סנהדרין דף לד

דף לד עמוד א
* לדעת רב: הדין האמור במשנה, שדיין המלמד זכות בדיני נפשות אינו רשאי לשוב וללמד חובה, אמור רק בשעת המשא ומתן שבין הדיינים, אך בשעת גמר דין גם דיין שלימד בתחילה זכות רשאי לחזור וללמד חובה.
* הגמרא מקשה 4 קושיות על דעת רב ומתרצת.
* "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים" - מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות.

דף לד עמוד ב
* משנתינו הסוברת שדיני ממונות ניתן לסיימם בלילה היא שלא כדעת רבי מאיר.
* רבי יוחנן סובר שסומא באחת מעיניו כשר לדון דיני ממונות (כדין הנובע ממשנתינו ולא כדעת רבי מאיר).
* רבי מאיר סובר שמותר לדון ביום המעונן למרות שאינו כשר לראיית נגעים (וזאת למרות שרבי מאיר מקיש 'ריבים' ל'נגעים').