שבת דף קמה עמוד א "וכן פירושו כל דבר הנסחט בקדירה הוא אוכל ומותר ולתוך הקערה משקה הוא ואסור" וכלשון זה בר"ן, איני יודע מה ראית בטור וז"ל "סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך קדירה פי' שיש בה אוכל והוה ליה משקה הבא לאוכל ולא לתוך הקערה פי' שאין בה אוכל והוה ליה משקה הבא למשקה ואסור"
לסיכום דש הוא אוכל מפסולת ולא אוכל מאוכל סוחט הוא מפרק תולדה דדש משקה מאוכל ולא אוכל מאוכל סוחט לאוכל הוי אוכל מאוכל ולכן מותר
סחיטת שיער אסור מדרבנן אע"ג שאינו צריך למימיו
יש חשש בסחיטת מגבת אם מקפיד על מימיה ואינו משום דש אלא משום מלבן ונדה והולך לרבו מותר משום מצוה
עיין שכו סעי' ז שחששו ברחיצה משום סחיטה אולם זה לכאורה במי ששערו או זקנו ארוך ויסחוט להדיא לדידן אפשר דיש להקל במי שאין דרכו בכך
מגבונים כייון שרוצה במימיהם יש חשש דש אך אפשר כיון שהוא בדרך איבוד אין בו איסור.
דין ב.
שכחת נקודה בסיסית כיבוי גחלת של מתכת הוי מלאכת כיבוי ומה שאינו מתכוין אינו מועיל שהרי פסיק רישיה הוא, אך אינו דאורייתא כיון דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, כיון שאינו לעשות פחם. כמבואר בלח"מ על הרמב"ם פה. וממילא ה"ה והוא הטעם בכיבוי נורת להט שהרי היא גללת של מתכת ומתכוין לכיבוי אך אינו מתכוין לעשיית פחם ולהכי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ואיוסור חמור (הגרשז"א דן בקטנט' על חשמל שכיון שרוצה להשתמש שוב בחוט הלהט אפשר דחשיב מלאכה הצריכה לגופה ואמ"ל
ביחס לצירוף מחדש כאן המ"מ שכשאין כוונת צירוף אינו מלאכה כלל. אך זה אינו נוגע כלל לכיבוי נורת להט שאיסורו מכבה","1459","","1080","True","True","False","","53","212.76.106.235","0","89953","יומא|לא ע"ב",""),new Message("89997","89996","תפילותיך נענו","16/05/21 00:17","ה סיון","תשפ"א","00:17","אור חדש","אם תבין היטב מה שאני כותב תוכל לצאת מבילבוליך

אתה התחלת עם הבאת הדעה שאין סחיטה בשער
אני כתבתי אף למ"ד שיש סחיטה גם בשער

מי שחושש לליבון בסחיטת שער אך מתיר טבילה וממילא רחיצה של השער (וברור שמותר מדין נדה) אינו אלא מן המתמיהין ודעתו בטלה

לדבריי(בעקבות ר"ח, ר"ן והטור), הגדרת המלאכה הינה דווקא יצירת משקה עצמאי בפנ"ע וכ"ע לא עסוק בכך זה מותר (כדין שלקות לריו"ח) הרי שאין מקום להמציא איסור דרבנן אחר שריו"ח המחמיר בדין זה התיר לכתחילה וכן אחר שפסקנו להתיר סחיטת האשכול לקערה
והכל בגלל הבנת גדר המלאכה כמבואר בראשונים
מי שלמד אחרת דעתו צ"ע ואינה מיושבת עם המקורות הנ"ל

אומנם
סחיטת בגד תיתכן בו חשש לליבון אלא שלא מצאנו גזרה ישירה כזו בחז"ל ביחס למגבת ומצאנו התרים מופלגים בהרבה, ובכ"מ פוק חזי שאתה בעצמך משתמש במגבת (ידים ולפעמים גם במגבת הגדולה) בשבת ומעולם לא עלה בדעתך שיש בכך איסור דרבנן, אז לטעון שיש בזה איסור רק כנגדי זה טיעון בטל

לא הבנת טענתי, אבאר לך יותר
מי שמבין שההתר של סחיטת אשכול מפני שזה 'כאוכלה דאיפרת', הינו רק 'מפני שמדובר במאכל ואילו בכל דישה אחרת יהיה אסור בכ"מ' אינו אלא מן הטועים
הסבר- כיוון שאב הסחיטה הינו דש והדישה הינה ביצרת אוכל -וזה נאסר דאו' אז פשוט שזה שבאשכול הדיון באוכל אינו צד להקל אלא להחמיר דווקא, ולמה מותר בכ"ז? רק מסיבה אחת- שלא יצר כאן דבר חדש בפנ"ע, כלומר יצר משקה ענבים מתוך הענב- מלאכה דאו' לחלוטין ובכ"ז מותר לכתחילה רק כי המשקה לא נועד להשאר בכלי בפנ"ע
מי שרוצה ללמוד שיש איסור דרבנן בסחיטת מגבון או שער ממימיו למרות שלא מדובר באוכל ולא נוצרו יחד ולא כונס המשקה בפנ"ע אינו אלא מן המתמיהין ואין בכל מה שכתבת ליישב דעתו

כתבת "שכחת נקודה בסיסית כיבוי גחלת של מתכת הוי מלאכת כיבוי"
תוכל בבקשה להביא מקור לטעותי?
אני יודע על אפשרות לחיוב לרמב"ם משום מתקן- מצרף, לזה צריך תנאים מסויימים (להט גדול, מים קרים, למ"מ בדעת הרמב"ם גם כוונה ממשית לצרף) אם עושה המעשה של לוהט לתוך מים קרים בלא כוונה אסור דרבנן ככל מעשה שנאסר דאו' ורק עושה בכוונה לא אסור אך בלא הנ"ל אין כלל אפשרות להגיע לדאו' וממילא אין איסור דרבנן, למשל בהוצאת הגחלת מהמדורה שתתקרר לבד וודאי אין כל איסור, הפסקת זרם החשמל המלהיט וודאי דומה לזה ולא לשפיכת מים קרים.
לא מכיר מקור לאיסור עצמי של 'מכבה'
אם תעיין (ומהמשך דבריך נראה שעיינת) בגדרי המלאכה תגלה שכיבוי שלא יוצר שום תיקון או יצירה אינו כלל כיבוי אסור, וזה דינו של 'כיבוי החשמל'","458","","1079","True","True","False","","83","89.139.97.104","0","89953","יומא|לא ע"ב","")];var iTotalPages=810;var SeverTime;fInitTree();getPersist(82563);