הוא רב אבא (בקצור רבה, אבל בירושלמי נקרא תמיד ר' אבא) בר נחמני הכהן, מגדולי אמוראי בבל בדור השלישי. רבה היה תלמיד מובהק לרב הונא, תלמידו של רב, וכל שיטתו בהלכה היתה על פי דברי רב. אכן הוא מקבל תורה גם מרב יהודה וגם מרב נחמן, והיה כתלמיד־חבר לרב חסדא. עוד בנעוריו היה נחשב כגדול כל בני דורו בחריפות, וכונה "עוקר הרים". לאחר מותו של רב יהודה נבחר רבה, אף כי היה צעיר לימים, להיות ראש הישיבה בפומבדיתא, אף כי לא קיבל על עצמו את המינוי השלם עד קרוב לזמן מותו. רבה נשא ונתן בהלכה עם כל גדולי דורו והמחלוקות המפורסמות שבינו ובין חברו רב יוסף (שבהן כמעט בכל מקום הלכה כרבה) הן מיסודות התלמוד הבבלי. רבה העמיד תלמידים הרבה, ולמעשה כל חכמי הדור הבא היו מתלמידיו, וביחוד היה בן אחיו, אביי, תלמידו המובהק. ידוע כי חייו הפרטיים היו מלאים יסורים, וכנראה מתו מבניו בחייו, ואף היה עני ביותר והתפרנס בדוחק מעבודתו החקלאית. אף אנשי עירו רדפוהו. רבה נפטר בגיל צעיר יחסית, אבל הספיק להיות מעמודי התווך של התלמוד הבבלי. בנו, רבא בריה דרבה, היה אף הוא חכם חשוב בדור הבא.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)