נידה דף כד

דף כד עמוד א
* לפי הלישנא הראשונה בגמרא: אשה המפלת ולד שפניו מוסמסים (מעוכים קצת) - לדעת רבי יוחנן: אמו טמאה טומאת לידה, לדעת ריש לקיש: אמו טהורה.
* לפי רב פפי: המחלוקת היא באשה המפלת ולד שפניו טוחות (שאין צורת פניו ניכרת כלל), ורבי יוחנן הוא המטהר וריש לקיש הוא המטמא, אך המפלת מי שפניו מוסמסים לדעת כולם טמאה.
* המפלת בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות - לדעת רב: באשה אינו ולד, בבהמה אסור באכילה, לדעת שמואל: באשה ולד, בבהמה (שנשחטה ונמצא במעיה) מותר באכילה.

דף כד עמוד ב
* רבא מסתפק בדינו של עובר בהמה שנולד חודשיים קודם זמנו (אם נחשב לנפל ואסור באכילה).
* המפלת ולד בדמות לילית או בדמות נחש - טמאה לידה.
* תלמיד חכם שאומר דבר הלכה - יאמר את הטעם לדבריו (כדי שאם בעתיד ישכח את דבריו, אז כאשר יזכירו לו את טעמו ייזכר בהוראתו).
* השותה יין חי - עצמותיו שרופין, מזוג - עצמותיו סכויין, כראוי - עצמותיו משוחין, וכל מי ששתייתו מרובה מאכילתו - עצמותיו שרופין, אכילתו מרובה משתייתו - עצמותיו סכויין, כראוי - עצמותיו משוחין.