טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כי קמיבעיא להו דחמור דעכירי ודמו לחלב – חמור
"שהיוצא מן הטמא וכו'. בעו מינה מרב ששת: מי רגלים של חמור, מהו? ותיבעי להו דסוסים וגמלים? דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו דלא עכירי ולא דמו לחלב, מיא עול מיא נפוק, כי קמיבעיא להו דחמור, דעכירי ודמו לחלב, מאי, מגופיה קא מימצצי ואסירי, או דלמא: מיא עול מיא נפוק, והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא?" (בכורות, ז ע"א).
פירוש: שנינו במשנה: שהיוצא מן הטמא טמא, והיוצא מן הטהור טהור. בעו מינה [שאלו אותו] מרב ששת: מי רגלים של חמור, מהו? האם הם אסורים, כמו חלב החמורה? ושואלים: ותיבעי להו [ושתישאל להם] שאלה זו גם לגבי מי רגלים של סוסים וגמלים! ומשיבים: על של סוסים וגמלים לא מיבעיא להו [נצרכה להם] לשאול, דלא עכירי [שאינם עכורים], ולא דמו [ואינם דומים] לחלב, מיא עול מיא נפוק [מים נכנסו לגופם, מים יצאו]. כי קמיבעיא להו [כאשר נשאלה להם] השאלה, הרי זה בשל חמור, דעכירי ודמו [שהם עכורים ודומים] לחלב, מאי [מהו דינם]? מגופיה קא מימצצי ואסירי [מגופו הם מתמצים ואסורים], או דלמא [שמא]: מיא עול מיא נפוק [מים נכנסו מים יצאו], והאי דעכירי הבלא דבישרא [וזה שהם עכורים מחום הבשר] הוא? (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה) שם באנגלית: Donkey, Domestic ass שם מדעי: Equus asinus
שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק
נושא מרכזי: מראה מי הרגלים של החמור?
לריכוז נושאים וקישוריות על חמור הבית - הקש/י כאן.
בסוגייתנו מוזכרות כמה עובדות ביולוגיות, ביחס למי רגלים של חמור, שאת תקפותן אנסה לבדוק: א. מי רגלים של חמור עכורים ודומים לחלב. ב. מהו הגורם לעכירות המים? ג. מי רגלים של סוסים וגמלים צלולים. ד. מי רגלים של חמור כתרופה.
עכירות מי רגליים של חמור והגורמים לה
שתן של חמורים ומשפחת הסוסיים בכלל נראה עכור ובעל מראה צמיגי או דמוי חלב. לעיתים נראה כקצפי או סמיך. תופעה זו נובעת מכמה סיבות פיזיולוגיות ייחודיות:
א. חמורים וסוסים סופגים סידן מהמזון ביעילות גבוהה מאוד בהשוואה ליונקים אחרים. עודפי הסידן שאינם נחוצים לגוף אינם מופרשים דרך המעיים כבאדם ובבקר, אלא דרך הכליות אל השתן. כתוצאה מכך, השתן מכיל כמות גדולה מאוד של גבישי סידן פחמתי (Calcium Carbonate), שאינם מומסים לחלוטין וגורמים למראה גריסי, עכור או מלבין. המראה דמוי החלב מופיע לרוב כשהשתן מרוכז יותר או כשהחמור אוכל מזון עשיר בסידן (כמו אספסת תרבותית). העכירות מודגשת והשתן סמיך יותר לקראת ריקון השלפוחית.
ב. הרירית של אגן הכליה והשופכה אצל חמורים מפרישות ריר סמיך. ריר זה מתערבב עם השתן ועוזר לשמור על גבישי הסידן בהרחפה, כדי למנוע מהם להתגבש לאבנים בדרכי השתן. הריר מעניק לשתן מרקם סמיך ומעט צמיגי.
המראה דמוי החלב מופיע לרוב כשהשתן מרוכז יותר או כשהחמור אוכל מזון עשיר בסידן (כמו אספסת). לאחר הפרשת השתן, כתוצאה ממגע עם החמצן והתחמצנות של פיגמנטים (כמו אורובילין), השתן עשוי להשתנות במהירות מצהוב-חלב לכתום, חום או אדמדם.
מראה מי רגלים של סוסים וחמורים
על מי רגלים של סוסים וגמלים אומרת הגמרא שהם אינם עכורים ודומים לחלב. טענה זאת מחייבת הסבר משום שבמבט שטחי היא נראית מופרכת. למעשה גם שתן של סוסים וגמלים עכור במצבים מסויימים אלא שהגורמים לכך שונים. שתן הסוסים עכור ודומה לחלב מאותן סיבות כמו שתן החמור. אצל סוסים וחמורים העכירות קבועה ונובעת מהפרשה מוגברת של גבישי סידן פחמתי (Calcium Carbonate) וריר מדרכי השתן, אצל גמלים מדובר במנגנון הישרדות פיזיולוגי ייחודי המותאם לחסכון קיצוני במים באזורים מדבריים. הגמלים מפרישים שתן בעל ריכוז מלחים ומוצקים גבוה מאוד. הכליות של הגמל בעלות יכולת סינון וספיגה חוזרת יוצאת דופן (לשד הכליה (Medulla renalis) בגמל מפותח בהרבה משל יונקים אחרים). כשהגמל נמצא במצב של יובש או חום קיצוני או נמנעת ממנו שתייה במשך ימים, הכליות שלו מחזירות לדם כמעט את כל המים מהשתן. כתוצאה מכך, השתן שמופרש מכיל ריכוז מלחים (נתרן, אשלגן, מלחים אורגניים ואוריאה) הגבוה פי 2 ואף פי 3 מזה של מי ים, ויוצא כנוזל עכור, סמיך וצמיגי. במצב של אספקת מים מלאה השתן של הגמל יהיה דליל ובהיר יותר, לעיתים כמעט שקוף או צהוב בהיר. במצב של צמא או מחסור במים השתן הופך במהירות לעכור, סמיך, כהה (צהוב כהה עד חום) ובעל ריח חזק ומרוכז מאוד.
כאמור לעיל, שתן החמור נתפס כ"עכור וחלבי" כתוצאה מהפרשת עודפי סידן פחמתי (Calcium Carbonate) וריר מדרכי השתן, המעניקים לשתן מרקם סמיך ועכור. חמורים בעולם העתיק ניזונו לעיתים קרובות מקוצים, צמחייה יבשה ועשבי מרעה דלים, ועבדו בעבודה פיזית קשה תוך שתייה מועטה. בתנאים אלו, השתן שלהם הפך למרוכז ביותר, גבישי ובעל מראה חלבי-לבנבן או קצפי בולט במיוחד.
מבחינה ווטרינרית שתן של סוס אכן מכיל גבישי סידן בדומה לחמור, ושתן של גמל יכול להיות סמיך מאוד כשהוא צמא. אך ההבחנה של חז"ל נובעת מהמראה הטיפוסי בתנאים רגילים. הסוסים בעולם העתיק נחשבו לחיות יקרות ערך (לרכיבה, מלחמה ומסחר) ולכן הואכלו בתזונה איכותית יותר ובנגישות גבוהה יותר למים ולחציר דגניים (בניגוד לאספסת או עשבים עשירי סידן). כשהסוס שותה מים בשפע, השתן שלו שקוף וצהבהב בהרבה בהשוואה לשתן מרוכז של חמור עבודה. גם הגמל במצבו הרגיל (כאשר אינו במצב התייבשות קיצונית במעמקי המדבר) מפריש שתן נוזלי, צהוב וצלול יחסית שכן אין לו את מנגנון הפרשת הריר והסידן הגבוה שקיים אצל הסוסיים. שתן הגמל והסוס, גם אם הוא כהה או מרוכז, אינו מקבל את המרקם הלבנבן-גריסי והחלבי האופייני לשתן מרוכז של חמור.
חז"ל הבדילו בין בעלי החיים על בסיס מראה עיניים. שתן החמור נראה להם עכור ודמוי חלב בשל הריכוז הגבוה של גבישי הסידן והריר ולכן הסתפקו מה מקורו: "מגופיה קא מימצצי ואסירי, או דלמא: מיא עול מיא נפוק, והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא?". לעומת זאת, שתן הסוס והגמל נתפס כנוזל מימי פשוט ("צלול" ביחס לחלב), ולפיכך הוגדר כמים שנכנסו ויצאו מהגוף ללא שינוי מהותי.
מי רגלים של חמור כתרופה
סוגייתנו מייחסת למי הרגלים של חמור יכולת ריפוי של צהבת: "ואיכא דאמרי: דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו דלא שתו אינשי, כי קמיבעיא להו דחמור, דשתו אינשי ומעלו לירקונא". דברים אלו עולים בקנה אחד עם מה שהיה מקובל ועדיין מקובל ברפואה העממית והמסורתית. עד היום שתן חמורים נמכר למטרות שונות כמו למשל על ידי חברת kutch donkey farm. מחקרים מודרניים אינם תומכים ביעילות השימוש בשתן חמורים כתרופה. יתר על כן הוא עלול להכיל חיידקים ופסולת מטבולית המסוכנים לבריאות במגע עם פצעים או בבליעה.
השימוש בשתן חמור ברפואה העממית מתועד לאורך ההיסטוריה במגוון רחב של טקסטים רפואיים, דתיים ותרבותיים. למשל, הרפואה ההודית המסורתית האיורוודה (Ayurveda) מכילה ענף שלם העוסק בשימוש בשתן בעלי חיים למרפא ובהם גם החמור. הכתבים מתארים אותו כבעל תכונות חריפות ומרירות, וממליצים עליו לטיפול במגוון מחלות וביניהם גם מחלות כבד שהצהבת המוזכרת בסוגייתנו נמנית עליהן. פליניוס (בן המאה ה-1 לספירה) תיעד בספריו מאות תרופות עממיות המבוססות על הפרשות חיות, ובכללן שימוש בשתן חמור לטיפול בכאבי מפרקים, נשיכות בעלי חיים, פצעים ונגעים על העור. הוא עצמו הטיל ספק בחלק מהתרופות. בספרי רפואה ערביים מימי הביניים מוזכרים שימושים חיצוניים בשתן חמור לצורך חיטוי פצעים, הקלת מחלות עור קשות ומריחה על מפרקים כואבים.
כאמור, ברפואה המסורתית היה לשתן חמורים שימוש רב כחומר מרפא למגוון רחב של תסמינים ומחלות. בשל תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-פטרייתיות שיוחסו לו, השתמשו בו למריחה על פצעים, דלקות עור, אקזמה, פזוריאזיס ואקנה. נהגו לנקות ולחטא עמו פצעים פתוחים או כיבים כדי להחיש את ההחלמה. השתמשו בו לטיפול במחלות דרכי הנשימה. ברפואה העממית האמינו כי שתייה (בכמויות קטנות או כחלק ממרקחת) או שאיפת אדים של השתן מסייעות בהקלה על חסימות בדרכי הנשימה ועל תסמיני אסתמה ושיעול כרוני.
שתן שימש להקלה על תופעות של נפיחות וגזים במערכת העיכול. הוא נחשב ברפואה המסורתית כבעל תכונות המסייעות במיגור תולעי מעיים. שימש לטיפול בהפרעות עיכול שונות, אובדן תיאבון ואף בטיפול במצבי בצקת ומחלות בטן שונות. מריחה חיצונית או עיסוי של האזור הכואב בשתן חמור שימשו להקלת כאבי מפרקים, שיגרון (ראומטיזם) ונפיחויות. שימש כחלק מטיפולים עממיים לנטרול רעלים שונים או הקלה לאחר נשיכות והכשות. במסורות מסוימות הומלץ עליו כחזק במצבי חולשה ואנמיה.
חמורים בשמורת עינות צוקים
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
