גיטין דף נ

דף נ עמוד א
* הגמרא מכריעה להלכה שערב של כתובה (אף יש נכסים לבעל) לא משתעבד (ואי אפשר יהיה לתבוע ממנו את תשלום הכתובה).
* מלוה התובע את בניו של הלווה (שנפטר) - למרות שכתוב בשטר שהלווה מתחייב לפרוע את החוב מקרקע עידית שלו, אינו רשאי לגבות אלא מן הזיבורית, לדעת רב נחמן, אך רבא חולק.

דף נ עמוד ב
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית" - ומכריעה הגמרא להלכה שמדובר גם על יתומים גדולים.
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין" - הגמרא מתלבטת האם גם במקבל מתנה קיים הכלל הזה (שאין נפרעים ממנו במקום שיש נכסים ללוה, ועל המלוה להסתפק בקרקע הזיבורית שאצל הלוה).