הגדרה שלילית אינה ''שלילית'' / רפי זברגר

שבת ו ע''א - ז ע''א 
 

הקדמה

הגמרא בדף ו. ציטטה ברייתא ארוכה המפרטת דיני ארבע רשויות בשבת. נלמד את הקטע מתוך הברייתא העוסק בדין כרמלית:

אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית, אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד.

ים ובקעה (שטח של שדות), איסטוונית (כמו סטיו שהוזכר לעיל, שהיא מקום ישיבת הסוחרים ברחבה שלפני החנויות) וכרמלית (הגדרת הרשות המיוחדת), מקומות שאין בהם מחיצות כמו ברשות היחיד, ואין רבים כל כך מהלכים שם כמו ברשות הרבים, מוגדרים כרשות בפני עצמה – כרמלית. והברייתא ממשיכה בדינים המיוחדים לכרמלית:

ואין נושאין ונותנין בתוכה, ואם נשא ונתן בתוכה פטור.

למרות שאין דין הכרמלית כרשות הרבים, הרי חכמים אסרו לטלטל בה כמו האיסור ברשות הרבים, אבל אם טלטל באיסור -  פטור (מקרבן חטאת בשוגג, פטור מכרת במזיד ללא התראה, ופטור מסקילה במזיד עם התראה).

ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה,

אסור להוציא מכרמלית לרשות הרבים או להיפך, כמו האיסור מרשות הרבים לרשות היחיד.

ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה ולא מתוכה לרשות היחיד,

כמו כן אסור להוציא מרשות היחיד לכרמלית או להיפך, כמו האיסור מרשות היחיד לרשות הרבים.

ואם הוציא והכניס פטור.
בכל המקרים הללו (הוצאה והכנסה מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד), אם הוציא/הכניס - פטור (כדלעיל).

הנושא

בשלהי דף ו' ובתחילת דף ז' דנה הגמרא בקטע הברייתא הנ''ל:

ובקעה אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים? והא תנן, הבקעה בימות החמה - רשות היחיד לשבת, ורשות הרבים לטומאה. בימות הגשמים - רשות היחיד (לכאן ולכאן).
הברייתא פסקה כי בקעה דינה ככרמלית (לא רשות הרבים ולא רשות היחיד), ועל כך מקשה הגמרא ממשנה במסכת טהרות, שם למדנו כי כרמלית מוגדרת כרשות היחיד להלכות שבת, גם בימות החמה (הולכים שם) וגם בימות הגשמים (אנשים לא נכנסים, כיוון שהיא זרועה).

אמר עולא: לעולם כרמלית הויא, ואמאי קרי לה רשות היחיד? לפי שאינה רשות הרבים.
עולא מתרץ וקובע כי למרות שהמשנה בטהרות הגדירה את הבקעה כרשות היחיד, היא אינה אלא כרמלית. ובכל אופן הוגדרה כרשות יחיד ללמד ולהדגיש שאינה רשות הרבים, כהגדרתה לעניין טומאה.

רב אשי אמר: כגון דאית לה מחיצות.

רב אשי מתרץ בדרך אחרת את קושיית הגמרא, ומסביר כי המשנה במסכת טהרות עוסקת במקרה שיש לבקעה מחיצות שלא ניתקנו לצרכי דיור, אלא לשמירה וכדו'. בקעה מעין זו מוגדרת כרשות היחיד, כדעתו של רבי יוחנן, כדלקמן:

וכי הא דאמר עולא אמר רבי יוחנן: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים, הזורק לתוכו חייב. מאי טעמא? מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין. 

לדעת רבי יוחנן, בקעה שגודלה יותר מבית סאתיים (שני סאים) והוקפה במחיצות, אף על פי שאין המחיצות נועדו לדיור שם, הזורק מרשות הרבים לתוכה מתחייב מדאורייתא. זו רשות מיוחדת במינה: היא מוגדרת כרשות היחיד לגבי זריקה מרשות הרבים ומתחייבים מהתורה, אך אין בה איסור טלטול ארבע אמות מהתורה (כיוון שהיא גדולה מאוד), אלא רק איסור מדרבנן.

בהמשך לתשובת עולא נציין כי בדף ח: למדנו הגדרה שלילית הפוכה, לגבי אדם שהתכוון לשבות ברשות הרבים, והניח עירובו בבור שאין בו עשרה טפחים (אינו מוגדר כרשות היחיד). אחת האוקימתות שם בגמרא העמידה את המקרה שהוא ועירובו בכרמלית, ולכן עירובו עירוב. והסבירה שם הגמרא:
אמאי קרי לה רשות הרבים? לפי שאינה רשות היחיד. 
תיארו את מקום האדם ברשות הרבים, רק כדי לומר שאינו ברשות היחיד, ולהדגיש כי השובת בכרמלית, יש הבדל אם עירובו בבור שיש בו עשרה טפחים (אין עירובו עירוב) לבור שאין בו עשרה טפחים (עירובו עירוב).
 נציין עוד חלק מהדוגמאות המצוינות בש''ס המגדירות בדרך השלילה:

• קטן מוגדר ''לאו בר חיובא''. אינו מחויב במצוות, ולכן למשל, אינו רשאי להוציא גדול ידי חובת ברכה  (ברכות כ:)
• פעולה המבוצעת בשבת בדרך ''שינוי'' מוגדרת ''לאו אורחיה'' ולכן העושה כך פטור (שבת צ''ב. - הוצאה בשינוי)
• יתומים ''אינם בני מחילה'' ולכן אינם יכולים למחול על חוב שמגיע להם (כתובות ק''ב.)

מהו המסר?

הגדרה בדרך השלילה ''אינה שלילית''. לפעמים הזהות האמיתית מתבררת דווקא דרך השלילה. להלן מספר דוגמאות מעולם החינוך.

• כשאדם טרם ''הגדיר'' את עצמו, יכול בהחלט לומר כבר "מה הוא אינו". לא אוכל מאכלות אסורים, לא שומע מוסיקה בשבת וכן הלאה. גבולות וסייגים הינה דרך התחלתית טובה להגדיר זהות.
• לפעמים בחירה מה אנו לא עושים, מקדמת ופעמים אף ''מקדשת'' אותנו. אנו לא נכנסים למקום מסוכן (פיזית ורוחנית). אנו לא נכנעים ללחץ חברתי שלילי, וכן הלאה על זה הדרך.
• כרמלית היא כאמור אינה רשות הרבים וגם לא רשות היחיד. יש לא מעט אנשים/תלמידים הנמצאים "בין לבין". הגמרא מבקשת מאתנו לכבד אנשים כאלו, לא לכפות עליהם הגדרה חיובית שאינה הולמת אותם.
• הגדרה שלילית מהווה במקרים מסוימים "הגנה". אני לא שייך לחבורה דוברת לשון הרע. איני מתחבר לאנשים העושים מעשים לא טובים. אנשים מעשנים לא יהיו בסביבתי (אני עוזב מקום כזה) ועוד ועוד.

מחבר ספר תהילים מגדיר באופן שלילי את השלב הראשוני ההכרחי: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב (ל''ד, ט''ו). קודם יש לעזוב את הדרך השלילית והרעה, ורק לאחר מכן לעשות טוב.
נוכל לומר לסיכום כי הגדרה שלילית איננה בהכרח ''שלילית''.
 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]