דף כה עמוד א
* חכם שמת - הכל כקרוביו: הכל קורעין עליו והכל חולצין עליו והכל מברין עליו ברחבה.
* כל הבוכה ומתאבל על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה לו.
* העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע, למה זה דומה? לספר תורה שנשרף שחייב לקרוע.
* אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה.
* ראוי היה רב הונא שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל (מקום מגוריו) מנעה זאת ממנו (שאין שכינה שורה בחוץ לארץ).
* ארון העובר ממקום למקום (והשלד של הנפטר קיים) - עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
* הגמרא מתארת מספר נקודות בנוגע לתהליך קבורת: רב ספרא, רב הונא, רב חסדא, רבה בר רב הונא ורב המנונא.
דף כה עמוד ב
* בגמרא מובאים הספדים שהיו במיתת: רבינא, רבי חנין, רבי יוחנן, רבי זירא.
* "בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה".
* אפילו רבו שלימדו חכמה - אינו יושב עליו (אבלות) אלא יום אחד בלבד.
* בגמרא מתוארים אירועים שונים שהתרחשו בעת פטירת ארבעה עשר אמוראים.