אלישע בן אבויה שייך לדור השלישי לתנאים, והיה בן דורו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר. "אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא הייתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגיבור בתורה בישראל כמותו, וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טבריא, היו כל החברים עומדים ומאזינים לדבריו, ואחר כך באים כולם ונושקין אותו על ראשו. אם בטבריא כך, קל וחומר בשאר מדינות ובשאר עיירות" (רות רבה פרשה ו).
מאמריו של אלישע בן אבויה מופיעים במסכת אבות ובתוספתא (אבות פרק ד משנה כ, אבות דרבי נתן פרק כד). "הוא היה אומר: קשין דברי תורה לקנותם ככלי זהבים, ונוחים לאבדם ככלי זכוכית... יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנה ולשכחה בשתי שנים" (אבות דרבי נתן פרק כד). בן בתו של אלישע בן אבויה היה התנא רבי יעקב בר קורשאי (קידושין דף לט ע"ב), מחכמי הסנהדרין באושא שבגליל.
אלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה וכונה בתואר: אחר (חגיגה דף טו ע"א). נאמר במדרש (שיר השירים רבה פרשה א ד"ה הביאני המלך): "ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי ובן זומא אלישע בן אבויה ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ונפגע. בן זומא הציץ ומת. אלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות. כיצד קיצץ בנטיעות? בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות שמצליחין בתורה, היה אומר עליהון מיליא ומסתתמין. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום". טעם ליציאתו של אלישע בן אבויה לתרבות רעה: יש אומרים שראה אדם שקיים מצות שילוח הקן במצות אביו ונפל ומת; אמר: היכן מה שכתוב במצוות אלו והארכת ימים? ויש אומרים שראה חזיר גורר את לשונו של חוצפית המתורגמן, אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? יצא וחטא (קידושין דף לט ע"ב. ועיין עוד רות רבה פרשה ו). "אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד מבית המדרש, הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו" (חגיגה דף טו ע"ב).
אף שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה, המשיך רבי מאיר תלמידו ללמוד ממנו תורה, וכך נאמר בתלמוד (חגיגה דף טו ע"ב): "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק". "תנו רבנן, מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. אמר לו: מאיר, חזור לאחריך! שכבר שיערתי בעקבי סוסי, עד כאן תחום שבת. אמר לו: אף אתה חזור בך. אמר לו: ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר?!" (חגיגה דף טו ע"א). "לאחר ימים חלה אלישע, באו ואמרו לרבי מאיר: רבך חולה. הלך ומצאו חולה. אמר לו, אין אתה חוזר בך?... באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת; והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי" (ירושלמי חגיגה ח ע"א).
מסופר במדרש (מדרש משלי פרשה ו ד"ה נצור בני): "רבי מאיר שאל את אלישע בן אבויה רבו... אמר לו: רבי, מהו עונשה של אשת איש לעתיד לבא? אמר לו: בני... לא ינקה כל הנוגע בה. אמר לו: רבי, אין לו תקנה? אמר לו: בני, פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי והיינו מעיינין בפרשה זו, כיון שבאנו לפסוק זה, אמר לי ילך ויגדל יתום בתוך ביתו וילמדו תורה ויעסוק בכל המצות ומתכפרין לו עונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה... אמרתי לו כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, אפילו כפרת בעיקר! מה אם מי שכופר בעיקר הקב"ה מקבלו בתשובה, אף זה הקב"ה מקבלו בתשובה. נענה רבי מאיר תלמידו, אמר לו: רבי, לא ישמעו אוזניך מה שאתה מדבר?! אם אלו הקב"ה מקבלן בתשובה, על אחת כמה וכמה אתה שיש בך כל התורה כולה, ולמה אין אתה עושה תשובה? אמר לו: פעם נכנסתי לבית הכנסת וראיתי תינוק אחד שיושב לפני רבו, והיה רבו מקרא אותו 'ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותישא בריתי עלי פיך', והיה תלמיד משיב ואומר, ולאלישע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותישא בריתי עלי פיך, כיון ששמעתי כך, אמרתי על אלישע נחתמה הגזירה מלמעלה. ענה רבי מאיר ואמר: רבי, עשה תשובה בעולם הזה, ואני עומד בגזירה בספקולא שלך ליום הדין לעתיד לבא. אעפ"כ לא קבל עליו. כיון שמת באו ואמרו לו לרבי מאיר: בא וראה האש שהוא אוכל על קברו של רבך. באותה שעה פרס רבי מאיר טליתו על קברו של רבו, והיה משביע האש ואומר 'ליני הלילה, והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה' שכבי עד הבקר', ליני הלילה בעולם הזה שכולו לילה, והיה בבוקר לעולם הבא שכולו אור, אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה, ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה'; כיון שהזכיר עליה שמו של הקב"ה נכבה האש, מכאן אמרו חכמים: אשרי איש שהוא מעמיד תלמידים שמבקשים עליו רחמים".
(כתב: הרב אוריאל לוי)
