רבי מנא היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי. היה בנו ותלמידו של רבי יונה, וכן תלמידו של רבי יוסי בר זבדא. רבי מנא כיהן אחרי אביו בראשות ישיבת טבריה, לצד רבי יוסי בר זבדא רבו; ולאחר מות רבי יוסי בר זבדא, התמנה חברו רבי יוסי ברבי בון לכהן לצדו של רבי מנא בראשות הישיבה.
מאמריו של רבי מנא מרובים מאוד בתלמוד הירושלמי, הוא ורבי יוסי ברבי בון ערכו את הסוגיות בגמרא, וחתמו את התלמוד הירושלמי.
עקב גזרות הרומאים עבר רבי מנא לציפורי, ורבי חנניה חברו ראש ישיבת ציפורי מסר לו מרצונו את ראשות ישיבת ציפורי וישב לפניו כתלמיד לפני רבו.
מסופר בתלמוד (תענית דף כג ע"ב) שאנשי בית הנשיא היו מצערים את רבי מנא. אשתטח רבי מנא על קיברו של רבי יונה אביו ואמר: 'אבא אבא, אלו מצערים לי'. יום אחד עברו אנשי בית הנשיא ליד קברו של רבי יונה, נדבקו פרסות סוסיהם לקרקע ולא יכלו לזוז ממקומם, עד שקיבלו עליהם שיפסיקו לצער את רבי מנא.
(כתב: הרב אוריאל לוי)