חטאי נדב ואביהוא
זבחים קטו ע"ב
"למאן דאמר זו פרישות נדב ואביהוא, היינו דכתיב: (ויקרא י, ג) הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ".
פירש רש"י:
"היינו דכתיב – כשמתו נדב ואביהוא אֲשֶׁר דִּבֶּר וגו', כדקאמר בסיני (שמות יט, כב) פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה'. וכיון שלא נזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן – פרץ בהם".
מה היה חטאם של נדב ואביהוא? על מה נענשו?
כתב רבינו בחיי בויקרא טו, לג:
א) יש אומרים על אש זרה וכן מפורש בכתוב (ויקרא י) ויקריבו לפני ה' אש זרה, וכתיב בתריה ותצא אש מלפני ה'.
ב) יש אומרים, שתויי יין, דדריש סמוכין שסמך הכתוב לחטאם יין ושכר אל תשת.
ג) ויש אומרים הורו הלכה בפני רבן, מדסמיך ליה ולהורות.
ד) ויש אומרים על שהיו עומדין בלא נשים שלא היו רוצין להנשא, והרבה היו עגונות שהיו ממתינות להם, והיו גסי הרוח ואומרים אחי אבינו מלך אבינו כהן גדול אחי אמנו נשיא ישראל אנו סגני כהונה, אי זו אשה הגונה לנו, ועל כן נענשו, שנאמר (תהלים עח) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו למה בחוריו אכלה אש על כי בתולותיו לא הוללו.
ה) ויש אומרים על קריבת הר סיני שהציצו יותר מדאי ובשביל כך מתו, והמתין להם הקב"ה עד עכשו שלא לערבב שמחת התורה, וזהו שכתוב אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה', כלומר על קריבת הר סיני, לפי ששם הזהיר משה כבר ואמר להם (שמות יט) והכהנים והעם וגו'.
ו) ויש אומרים על שנכנסו למקדש בטומאה, פירוש בלא קדוש ידים ורגלים שהוא במיתה, שנאמר (שם ל) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו. ולפיכך סיימה הפרשה ולאיש אשר ישכב עם טמאה וסמיך ליה אחרי מות.
הרי בכאן ששה דעות בחטאם ואפשר שחטאו בכולן.
חטאים אלו כולם מרומזים בטעמי הפסוק בויקרא י, א:
א) מרכא כפולה – שהביאו אש כפולה, את האש הזרה נוסף על האש מהשמים. חטא זה גם מפורש בכתוב.
ב) רביעי – כנגד ארבע חיות ששחט השטן אצל כרם נח, שכמותן מתנהגים שתויי היין, כאמרם במדרש תנחומא (פרשת נח סימן יג):
"ארז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו... א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואח"כ הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה".
ג) תלישא גדולה – שתלשו עצמם מהוראת הגדול.
ד) מונח זקף – שהניחו עצמם ללא אשה כיון שזקפו עצמם בגאוה. טעמים אלו הם על המלה אש זרה – אש הגאוה.
ה) קדמא ואזלא – שקדמו והלכו וקרבו להר סיני יותר משהותרו.
ו) גרש – שנכנסו למקדש למרות שגורשו ממנו משום טומאתם.
"אין תורה נקנית אלא בסימנין... (ירמיהו לא, כ) הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים" (מסכת עירובין דף נד ע"ב).
ואלו הסימנים לזכירת הסעיפים לסידרם:
א) אש.
ב) שְׁתֵּי – שתויי יין.
ג) גדול, נדב ואביהוא והגדול הם שלושה.
ד) נדב ואביהוא עם נשותיהם הם ארבעה.
ה) חמישה מי יודע? חמישה חומשי תורה. מתן תורה.
ו) ששה מי יודע? ששה סדרי משנה. הסדר השישי טהרות. וי"א (מ"ז) יום הששי הוא יום טומאה שלפני: (במדבר יט, יב) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר.
תוספת הרב שלמה שטרסברג:
טעם נוסף למותם של נדב ואביהוא נאמר במסכת סנהדרין דף נב ע"א:
"וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן, אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקדוש ברוך הוא: הנראה מי קובר את מי. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני".
חטא זה רמוז בטעם מונח המופיע פעמים בפסוק, "אימתי ימותו שני זקנים הללו" – ימותו = ינוחו, פעמים מונח כנגד שני הזקנים משה ואהרן.
והמילים המוטעמות במונח הן: וַיִּקְחוּ, אִישׁ – שכבר לקחו והכינו את עצמם להחליף את ההנהגה הישנה.
והרמז לזיכרון שזהו הטעם השביעי, ויקחו איש - ו+א=ז.
ורבינו בחיי שלא הזכיר את החטא השביעי, אפשר שסובר שהוא בכלל ג) שהורו הלכה בפני רבן, שהרי אין לימוד בפסוקים לחטא נוסף.
