הוא ר' אליעזר בן הורקנוס, המכונה ר' אליעזר הגדול. מגדולי התנאים בתקופה שלאחר חורבן הבית.
ר' אליעזר היה בן למשפחת לויים עשירה אשר התיחסה על צאצאיו של משה רבינו. אף כי החל בלימוד התורה בגיל מבוגר הגיע עד מהרה להיות תלמידו המובהק והאהוב של רבן יוחנן בן זכאי. רבו הפליג כל כך בשבחו עד שאמר "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה - מכריע את כולם".
ר' אליעזר הצטיין בכוח זכרון מופלא, וכל ימיו השתדל לנהוג בהלכה ובלימוד התורה רק בדרכם של רבותיו, בלי להוסיף על דבריהם. למרות זאת, אף שהיה תלמידו המובהק של רבן יוחנן בן זכאי, מבית הלל, נחשב ר' אליעזר לנוטה בדעותיו אחרי בית שמאי, בעוד שחברו הקרוב ר' יהושע (בן חנניה) היה מייצג את שיטת בית הלל בשלמות, והמחלוקות ביניהם בגופי הלכה יסודיים מופיעות לרוב במשנה.
ומשום שהיה ר' אליעזר הגדול סבור כי הוא מייצג שיטת החכמים הראשונים בשלמותה, לא נכנע לדעת הרוב, עד שהגיעו הדברים לידי כך שהוכרחו חכמי דורו ובראשם גיסו רבן גמליאל (ר' אליעזר נשא את אימא שלום, אחות רבן גמליאל) להחרימו, כדי שלא תרבה המחלוקת בישראל. חרם זה לא הותר אלא סמוך לפטירתו.
כפי הנראה ממקורות רבים עסק ר' אליעזר גם בתורת הסוד (מעשה מרכבה). בין השאר מיוחס לו חיבורו של מדרש הבריאה "פרקי ר' אליעזר".
כל חכמי הדור הבא היו תלמידיו, והגדול שבהם היה ר' עקיבא. בנו של ר' אליעזר, הורקנוס, היה אף הוא חכם חשוב.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)