דף כו עמוד א
* ואלו קרעין שאין מתאחין - הקורע על: אביו, אמו, רבו שלימדו תורה, נשיא, אב בית דין, שמועות הרעות, ברכת השם, ספר תורה שנשרף, ערי יהודה, המקדש, ירושלים. (והגמרא מבררת את המקורות לכך).
* הרואה ספר תורה שנקרע חייב לקרוע שתי קריעות: אחת על הגויל ואחת על הכתב.
* הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר: "ערי קדשך היו מדבר" וקורע, הרואה ירושלים בחורבנה אומר: "ציון מדבר היתה ירושלם שממה" וקורע, הרואה בית המקדש בחורבנו אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" וקורע.
* אם ראה את ירושלים וקרע ואחר כך ראה את המקדש - קורע קריעה נוספת בפני עצמה.
דף כו עמוד ב
* הגמרא מכריעה להלכה ששיעור הקריעה הוא טפח, ואם אירע לו אבלות נוספת יכול להוסיף על הקריעה הראשונה כל שהו בלבד. (ונחלקו האמוראים אם דין זה הוא לאחר שחלפו שבעה או שלושים מהאבלות הראשונה).
* נחלקו הדעות עד איזה מקום בבגד יכול הוא להוסיף ולקרוע קרע נוסף - עד המקום בבגד שכנגד טיבורו או עד המקום שכנגד ליבו.
* היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את המתים ואת החיים (כי הם חושבים שהוא קרע על המת).
* חולה שמת לו מת - אין מודיעין אותו שמת, שמא תטרף דעתו עליו.
* אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו, מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות.