גיטין דף מד

דף מד עמוד א
* גבה הנכרי את העבד מיד רבו ישראל בתמורה לחוב שהיה חייב לו, או שגבה אותו כפדיון נפש - לא יצא העבד לחירות (כי לא מכר אותו לרצונו).
* המוכר עבדו לפרהנג (=מציק) עובד כוכבים - יצא לחירות (כי היה יכול לפייס אותו בדבר אחר).
* עבד כנעני של ישראל שהפיל עצמו לגדוד חיילים גוים ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני גוים - מותר ליטול את דמיו וכותב ומעלה בערכאות של גוים מפני שהוא כמציל מידם.
* המוכר עבדו לגוי - הגמרא דנה עד איזה סכום קונסים אותו לפדות את עבדו ממנו.

דף מד עמוד ב
* מכר עבדו לגוי ומת - הגמרא מבררת האם קונסים את בנו לפדותו.
* טימא טהרות של חברו ומת - לא קנסו חכמים את בנו לשלם על כך.
* המוכר עבדו לחו"ל - יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני.
* בן בבל שנשא אשה בא"י והכניסה לו עבדים ושפחות ודעתו לחזור לבבל - הגמרא מסתפקת האם העבד יצא לחירות (כדין עבד שנמכר לישראל שגר בחו"ל) או לא.
* יצא העבד אחר רבו לסוריא ומכרו רבו שם: אם דעת רבו לחזור - כופים אותו להוציאו לחירות, ואם אין דעת רבו לחזור - אין כופים אותו.