דף כא עמוד א
* רב יהודה מביא את המקור מהתורה לברכת המזון שאחרי האכילה ולברכת התורה שלפני הלימוד.
* ר' יוחנן ניסה ללמוד בקל וחומר שיש חובה מדין תורה לברך ברכת התורה לאחר הלימוד וברכת המזון לפני האכילה, ונדחו דבריו.
* לדעת רב יהודה: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא - אינו חוזר וקורא [ור' אלעזר חולק], ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר - חוזר ואומר אמת ויציב.
* לדעת ר' אלעזר: ספק התפלל ספק לא התפלל - אינו חוזר ומתפלל, ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
* היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל - פוסק ואפילו באמצע ברכה.
* התפלל ונכנס לביהכ"נ ומצא צבור שמתפללין - אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל, ואם לאו אל יחזור ויתפלל.
דף כא עמוד ב
* הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין - לדעת רב הונא: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל, לדעת ריב''ל: אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל.
* כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה.
* הגמרא מכריעה להלכה שלא מפסיק באמצע תפילתו אפילו לא ל"יהא שמו הגדול מבורך".
* לדעת ריב"ל: בעל קרי אסור בדברי תורה.
* רבי יהודה לא דורש "סמוכים" בכל התורה חוץ ממשנה תורה.
* כל המלמד לבנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב.