שנות חייו: ה'תר"מ-ה'תשי"ז, 1880-1957.
האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז, בנו של רבי יששכר דב רוקח (הזקן), איבד את כל משפחתו בשואה, ניצל מציפורני הנאצים ועלה לישראל בשנת התש"ד (1944) והקים מחדש את חסידות בעלז בישראל לאחר החורבן בשואה. ממלא מקומו לאחר פטירתו היה אחיינו רבי יששכר דב רוקח (השני) שהיה ילד בזמן שדודו נפטר, והחל להנהיג את החסידות כמה שנים לאחר מכן. דברי תורתו הודפסו בספרים: "לקט אמרי קודש", "ספר מהר"א" ובספר "הבינה והברכה".
(מתוך: סדר הדורות הקצר, הרב שלמה בניזרי)