נידה דף כז

דף כז עמוד א
* יהודה וחזקיה בני רבי חייא היו תאומים שנולדו בהפרש של שלושה חודשים.
* אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת בתוך ימי העיבור של העובר הראשון.
* רב פפא מבאר שלדעת רבי שמעון כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה, ולכן לדעתו "שליא בבית - הבית טהור", כי נתערב בו דם הלידה.
* מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו - טמא, ורבי שמעון מטהר.

דף כז עמוד ב
* לפי רבה: הטעם שרבי שמעון מטהר (במקרה הנ"ל) הוא כי ברקב אומרים "סופו כתחילתו" (ולכן עפר מבטל את הרקב, כשם שמבטל אותו לפני שנעשה רקב).
* רבי יוחנן מבאר שהטעם שרבי שמעון סובר ש"שליא בבית - הבית טהור" הוא משום ביטול ברוב (דם הלידה נתרבה על מיחוי כל הולד ומבטלו).
* רבי שמעון מודה, שלמרות שהבית טהור (כששליא בבית), מכל מקום אמו טמאה לידה.
* לדעת ריש לקיש: מת שנתבלבלה ובטלה צורתו (כגון שנשרף ונתפזר ולא ניכרת צורתו) - אינו מטמא, ורבי יוחנן חולק (וסובר כרבי אליעזר).