תנועה מתמדת / רפי זברגר

ברכות סד ע''א
 

הקדמה

לקראת סופה של המסכת מביאה הגמרא מספר מימרות הדנות בעניין עמלה של תורה. נלמד דרשה אחת בנושא זה, ומתוך כך נלמד דרשה נוספת המסתמכת על אותו פסוק.

הנושא

אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה  זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (תהילים פ''ד, ה'): יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן.

המעבר מבית הכנסת שבו מתפללים ''תפילות חובה'' (שחרית, מנחה וערבית) לתוככי בית המדרש, מקום "לימוד רשות''  (עיון, דרוש, פלפול והרחבה), מעידה כאלף עדים על כוונותיו של אדם זה לחיות בעולם הרוח, ואכן הוא זוכה לקבלת פני השכינה (יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן).
אין להסתפק בתפילות בזמנם, לא להסתפק "במה שכולם עושים'' אלא להמשיך ללמוד עוד ועוד, מתוך מודעות עמוקה לחשיבות עסק התורה.
בעקבות אזכרת הפסוק הנ''ל מתהילים, מביאה הגמרא מימרה נוספת המסתמכת על פסוק זה:

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן :

רבי חייא בשם רב מלמד אותנו כי תלמיד חכם ''עובד'' על עלייה רוחנית כל ימי חייו, כולל גם בעולם הבא. הוא כל הזמן לומד, מתקדם, ומתעלה מעשית (בעולם הזה) ורוחנית (אף בעולם הבא). 

מהו המסר?

הפסוק  יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל המהווה מקור לשתי מימרות שלמדנו זה עתה, מתווה לנו דרך חינוכית חשובה בחיים:

• צמיחה רוחנית מגיעה מתוך תנועה מתמדת. כל ''נקודת סיום'' מהווה בעצם "נקודת התחלה" להמשך הדרך, העלייה והצמיחה. סיימנו מסכת, סיימנו לימוד מסוים, הרי זו נקודה להתחלת לימוד חדש.
• למרות שנאמר כי לתלמידי חכמים אין מנוחה גם בעולם הבא, הרי נאמר ביחס לעולם הבא, גם ''יום שכולו מנוחה''. וצריך לומר כי אין להם מנוחה במובן הפשטני של  מילה, אך ''יום שכולו מנוחה'' בבחינת יישום והשגות רוחניות נעלות, שהיא בעצם מהווה ''מנוחה'' רוחנית (מהרש''א.)
• כנראה גם בעולם הבא הנשמה ממשיכה להתעלות עוד ועוד (האר''י). מכאן שהלימוד וההתקדמות שלנו אינה מסתיימת במקום זה או אחר, אלא ממשיכה כל החיים (בעולם הזה ובעולם הבא).
• אדם הנמצא בתוך ''שליחות'' מרגיש תמיד צורך להמשיך ולבצע את שליחותו עוד ועוד. מכאן שמאוד כדאי לשאוף להיות בתודעת שליחות תמידית.
• אדם מוגדר כ''מהלך'' כיוון שזו ייעודו בחיים – ללכת כל הזמן ולא לעמוד במקום. שכן, עמידה במקום מהווה במידת מה אפילו נסיגה.

כל המסרים לעיל קיימים ונכונים ביחס לכל אדם. גם ''האדם הפשוט'', שלא למד ושנה, צריך להיות "מהלך'' בדרגתו. לצעוד ולהתקדם בסולם האישי שלו, וכל פעם לעלות עוד מדרגה ועוד מדרגה, ללא עצירות.
וכן, אדם אשר נפל בחטאו, חייב לחזור בתשובה, ומכאן להמשיך ולשאוף רחוק, עוד ועוד במלוא הכוח. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]