תנא בדור הרביעי. תלמיד של רבי עקיבא ורבי ישמעאל, ולמד תורה גם מפי אלישע בן אבויה למרות שיצא לתרבות רעה, וכדברי הגמרא (חגיגה דף טו ע"ב): "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק", ואף התאמץ מאוד להחזירו בתשובה ולהביאו לחיי העולם הבא (מדרש משלי ו, ראה ערך אלישע בן אבויה).
רבי מאיר הוסמך בצעירותו על ידי רבי עקיבא, וחזר והוסמך שנית על ידי רבי יהודה בן בבא (סנהדרין דף יד ע"א). מתלמידיו המובהקים: רבי יהודה הנשיא, רבי אלעזר בן רשב"י, סומכוס. רבי יוסי חברו היה משתבח בו בפני בני ציפורי (ירושלמי ברכות דף ה): "אדם גדול, אדם קדוש, אדם צנוע". הגמרא מספרת (גיטין דף נו ע"א) שנירון קיסר ברח והתגייר, ורבי מאיר יצא מזרעו. במלאכתו היה לבלר, והיה מומחה במלאכת שמים של הכנת הדיו והכתיבה (סוטה דף כ ע"א.). רבי מאיר היה נשוי לברוריה בתו של רבי חנניא בן תרדיון.
רבי מאיר פעל בתקופת גזירות השמד שאחרי מרד בר כוכבא. משהסתיימו ימי השמד, כיהן כחכם באושא שבגליל, תחת נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל השני (הוריות דף יג ע"ב). אמר רבי יוחנן: כשהיה רבי מאיר דורש, היה דורש שליש בהלכה ושליש באגדה ושליש במשלים. שלוש מאות משלי שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלוש (סנהדרין דף לח ע"ב).
רבי מאיר היה שונה משנתו בלשון קצרה, לכן נבחרו משניותיו כבסיס לכתיבת המשנה, לפיכך כלל בידינו: "סתם משנה רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא" (סנהדרין דף פו ע"א). נאמר בגמרא (עירובין דף יג ע"ב): "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים". הוא היה אומר (מסכת קידושין פרק ד משנה יד): "לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות... הכל לפי זכותו". "כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן העולם הבא" (ילקוט שמעוני, האזינו, רמז, תתקמז). רבי מאיר התווכח עם הכותים, וכשגילה שהם עובדים לדמות של יונה בראש הר גריזים, גזר עליהם להחשיבם כגויים (חולין דף ו ע"א).
מסופר בגמרא (ירושלמי, סוטה, פרק א, דף טז): שרבי מאיר היה דורש בבית הכנסת בחמת בכל ליל שבת. פעם אחת האריך בדרשתו, ואשה אחת הגיעה לביתה וראתה שכבר כבו הנרות. אמר לה בעלה שלא תיכנס לבית עד שתלך ותירק בפניו של הדרשן. צפה רבי מאיר ברוח הקודש, ועשה עצמו כחושש בעיניו וביקש ממנה שתירק לו בעינו שבע פעמים לרפואתו, ושלחה לביתה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזין את התורה? אמר להם: אם שם ה' שנכתב בקדושה נמחה במים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, כבוד מאיר לא כל שכן.
רבי מאיר היה מלומד בניסים. מסופר בגמרא (עבודה זרה דף יח), שברוריה אשת רבי מאיר ביקשה מרבי מאיר להציל את אחותה שהרומאים הענישוה והכניסוה לבית זונות. וכשהתברר לרבי מאיר שאחותה שמרה על עצמה ולא נכשלה באיסור, סמך על הנס והציע שוחד לשומר שלה כדי שישחררה, ואמר לו שאם יתפס יאמר 'אלהא דמאיר ענני' ובכך ינצל. וכהוכחה לדבריו זרק רגב אדמה על כלבים שהרומאים אימנו אותם לטרוף בני אדם, וכשרצו לטורפו אמר: 'אלהא דמאיר ענני' ומיד עזבוהו. כשהשומר ראה זאת שיחרר את אחותה של ברוריה ונתנה לו. בסוף נשמע הדבר לשלטון הרומאי, והוציאו את השומר לתליה, אמר: 'אלהא דמאיר ענני' וניצל, וסיפר לרומאים את כל המעשה. חקקו הרומאים את דמותו של רבי מאיר בפיתחה של רומי, וביקשו מכל מי שיראה אותו להסגירו לשלטון. יום אחד ראו אותו ורצו אחריו, ברח מפניהם ועשה עצמו כחוטא ובכך ניצל מפניהם, ואחר כך ערק וברח לבבל.
במדרש מסופר (קהלת רבה פרשה ב), שרבי מאיר היה מרוויח שלושה סלעים בשבוע בשכר עבודתו כלבלר, והיה משתמש בסלע אחד לצרכי מאכל, וסלע שני לבגדים, וסלע שלישי נתן לצדקה לתלמידי חכמים עניים. שאלו אותו תלמידיו, מה הוא חוסך עבור בניו לעתיד לבוא? השיב להם, אם בניו יהיו צדיקים, כבר הובטח בתהלים "לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם", ואם לא יהיו צדיקים, אין הוא רוצה להניח משלו לאויבי המקום. עוד מסופר (מדרש משלי פרשה לא, י. וילקוט שמעוני משלי רמז, תתקסד): "מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אמן, הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש לביתו, אמר לה היכן שני בני, אמרה לבית המדרש הלכו, אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם. נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר היכן שני בני, אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך. לאחר שבירך אמרה לו, רבי שאלה אחת יש לי לשאול לך, אמר לה אמרי שאלתך; אמרה לו רבי קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא? אמר לה בתי, מי שיש פיקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו... תפשתו בידה והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למיטה ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המיטה. התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבי רבי, בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן. באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר, רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו. אמר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. אמר רבי חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר אשת חיל מי ימצא".
רבי מאיר נקבר ליד טבריה, כך העיד רבי חיים ויטל בשם רבנו האר"י. רבי מאיר נקבר בעמידה, וביאר רבנו יוסף חיים, לפי שבזכות היותו מרא דמתניתין הינו עומד ומגן על ישראל אף לאחר מותו.
(כתב: הרב אוריאל לוי)
