חולין דף קכז

דף קכז עמוד א
* הברייתא (מסוף העמוד הקודם) מביאה את המקור לכך, שדג הנקרא עכבר שבים - טהור, ואת המקור לכך שעכבר הארץ מטמא גם כשירד לים.
* אם יש ספק אם נגע בטומאה צפה הרי הוא טהור אף ברשות היחיד.
* כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה.
* הגמרא מביאה מימרות של אמוראים בגנות תושבי העיר נרש.
* הערוד נוצר מנחש שבא על צב.

דף קכז עמוד ב
* אבר מן החי מטמא כנבילה רק לאחר שיפול לגמרי מהבהמה.
* אבר ובשר המדולדלים בבהמה נחשבים כמחוברים לענין שאין בהם דין אבר מן החי ואעפ"כ ראויים הם לקבל טומאת אוכלים כאילו הם תלושים.
* לדעת שמואל: תאנים שיבשו בעודם מחוברות באילן - מטמאות טומאת אוכלים והתולש מהם בשבת חייב חטאת.
* במשנה נאמר שאבר ובשר המדולדלים בבהמה, אם נשחטה הבהמה, נחלקו התנאים אם הוכשרו בדמיה - והגמרא בעמוד זה מביאה 2 דעות של אמוראים לבאר את טעם מחלוקתם.